יכול להיות שהכינוי שבחרתי יראה לחלקכם לא ברור... 

מי שרוצה לשרוד בשוק הבידור הישראלי, חייב ללכת על מכנה משותף עממי, על מנת לתת לקהל חומר נוח לעיכול (מה שנקרא "סיפוק מיידי" או "ג'אנק פוד":-)...

אני, מצד שני, מסתפק בפלח שוק קטן שיש לו זיקה לקלאסיקה ולחומרים איכותיים,כמובן שבשילוב עם הסטנדרט המוכר לכולם.

אנחנו תמיד נהנים כשאנחנו יכולים להעלות את הרף, בתנאי שיש קהל שמסוגל ואולי אפילו נהנה לצלול לעומק וליהנות משירים לא שגרתיים.

מכיוון שאני מכין את הפלייבקים שלנו בעצמי, אני בעצם מנתח את השיר ולמעשה בונה אותו מחדש בצורה דיגיטלית, עם סינטיזייזר ומחשב - צליל אחר צליל, ואפילו משחזר את הנשימות של הנגנים על מנת להגיע לשלמות המקסימלית. בחיפוש אחר הבנייה מחדש של הפלייבק המקורי, בין אם מדובר בתזמורים המפוארים של שירי הפסטיבלים של שנות השישים והשבעים או שבבלדות ענוגות, אני למעשה צולל בין הצלילים ...
היופי האמיתי והסיפוק, באים כשאני מכין פלייבקים לשירים שהם גם יצירות, והשיר שבהקלטה הבאה, שנכתב על ידי יורם טהר לב והולחן ועובד על ידי משה וילנסקי, הוא אחד מהיצירות שנהניתי מכל שנייה של עבודה עליהם.