המלחמה שפתחה נשיאת ברזיל דילמה רוסאף נגד השחיתות תופסת מימדים שמאיימים לערער את המערכת הפוליטית הברזילאית, התרחבותה עד לרמות המיניסטריאלית והפרלמנטרית מעוררת חששות שתצא מכלל שליטה. רוסאף פתחה במסע לנקוי האורוות בממשל, שכבר הביא להתפטרויות בדרגות הגבוהות, ובעקבותיו הפצה של ידיעות רבות נוספות על מעשי שחיתות, חלקן הגדול בלתי מבוססות, מצד התקשורת ולא מעט מלשינים בהם מעורבים אישים פוליטיים, אנשי עסקים, אנשי ספורט וסלבריטאים. החשש לאבדן שליטה ליוזמתה הביא את הנשיאה לקרוא לאחדות השורות בקואליציה השברירית שמרכיבה את ממשלתה. בקריאה אל שתי השותפות העיקריות לקואליציה, מפלגתה "מפלגת העובדים" ו"התנועה הדמוקרטית הברזילאית", ציינה כי הן מהוות שני עמודי התווך בשמירה על היציבות ואמון הציבור בממשלה. למעשה, הקואליציה המגוונת מורכבת מ- 12 מפלגות מהקומוניסטים ועד הימין הפופוליסטי, בזכותן רוסאף זוכה לתמיכה של שלושה רבעים מהפרלמנט. אלא, שהבעיה טמונה בכך שמרבית שותפיה הזעירים נוטלים חלק בקואליציה מטעמים סקטוריאליים ומחוייבות לחלק טובות הנאה בצורת משרות וממון מהשלטון. עבורם, מעשיה של רוסאף כמוה כשנוי כללי המשחק הפוליטיים. כך למשל, טרם אוישו מרבית המשרות שבסמכותה האישית למנות בעלי תפקידים, וכדי לסייע בקיצוץ התקציב בטלה יוזמות חקיקה שמשמעותן הקצבות סקטוריאליות בסכום של כ- 5 מיליארד דולר. בשלב זה, התפטרו 4 שרים וחמישי בחקירה פרלמנטרית, בנוסף לכך התקשורת מעלה אין ספור טענות על שחיתות וניגוד אינטרסים מצד חברים נוספים בקבינט. מבין הנותרים, סגן הנשיא מישל טמר, הזוכה לתמיכה של "התנועה הדמוקרטית הברזילאית" מחזק את מעמדו ורואה בחשש גדול את רוסאף כתמימה המערערת את מערכת העסקים והממשל. טענה נוספת של מבקריה היא בדבר תיבות הפנדורה שעלולות להפתח ברגע שפוליטיקאים יואשמו בשחיתות, הם יחשפו פרשיות נוספות ויאריכו את רשימת המואשמים ובכך ויווצר כדור שלג בלתי נשלט. מטרותיה להוביל את ברזיל לצמיחה ולמעמד דומיננטי באזור, לא מותירות לה ברירה אלא לצאת למאבק רציני נגד השחיתות, שלמעשה ירשה מהממשל הקודם בהנהגת לולה דה סילבה. חשיפת השערוריות מעוררות דאגה לגבי סיכויי הישום של החלטתה לקצץ בתקציב ולמנוע בזבוזים, מיד עם כניסתה לתפקיד בינואר השנה. מטרה נוספת שהציבה בפניה הנשיאה היא לפקח ולווסת את הצמיחה הכלכלית הצפויה להגיע ל- 7.5% כתוצאה מהשקעות חוץ אדירות, אשר מעלות את ערך המטבע המקומי יתר על המידה, מגבירות את האינפלציה ומסכנות את פוטנציאל היצוא. המבקרים המתנגדים לקיצוצים, טוענים שהם מסכנים את הצמיחה ומזיקים למבנה הפוליטי והכלכלי השברירי של ברזיל, הנתון עתה גם לחשיפת מעשי השחיתות. בכירים בשתי המפלגות מנסים להשפיע על הנשיאה לרכך את מדיניות בטענה שהקצבות ומשרות סקטוריאליות הן הרע במיעוטו, ועדיפות על הצפת יוזמות חקיקה תקציביות שיפרצו את מסגרתו הרבה יותר, כמו למשל, העלאות שכר לשוטרים, כבאים ותוספות משמעותיות לבריאות. שיקול נוסף שיעמוד בפני רוסאף הוא הצורך בהשגת שלוש חמישיות מקולות הפרלמנט לאישור הארכת חוק זמני מ- 1994, המאפשר לממשלה בחינה מחודשת של 20% מהתקציב. על פי פרשנים, אם הנשיאה רוסאף תשכיל לנתב את דרכה בין רצונה לבין המציאות הפוליטית, היא תוכל גם להעביר את המסר למערכת הפוליטית שעל הפוליטיקאים לרסן עצמם גם אם לא יבוטלו הנורמות והמסורות הישנות. גם טהור חלקי של המערכת יספיק כדי לזכות בחיזוק מעמדה בקרב מעמד הביניים, ובעיקר תוכל לשלוט בתהליך הכלכלי כדי לפקח על האינפלציה ולא להדרדר לקפאון. אין ספק, אם בחירתה של רוסאף נחשבה שלטון המשך של קודמה, דרך התמודדותה עם המשבר הנוכחי משנה את הדמוי. הנשיא הקודם לולה דה סילבה נחשב לבורר ומפשר מוכשר, שהשכיל לחמוק מעימותים פוליטיים ולגבור על מכשולים כך שכל הצדדים ייצאו שבעי רצון. מוצאו הפוליטי באיגודים המקצועיים ודאי הכשיר אותו היטב למאבקים הפוליטיים העתידיים. לעומתו, הנשיאה רוסאף לעולם לא מלאה תפקיד נבחר, וידועה כאדם נוקשה וישיר, כך שאישיות כזו מהווה עוף מוזר בקרב הפוליטיקאים הנהנתנים. הדילמה הפוליטית בפניה עומדת רוסאף אינה פשוטה, כשעליה לבחור בין ההשלמה עם שחיתות מבנית שלא ניתנת לחיסול מוחלט, וודאי שלא במהירות, אלא לכל היותר לצמצום היקפה ובין תלותה בקואליציה הפוליטית, לבין מאבק נוקשה לניקוי האורוות שעלול לגבות מחיר פוליטי קשה ביותר. תמיכה ציבורית במאבק נגד השחיתות, ואף בקרב פוליטיקאים מבין מקורביה, יכולה לנחמה, אולם לא די בכך כדי לטהר את המערכת מעומקה של השחיתות, שלא החלה בימיה ואף בימי קודמה. |