כנס אילת לעיתונות – הראשון – היה הצלחה ופתח מסורת. ברור לי לחלוטין שהמקצוע קיבל את מה שהוא היה צריך לקבל עוד לפני שנים: לא פסטיבל של נטוורקינג ומינגלינג אלא חשבון נפש אמיתי שנתי על דרכה של העיתונות בעולם משתנה במהירות. מה אהבתי בכנס הזה- לראות בפעולה בפאנלים שבחדרי הישיבות ובדיונים הלא מכופתרים בלובי של מלון "הילטון מלכת שבא" שועלי עיתונות ותיקים מאד כמו משה ורדי, עורך ראוי לשמו שליווה את עבודתי במשך שנים רבות ב"ידיעות אחרונות" ועורך התוכן של כנס אילת. גם את הפירגון לאירגון של יוסי בר-מוחא מזכ"ל אגודת העיתונאים בתל –אביב, הערכה נדירה מקיר לקיר על מה שהפיק במקצוע בו אנשים אינם נוהגים לפרגן לאחרים. את ההרצאה הטובה של גבי וימן מאוניברסיטת חיפה, איש אקדמיה החרד לא פחות מעיתונאים נוכח השחיקה הנמשכת במעמדם וביכולתם לעמוד בלחצי הון ושלטון. את הנוכחות של עמוס שוקן בשטח. הוא ידע שבהפקה של יוניון הוא יחטוף ביקורת קשה כמי שפתח את עידן החוזה האישי ופורר למעשה את החוזה הקיבוצי. שוקן ספג את האש והחזיר משלו. הנוכחות שלו הוסיפה לכנס משקל. את הבקשה של רות סיני, הכתבת של "הארץ" לנושאים חברתיים מן המו"ל שלה, עמוס שוקן, לשתף פעולה עם העיתונאים בביצור מעמדם והבטחון התעסוקתי שלהם. אם לא אצלנו, אמרה לו, אז היכן. את המעורבות של מועצת העיתונות והנשיאה של מועצת העיתונות, השופטת בדימוס דליה דורנר, בהקניית טון ערכי ואתי לכנס. לא אהבתי – את העובדה שלא הצלחנו – אגודות העיתונאים בתל-אביב ובירושלים להביא ביוזמתנו יותר אנשי תקשורת צעירים בתחילת דרכם לכנס של עיתונאים שהיו ברובם בכירים או ותיקים. אציע לאגודת העיתונאים בירושלים לסבסד בעתיד הבאה של עיתונאים במדיה החדשה לכנס שנתי – ובעיקר את אלה העושים עתה את אתרי החדשות והמולטי מדיה באינטרנט. שלושה נציגים בולטים של הדור הזה היו בכנס אילת – אבי משולם עורך "וואלה", עמוד הבית שלי, דבורית שרגל עורכת "תפוז" ורותם דנון עורך נענע 10 . בכנס הבא – יהיו הרבה יותר. |