חדר משלהן
פוסטים פופולאריים
-
"לכל איש/ה יש שם"
29/11/07 | 2245 צפיות
-
לזכרו...
16/4/08 | 1126 צפיות
פוסטים אחרונים
- לזכרו... 16/4/08
- "לכל איש/ה יש שם" 29/11/07
"לכל איש/ה יש שם"
| האמת היא שלראשונה אני כותבת בלוג (הכתיבה שלי היא בדרך כלל כדי להגיב על דברים של אחרים וגם את זה אני לא עושה כזה הרבה..) הסיבה שהחלטתי לכתוב היא גם בשבילי (סוג של עבודה פנימית/תרפיה או איך שתקראו לזה..) וגם לזכרה של צעירה שהייתה מאד מיוחדת ויקרה עבורי. אני עובדת בעמותת עלם, במרכז לצעירים וצעירות דרי רחוב, שחלקם מכורים לסמים. אני רכזת צעירות במקום ומתוקף תפקידי מלווה צעירות עזובות בחיים הלא פשוטים שלהן. התחלתי לעבוד בפרויקט המדהים הזה לפני קצת יותר משנה ומיד המקום והאנשים שבו (הצעירים הצוות והמתנדבים וכל האג'נדה המדהימה של המקום) נכנסו לי לנשמה. במסגרת תפקידי עשיתי גם סיורי רחוב בתחנה המרכזית הישנה..לאלו מכם שלא היו שם בכלל, אני חייבת להגיד שזה לא מקום נעים להסתובב בו. יש שם הרבה מאד מכורים ומכורות, משתמשים בסמים ואף עובדים בזנות... אני יצאתי לרחוב עם ששי שאבי, אדם מיוחד במינו, שפתח את המרכז המיוחד הזה. בפעם השניה שלנו ברחוב הוא הכיר לי את ק' (תסלחו לי שאני לא משתמשת בשמה המלא זה לא מרגיש לי נכון).אני זוכרת שכשהוא הכיר לי אותה לראשונה, חסרת ניסיון שכמוני, הצגתי את עצמי והזמנתי אותה לבוא למרכז שלנו, להתקלח לאכול אוכל חם וגם כדי לקבל בגדים. היא הביטה בי לרגע ואמרה לי:'אבל שלי, תסבירי לי, איך אני אבוא אליך למרכז כשאין לי אפילו נעליים ואני ככה הולכת יחפה וכולי פצעים?' באותו רגע, אני חייבת לומר, התביישתי 'איך לא ראיתי שהיא יחפה?' שאלתי את עצמי, 'איך הזמנתי אותה ככה למרכז כי זה 'מה שצריך לעשות' ולא עצרתי לרגע לשאול לשלומה ולשאול אותה במה אני יכולה לעזור לה כרגע?' התנצלתי, אמרתי לה שהיא בהחלט צודקת לקחתי כסף (אנו מקבלים מעין קופה מעמותת עלם לקנות לצעירים מוצרים חיוניים) והלכנו שתינו יחד לקנות נעליים. נעליים... דבר כל כך חומרי אני חושבת לעצמי עכשיו... אבל דרך הנעליים (יותר נכון בזכותן), נוצר הקשר ביני לבין ק'. היום אני מבינה שהיא לימדה אותי באותו הרגע איך ליצור קשר אמיתי וכנה איתה ואולי גם עם שאר הצעירות בתחנה ובכלל.. וכך נוצר הקשר ביני לבינה. אחרי עוד כמה סיורים שלי וגם של ששי בתחנה ופגישות אקראיות עמה שם,ק' לבסוף הגיעה למרכז. הכרתי אותה שנה שלמה, בשנה הזו היא עברה הרבה דברים וניסיתי ללוות אותה,לתמוך בה ולהיות לצידה. היא הייתה איטלגנטית בצורה מדהימה, חיונית ומצחיקה. עזרנו לה כשהיא רצתה להיכנס לגמילה, לאחר שהייתה מאושפזת בבית חולים פסיכיאטרי שלא רצה שהיא תישאר שם מאחר והמטפלת שלה שם טענה שהיא 'לא חולת נפש' אלא מכורה ולעומת זאת מרכז גמילה לא רצה לקבל אותה בהתחלה כי שם טענו שהיא 'חולת נפש'. כן, היא נפלה בין הכיסאות, אבל הבינה את זה מיד וכך הבינה שעליה לעשות 'רושם' בראיון למרכז הגמילה כדי שיבינו שהיא לא חולה במחלת נפש, כדי שיבינו שהיא מכורה, שרוצה את חייה בחזרה..ואת הרושם הזה היא עשתה ואכן התקבלה לגמילה ונקבע לה יום שבו היא נכנסת לשם. כל הדרך חזרה היא צחקה, הייתה גאה בעצמה (ובצדק!) היא אמרה כמה שהיא יותר חכמה מכולם וסיפרה כמה היא הייתה רוצה להצליח הפעם ולהיות נקייה..היא אכן הצליחה אבל לא להרבה זמן...וכך היא שוב מצאה את עצמה בתחנה ואני מצאתי אותה שם גם אחרי כמה חודשים. שמחתי לראות אותה, כי היא לא יצרה איתי קשר מאז שהיא עזבה את מרכז הגמילה, אני זוכרת שקראתי לה והתחבקנו וחשבתי לעצמי חבל שהפגישה המרגשת הזו היא במקום הכי נמוך בתל-אביב..אחרי כן, היא שוב נכנסה לבית חולים, באתי יחד עם מתנדבת של המרכז לבקר אותה והבאנו לה קצת ממתקים ובגדים. בדעיבד היום אני חושבת שאז התחלתי להבין שנגמר לה.. העניים שלה היו כבויות (וזה לא היה מהתרופות שהיא קיבלה) כמובן שניסינו לעודד אותה ולתמוך בה. היו המון אנשים שאהבו אותה,ביניהם גם אנשי מקצוע: פסיכיאטר שלא התייאש ממנה וגם עובדת סוציאלית במרכז הגמילה. אבל היו גם כאלו שמאסו בה לצערי, שלא הסכימו לקבל אותה שוב לגמילה או לטיפול..וזה עצוב. ק' מצאה את מותה קצת אחרי ששוחררה מבית החולים. לפני ששוחרה היא והפסיכיאטר התקשרו אלי וזו הייתה הפעם האחרונה שדיברנו. היא אמרה לי ולו שהיא רוצה להשתחרר ולא הייתה שום סיבה להחזיק אותה בכוח. היא סיפרה שהיא תעזוב את ת"א ותשכיר דירה בעיר אחרת, אמרתי לה שאני אוהבת אותה מאד (אני יודעת שזה נשמע כאילו שזה לקוח מתוך סרט אבל באמת שכך אמרתי ואני מאד שמחה על כך) ביקשתי ממנה שתתקשר ברגע שתגיע לשם ותדע מה קורה איתה. היא כמובן לא התקשרה, ואני חשבתי עליה כמובן, אבל שכנעתי את עצמי שהיא עוד תתקשר, או שהכל בסדר איתה אם עוד לא התקשרה, או שאפגוש אותה כך לפתע בתחנה כמו בפעם הקודמת (הקשר בניינו לא היה רצוף אף פעם..). לבסוף גיליתי שהיא מצאה את מותה מעט לאחר שהשתחררה מבית החולים. אף אחד לא זיהה אותה, למרות שהרבה הכירו אותה..והיא נקברה כאלמונית. מה שחשוב לי לכתוב זה שהיא לא הייתה מעולם אלמונית, היא הייתה אישה יפיפייה חכמה ומצחיקה שצוות המרכז וחלק מהצעירים ומהמתנדבים שלנו הכירו ואהבו ושהיא חסרה לנו מאד. בימים אלו יש אפילו קצת המולה תקשורתית רוצים לעשות עליה כתבה בטלביזיה, כתבו בעיתון... ומצד אחד זה כל כך מכעיס, אני אומרת לעצמי שהלוואי שכשהיא הייתה בחיים היו עושים עליה כתבה, מעלים את רמת המודעות של הציבור למצבה, עושים מקלט לנשים מכורות דרות רחוב. ובנוסף, יש עוד כל כך הרבה צעירות שהן 'חיות' (אם אפשר לקרוא לזה ככה) בתחנה שעדיין אף אחד לא שמע עליהן ואולי לא ישמע עד שיקרה להן משהו גם. מצד שני, אני חושבת שהיא הייתה שמחה לדעת שלומדים משהו ממה שקרה לה, שאולי סופסוף משהו יקרה ונצליח לגייס ולפתוח מקלט לצעירות כמוה.. לסיום, בשבילי היא תמיד הייתה ותמיד תהיה אישה בעלת שם והרבה תוכן שהשאירה מאחוריה אנשים שאהבו אותה מאד והיא תחסר לי, לנו, תחסר מאד... תודה שקראתם.. |
תגובות (19)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מסיר בפני אנשים כמוך את הכובע !
בזכותך ובזכות אנשים כמוך המילה "אנושי" מקבלת נפח, מימד, ועומק
מי ייתן ותחווי סיפוק ובעיקר לא תדעי צער, בכל רגע בתפקידך
אני מכירה את "מישהו לרוץ איתו" ומתנדבת במקום דומה,נרקומנים דיירי רחוב לאו דווקא צעירים,כמו כן אנחנו מסתובבים בתחנה המרכזית הישנה-(רחוב פין).
את ק' לא הכרתי אבל רבים אחרים יצא לי להכיר,הרבה אנשים טובים לא עם כולם זה מצליח,זה תלוי ומורכב מהרבה דברים ותהליכים בחיים אבל זה בהחלט יכול להצליח...יש תקווה.
לזכרה של ק'.
בזה הרגע ראיתי את הבלוג וצר לי כל כך
פיספסתי את הלווייה ואני מדוכדך
כל פעם אני קולט מחדש ומזדעזע
איך חברתנו הופכת מפרח לפגע.
לו ידעתי זאת קודם הייתי עומד עמכן
ליד קברה של ק', מרכין ראש, מרכין ראש לזכר ההן
כן. אין זו טעות, לזכן ההן
לזכרה של ק' ולזכרה של האנושיות
שבלי משים נשרה לנו הישראליות
ונקברה לצידה של ק' ללא פירוט..
אותה אנושיות ישראלית שבאה לידי ביטוי
בעיתות משבר "אחוק" ל"אחוי"
אותה התגייסות של אחים לצרה,
של שותפים לעשייה שאותנו פעם כל כך איפיינה
אות צבריות מחוספסת אולי, אך יפה - שנגוזה ונעלמה....
החברה הפכה רודפת בצע ונהנתנות
רודפת שררה ובריונות
את בני האנוש לא סופרת
את עוולותיה מכסה ועליהן לא מכפרת
רק שביב תקווה קטן נותר
אותו מיעוט קטן וצר
שעוד אכפת לו ומנסה
מהעפר שאותנו מכסה
לחלץ ולהטיב דרכינו
לעזור ואנושיות ללמדנו
אותם מתנדבים שבעם
אותם שהעזרה והטוב שבאדם זורם בדמם
מי יתן וכולנו נלך בדרכם....
שלום לכולכם,
חשוב לי לכתוב לכם שמחר נערוך הלוויה מחדש לק', תחת שמה המלא
(ולא כאלמונית).
רציתי לעדכן אתכם ולהזמין את מי שרוצה ויכול להשתתף ולחלוק לה כבוד אחרון.
שלי
שלישו יקירתי,
אני קוראת בגרון חנוק, רגשות מעורבים....... מצד אחד גאה בך הכי הכי, ויודעת עד כמה את לוקחת את כל הסיפורים האלה ללב עמוק עמוק. צד נוסף עצוב כ"כ על הבחורה הזו, ורוצה לחבק אותך ואותה ביחד.
וצד נוסף מזכיר לי מה אני צריכה לעשות בחיים- אבל זה לשיחה אחרת.
כל הכבוד לך שלי, שהלכת בדרך הזו שתמיד רצית ושלא נשברת.
אני אוהבת אותך, וגם מתגעגעת
סמדר
תודה לכולכם..
לאלו שקראו והגיבו- שבכך כיבדתם את זכרה ק'.
לאלו שקראו- שבכך כיבדתם גם כן את זכרה של ק'.
מאד ריגש אותי לקרוא את התגובות שלכם ולדעת שלעוד אנשים אכפת
ובכלל, שכולכם מבינים כמה מיוחדת היא הייתה.
היה מאד מרגש לקרוא שהיא נגעה ללבכם, אפילו מבלי שרובכם הכיר אותה אישית..
שוב תודה
שלי
היי,
זו הפעם הראשונה שלי פה אבל החוויה הייתה עצומה וההרגשה יוצאת דופן. הפוסט הזה מרגש, הוא גרם לי להרגיש קרוב לק' אפילו מבלי להכיר אותה.
זו לא הפעם הראשונה שאני שומע על הסיפור של ק' אבל זו בהחלט הפעם הראשונה שאני מרגיש כל כך ... האמת אינני יודע איך לתאר את ההרגשה. אולי יותר נכון היה לומר שזו הפעם הראשונה שאני כל כך מרגיש, פשוט מרגיש.
ק' היא דוגמה אחת מיני רבות שלצערי עלתה לכותרות בתקשורת ובזכות זה חדרה לליבם של הרבה מהצופים והקוראים ולצערי כנראה בעוד כמה ימים תשכח ותצא מהלבבות להם חדרה באותה מהירות שאליהם נכנסה ובאותה הקלות שהמשטרה קבעה לה את השם 'אלמונית'.
ממה שהבנתי לפחות, ק' חיה חיים מתים אבל בזכות אנשים יוצאי דופן כמו שלי והצוות והמתנדבים בעמותת עלם היו לה גם ימים טובים. היו לה גם חיוכים, גם שמחה, אבל כנראה שהצער גבר עליה והיה חזק ממנה.
אני רוצה לנצל את הפלטפורמה הזו ולהודות לשלי, לעמותת עלם, לצוות ולמתנדבים על כל מה שהם עושים מבלי כל תמורה וכדי להגשים מטרה חשובה. הלוואי ויכולתי לעשות חצי ממה שאתם עושים. אתם עושים את כל מה שהייתי מצפה מעצמי לעשות. אני מעריך את הפעילות היוצאת דופן שאתם עושים. דעו לכם שאתם אנשים מיוחדים, מלאכים. אתם מדליקים הרבה חיים כבויים והלוואי והיו יותר אנשים כמוכם. אתם נושאים על כתפיכם קשיים של הרבה אנשים במצוקה ומעמיסים בלבכם כאבים וצער של אוכלוסיה רחבה ולו כדי להקל עליהם במעט.
אני מודה לכם ומודה לך שלי שבחרת להיות אישתי.
אמיר.
כל כך עצוב ואף כל כך מתסכל
"המקום הכי נמוך בתל אביב..." משקף כל כך את איך שאנו נראים בתור
חברה.
נשאר רק להודות לך שלי, על השיתוף והכנות וכמובן העבודה הכל כך מתסכלת ומכאיבה אך הכל כך חשובה שאת עושה במקום זה. הצלחת בקטע קצר זה להעביר כל כך הרבה על ק', על המרכז וגם על עצמך, תודה.
אני מקוה שהחברה שלנו תתפכח מהעיוורון החברתי בו היא שרויה ותשנה את סדרי העדיפוית שלה.
אני חושב שיש בזה מעין הזמנה גם לנו, אזרחים מין השורה, לנסות ולשנות, לקחת חלק, להיות שותפים...זו החברה שלנו .
מעניין ומרגש, כל הכבוד על ההתנדבות והפעילות המבורכת והמאוד קשה.
הפיתרון המערכתי צריך להיות השקעה גדולה בחינוך, הדבר היחיד שיכול למנוע ולעזור לאנשים להתרחק מהרחוב.
עצוב כל כך,
אני בהחלט מקווה שהחברה שלנו תצליח לראות את האנשים הללו בעודם בחיים ולעזור להם, לא לחכות שיקרה אסון ורק אז לגלות עניין.
תודה על השיתוף ועל הכתיבה הכנה.
שלי, תודה על האומץ להיות, להרגיש ולכתוב.
השליחות שלך, בזה שכתבת - היא עצומה.
בתוך כל אחד ואחת מאיתנו יש חומות שמרחיקות את כולם/ן, ובטח אנשים כמו ק', מאיתנו. חומות של פחד ויאוש וכאב.
הסיפור שלך (והתגובות של קרן וגילי) מחבר אותי ל- ק' שלא הכרתי (וכנראה שגם פחדתי להכיר) - אישה עם שם, עם רצון, עם שמחה, עם כאב עצום, עם ממזריות, עם כבוד.
תודה על האומץ והאהבה.
ולאזרח דרור - אינני בטוח שיש הפרדה או סתירה כל כך גדולה בין התנדבות כזו לעשיה מערכתית. אני לפחות לא עושה את ההפרדה הזו. מהיכרותי האישית עם "המערכות", הן לא יותר אפקטיביות בהיענות לתופעות קצה, מאשר עשיה אזרחית מסוג המרכז הזה. מתחשק לך בכל זאת לחפש מקום וצורה להתנדב, שדורשת פחות זמן, כישורים או כחות נפשיים?
תודה רבה רבה על הפוסט החשוב.
אני מתכוון להתנדב בפרויקט הזה גם.
ועכשיו אני עוד יותר רציני בקשר לזה.
כיף לשמוע את האהבה הזאת.
טוב לקרוא אותה.
חיבוק גדול גדול ממני.
אני והמזוקן יחד בעניין..
מרגש.
שמחה שהחלטת לכתוב...
גאה בך מאוד, מצטרפת לכל מילה.
אי אפשר לקרוא לקשר שלי עם ק'הכרות, יותר מעין רפרוף זו בחייה של זו
ויחד עם זאת היא הותירה בי סימן, עם היופי החוכמה והממזריות שלה..
יהי זכרה ברוך מקווה שהגיעה לשלווה שיחלה לה
אוהבת אותך מלא.
עצוב
ומצד שני כולם עוברים על זה לסדר היום, זה מה שרוב האנשים מצפים בערך שיקרא למישהו מסומם לא? מישהו שנפל נמוך מידי והוא בדרך למטה. אולי חוץ מהנושא של בדידות, שמצפים שהוא יהיה יותר אפל ובודד ומריר.
שאלתי את קרן ואני שוב שואל - מה אפשר לעשות באופן מערכתי כדי שזה יפסק או יחלש?
מה האזרח הקטן יכול לעשות - בהנחה שלא כולם יכולים להתנגב בארגוני סיוע (מבחינת כוחות נפשיים, זמן, כישורים)?
אילו דרישות אפשר להעלות לרשויות - ראש העיר, משטרה, שרים (בהנחה שאין יותר כסף, או שכסף שעובר מX יגיע מY).
שלי
וגם קרן ,שכבר אמרה בתגובה הבודדת הכל
ממש אין לי מה להוסיף.
אומר רק שמחבק אתכן
שתי נשמות טובות המוסיפות גאווה
ותובנה שעוד יש תקווה לחברה .
אני קוראת ודמעות חונקות את גרוני.
אכן, ק' היתה אישה נהדרת, יפה ועזובה. העולם הזה, המציאות שבה אנו חיות, לא איפשרו
לה לגלות ולהינות מהחיים.
תמיד מחדש זה מפליא ומכעיס לגלות עד כמה החברה שבה אנו חיות מתעוררת רק בשעת משבר. רק במותה של ק' כתבו עליה בעיתון ופירסמו את סיפור חייה. מתי אנחנו נפנים לראות את האנשים שעומדים מולנו בעודם חיים?
מה אפשר לעשות? אפשר לצאת לרחובות התחנה הישנה ולהראות נוכחות אזרחית איכפתית.
אפשר להפגין לפני ראש העירייה ולדרוש שיתייחס לאזור התחנה הישנה כמו כל אזור אחר בעיר. מתנהגים לתושבי אזור התחנה כאזרחים סוג ב'.
צריך להשמיע את קולם של אילו שאין להם כוח - נפשי וכלכלי.
בתקוה ובאהבה