כבר יומיים שאני נודד במחשבה סביב הקקטוסים.
לפני כמה שנים, כשהילדות היו מספיק קטנות והדרך הייתה תמיד ארוכה מידי עשינו הפסקה קלה, הפסקה ביער הפסלים. ראינו שם קקטוס גדול ומפואר ועליו סברסים נפלאים. לא יודע למה, אבל החלטנו לקטוף מקל מאולתר עם פחית שימורים, ויצא לנו דלי מלא סברסים טעימים. חודשים אח"כ כל התא מטען היה מלא קוצים קטנים. למחרת, כולנו היינו עקוצים ומלאי קוצים קטנים כי סברס, חושבים שהקוצים הגדולים מסוכנים, אבל הכי בעייתים הם דווקא הקטנים. בכל מקרה, אני אוהב סברס למרות הגרעינים והוא הכי טעים, כשאתה קוטף אותו לבד, אולי כי הקוצים הם חלק מהטעם.
קסטנדה סיפר על חואן והפיאוטה, טריפים של מסקלין מעניין אם גם הוא קטף את הפיאוטה שלו בעזרת מקל עם פחית שימורים בקצה.
גיא היום סיפר לי, בלי שום סיבה על אותה ילדה בכיתה שלו, שהושיבו אותה על שיח קקטוסים. חיבבתי אותה היא עמדה על שלה, סירבה לעדר ובעיקר לא שתקה להם. את מחיר הקטטוס שילם הישבן ואני רק חושב על אבא שלה, שבטח יכל באותו היום לשאוג אותם. כי אם מישהו היה שם ילדה לי על קקטוס אפילו גהנום לא היה יכול להחביא אותו מהזעם.
בקצה השני של הארץ, במקום בו כמעט אין בני אדם וכולם רק מכירים כי יש מי עין גדי לתפארת יש איש אחד שמגדל, גן שלם מלא קקטוסים יפים כי פריחה של קקטוס היא מנפלאות תבל.
|