טבח שמונת האזרחים והחיילים בגבול אילת, עורר זעם רב בציבור הישראלי. העובדה שחיילים מצריים אפשרו למחבלים לחדור לתוככי שטחה של מדינת ישראל, גרמה לתסיסה רבה ברחוב. בקרב המוני המפגינים שהתאספו בכיכר המדינה להפגין נגד הממשלה, הסתובבו כמה פעילים זועמים וקראו להמון לצאת לעבר השגרירות המצרית השוכנת לא רחוק, ולהפגין נגד הפרת הסכם השלום על ידי המצרים, לנוכח ההתעלמות המצרית מקיני הטרור הפועלים בתוככי סיני. אלפים החלו לנוע לעבר רחוב בזל התל-אביבי. כוחות המשטרה המעטים שאבטחו את ההפגנה, לא היו ערוכים לבלום את ההמון. בתוך זמן קצר צבאו אלפי מפגינים על בניין השגרירות. ההמון הזועם החל להסתער על הבניין ולהרוס את החומה המקיפה אותו. כמה מפגינים הצליחו לחדור אל המבנה וטיפסו לעבר הגג כדי להוריד את הדגל המצרי. לקול תשואות ההמון הורד הדגל ועלה בלהבות. רק לאחר דקות ארוכות כאשר המבנה הרוס בחלקו, הגיעו כוחות היס"מ והסתערו על ההמון בנשק לפיזור הפגנות.

ההנהגה המצרית התכנסה לישיבת חירום. בתוך זמן קצר נתקבלה ההחלטה להחזיר את כל צוות הקונסוליה לקהיר ולסגור את השגרירות בתל-אביב. בירושלים התכנסה הממשלה לישיבת חירום, בניסיון נואש להציל את היחסים עם מצרים. ראש הממשלה ונשיא המדינה התייצבו מול התקשורת, והביעו צער רב על התקרית. ראש הממשלה התנצל בשם העם בישראל על הפגיעה בשגרירות, והבטיח להעמיד לדין את כל השותפים להפגנה. ההנהגה המצרית הודיעה כי ההתנצלות הישראלית אינה מספקת אותה, וכי היא תנקוט בצעדים חריפים על העלבון הצורב, עד כדי השעיית כל הסכמי השלום עם ישראל.

הסיפור הזה לא התרחש, כמובן. שקט היה השבוע ברחוב בזל בתל-אביב. השכונה הצפונית השלווה, השוכנת סמוך למרכז העסקים התל-אביבי, התנהלה כרגיל. לא נראו שם המונים הצובאים על המבנה בן ארבע הקומות השוכן במקום. בניין השגרירות המצרית ועליו הדגל המצרי, לא משך אליו איש. גם לאחר שעובדי השגרירות הישראלית בקהיר, נאלצו לנוס על נפשם לאחר שניצלו בנס מההמון המצרי הזועם, לא נשמעה מפי אף דובר ישראלי ולו גם מילת עלבון אחת. ההנהגה המצרית לא טרחה אפילו להתנצל על המעשה החמור של ההמון, ועל העובדה שכוחות הביטחון המצריים עמדו מהצד ולא עשו דבר כדי להגן על חיי עובדי השגרירות. לולי התערבות הנשיא האמריקאי והלחץ הכבד שהפעיל, היה עלול האירוע להסתיים באסון נורא.

ראש הממשלה הישראלי, לא רק שלא "נעלב" מההפקרות המצרית, אלא הודיע כי ישגר בהקדם את השגריר למצרים, כאשר יובטחו סידורי הביטחון. ממשלת ישראל לא העלתה אפילו על דל מחשבתה, את האפשרות לתבוע ממצרים להתנצל על התקרית החמורה. בישראל מתחננים בפני המצרים, לאפשר את שובו של השגריר ואת תליית דגל ישראל על בניין השגרירות בשכונת גיזה המצרית. מצרים שקיבלה לידיה את כל סיני על מגש של כסף, בתמורה לכיבוד הסכם השלום עם ישראל, מתנהגת כמי שגומלת חסד עם ממשלת ישראל בהסכמתה לנוכחות שגריר ישראלי בקהיר.

בבזאר הים תיכוני, יש לכל מדינות האזור את זכות העלבון, למעט מדינת ישראל. כאשר פגעה ישראל בריבונות ירדן, בפרשת ניסיון חיסולו של חאלד משעל, היא שילמה מחיר יקר ביותר כדי לכפר במעט על הפשע הנורא ולהשקיט את העלבון הירדני. עד יום מותו לא סלח המלך חוסיין לישראל, על המעשה. גם לפני שבועות ספורים, כאשר חיילים מצריים נהרגו בעת שצה"ל ניהל מצוד אחרי המחבלים שזכו לסיוע מצרי, נדרשה ישראל להתנצל שוב ושוב על הפגיעה במצרים. אבל כאשר במצרים מתבצע מעשה חמור, נגד כל המוסכם ביחסים בין מדינות בעולם כולו, לא עולה אפילו על דעת המצרים שהם צריכים להתנצל בפני ממשלת ישראל. לכל היותר הם יואילו בטובם לאפשר את שובו של השגריר למצרים, וגם זאת רק בשל חששם מהתגובה האמריקאית. ממשלת ישראל אפילו לא נעלבת מכך שאין לה זכות להיעלב...