פרק 2 השנה אלפים עשרים וחמש, השנה שבה הברית המאוחדת של המזרח התיכון הצטרפה כחבר רשמי בתוכנית החלל האמריקאית. הסכסוך הישראלי הערבי התחלף בחקר החלל, חקר המרחבים הבלתי מוסברים של הגלקסיה, מלכותו של האלוהים. טיסה ניסיונית אל מרחבי שביל החלב אל הבלתי נודע. והוא הישראלי היחיד אחד מעשרת היוצאים בני לאומים שונים. אך לרגע נדמה היה לו שהבחין במשהו נע לעברו ממרחקים. אך כלום, הכל כרגיל מרחבי החלל הצחיח שוב מתעתעים בדמיונו של טייס חלל נוסף, שנפלט מרכב חלל בודד, מעוד כוכב לכת, ממערכת גלקטית נוספת במרחבי הקיום החי-זרי, מנסה לתור אחר סודות מעמקי היקום האין סופיים. חלפו כבר שלוש שעות נוספות. על פי החישובים האוויר שנותר מספיק לעוד שש שעות זמן אדם על כדור הארץ. היא בקשה ממנו לא לצאת, להישאר עמה הרי כשיחזור תהיה מבוגרת ממנו, אך הוא לא נענה, הוא הלך אחר רחשי ליבו, אל המרחבים הקסומים הנשקפים מחלונו, אל המקום הקסום מכל. והנה חושך מציף, הזה הוא המקום הקסום אליו ציפה? לרגע הכל נראה מטורף משהו, לא מציאותי. הוא ארז את בגדיו, מזוודה קטנה שאמורה להספיק לשנה בגלקסיה. הוא עמד שם מביט על החללית היפהפייה, ביתו לעתיד הקרוב, כך לפחות חשב אז. ורק נסטור עדיין נשאר מתוח. נדמה היה לו שמשהו מושך אותו, גופו טולטל כאילו נכנס לתוך מערבולת בים. את הים הכיר היטב. עם המערבולות של ימי הקיץ ידע להסתדר. הוא נזכר בהיותו נער הוא והגלשן שלו, והגלים שבאים ובאים. הוא היה מוכן להתחלף, לראות את השמים המוכרים כל כך מבצבצים בין הגלים. עכשיו הוא שם, כתם בלתי נראה לרוחץ בחופי ישראל בין שדות ים לחוף אולגה. הוא הרגיש זרם חול וחטף חבטה עזה, סלעי חלל מעופפים, ראייתו התערפלה, הוא התעלף. גופו המשיך לנוע בסחרור לעבר האין הגדול, המוות השחור שאורב בכל מקום... המשך יבוא |