0
פרוור מלשון פרווה. שיר של דילן שאני אוהב מאוד.
כאן בכיסוי של אחד בשם ג'יסון מראז. (הקריין התלהב. כששמעתי ברדיו, הוא הזכיר לי ברגעים מסוימים את סגנון השירה של פול סיימון - מתנצל פול...).
בעיני לפחות : פרווה מוחלט. לא איזה טוויסט מעניין, לא לקיחה למקום אישי כלשהו, קול חמוד ולא יותר מכך, לא עיבוד כלי/קצבי שונה . סתם לשיר את השיר כפי שהוא, ובנוסף, לטעמי, נופל בהרבה מהמקור . במובן מסוים הוא 'שיעמם' לי את השיר . אני חש שהמקצב של השיר הזה על מכלולו דורש קצת יותר גאטז, כלי וקולי. או לפחות איזה ייחוד קולי . יש מצב שסיימון קאוול היה אומר על זה 'ביצוע של מופע בבית במלון' . מעדיף כבר את הביצוע הזה. לפחות פה יש איזו פוזה של הומור, ושינוי שפה...
ויחד עם זאת, יכול להיות שאני ממהר לא לתת צ'אנס ?
|