כותרות TheMarker >
    ';

    נפלאות התבונה

    בלוג על מוח האדם

    כל הזכויות שמורות -- לא יעשה שימוש כלשהו במאמרים ללא בקשת רשות.

    על אמפתיה ונדיבות

    9 תגובות   יום חמישי, 15/9/11, 07:34

    אמפתיה, הדדיות ונדיבות הן תכונות אנושיות מובהקות המצויות בבסיס הקשרים האישיים והחברתיים שלנו. מה קורה במוח בזמן שאנחנו חשים אמפתיה או מגלים נדיבות?

     

    ''

     

    מה קורה במוח שלך כשבן זוגך חש כאב?


    במחקר שערכה ד"ר טניה זינגר בלונדון לפני ארבע שנים, נסרק מוחם של נבדקים שקיבלו גירוי כואב ולחילופין בזמן שבני-זוגם שישבו לידם, מחוץ לסורק, קיבלו את הגירוי הכואב. הגירוי, שוק חשמלי, הועבר באמצעות אלקטרודה שחוברה לגב כף היד הימנית.
     
    שישה עשר זוגות השתתפו במחקר תמורת תשלום. מוחן של הנשים הוא שנסרק, כשהן ובני-זוגן קיבלו, לסירוגין, שוק חשמלי קטן וכואב. כל הנבדקים נדרשו לדרג את דרגת האמפתיה שחשו כאשר בני-זוגם חשו כאב.

    כאב מלווה בפעילות עצבית באזורים רבים במוח, הכוללים אזורים תחושתיים-מוטוריים האחראים על תחושת הכאב הפיזי, ואזורים במערכת הלימבית המעבדים את האספקט הרגשי של תחושת הכאב.
     
    "מטריצת הכאב" כוללת את התאלמוס, S1/ S2, האינסולה, וה-anterior cingulate. כאשר הנשים קיבלו בעצמן את הגירוי הכואב, נצפתה, כצפוי, עליה בפעילות העצבית הן באזורי המוח התחושתיים, והן במערכת הלימבית, בעיקר באינסולה.

    מאידך, כאשר הנשים צפו בבני-זוגן החשים כאב, נמצאה פעילות רק במערכת הלימבית ולא בקליפת המוח התחושתית. יתרה מכך, נמצא מתאם חיובי בין הדיווח האישי על דרגת האמפתיה שחשו הנשים לבין עוצמת הפעילות במוחן.

    בניסוי אחר שנערך בארה"ב, גברים ונשים צפו בתמונות של ידיים ורגליים בסיטואציות שונות, חלקן משקפות כאב (כגון אצבע נחתכת בזמן הכנת סלט).

    הנבדקים התבקשו לדרג את מידת הכאב שחשו האנשים בתמונות. בהשוואה לתמונות הביקורת, תמונות עם מצבים כואבים הדליקו, כמו במחקר הקודם, את האינסולה וה-anterior cingulate, ושוב נמצא מתאם בין דירוג עוצמת הכאב ובין רמת הפעילות העצבית (יש להדגיש שבניסוי זה הנבדקים עצמם לא חוו כאב פיזי), אך לא דווח על הבדל כלשהו בין גברים לנשים.

    על סמך ממצאים אלה, שאוששו במחקרי המשך רבים, יש הטוענים כי במוח האדם בסיס אנטומי-תפקודי המאפשר תקשורת חברתית.

     
    מדוע לתת טיפ למלצרית בעיר זרה?

    פסיכולוגים אבולוציוניים טוענים שבחבורות הציידים-לקטים השתלם להפגין נדיבות כי ההסתברות להיתקל באותם אנשים היתה גבוהה, וכי באינטארקציות חוזרות ונשנות הסיכוי להדדיות היה גבוה.

    מודלים רבים בביולוגיה ובכלכלה מניחים שבהעדר קרבה גנטית או תנאים המאפשרים הדדיות, אנשים יגלו אנוכיות ולא יטרחו לעזור לזולת או לגלות נדיבות כלפי אדם זר שלא יפגשו שנית (fitness maximization). האם נדיבות היא נורמה חברתית או אסטרטגיה אבולוציונית?

    מחקר חדש של לדה קוסמידיס וג'ון טובי מאוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה שפורסם ב-PNAS מגלה שגם באינטראקציה חד-פעמית אנשים שיכולים להתנהג באנוכיות ולהרוויח מכך, מגלים נדיבות כלפי זרים.

     בתנאי אי-וודאות, טוענת קוסמידיס, תמיד משתלם לשתף פעולה ולהיות נדיב, גם אם אתה חושב שלא תפגוש שוב את האיש האחר, כי מחיר הטעות גבוה. תוצאות המחקר מעידות לדעתה על כך שמוח האדם מוטה לגלות נדיבות בשל ערכם ההישרדותי של קשרים חברתיים ארוכי-טווח.

    ומה קורה במוח כשאנו מגלים נדיבות? במחקר שערך פרופ' בריאן קנוטסון מאוניברסיטת סטנפורד נסרק מוחם של נבדקים בזמן שצפו בפרצופים של אנשים אחרים שעמדו לתרום כסף או לחסוך כסף.

    הנבדקים התבקשו להעריך את סכום התרומה או החיסכון ואחר כך קיבלו משוב לגבי הסכום שאכן נתרם או נחסך. מאחר שקבלת החלטות מחייבת גם עמידה על כוונותיהם של אחרים (לדוגמא, לא רק אם מחיר המכונית המשומשת סביר, אלא גם האם המוכר נראה איש הגון), קנוטסון הניח שניתן יהיה להבחין בין אסטרטגיות שונות על סמך הפעילות העצבית במוח.

    כאשר הנבדקים צפו בפרצופים של אנשים שתרמו סכום גבוה (כלומר גילו נדיבות), נמצאה במוחם פעילות גבוהה יותר באזור בקורטקס הפרה-פרונטלי המכונה VMPFC בהשוואה למצבים בהם תרמו סכום נמוך (כלומר גילו אנוכיות).

    מעניין לציין שהפעילות העצבית באזור זה היתה דומה כאשר הנבדקים צפו בפרצופים של אנשים שחסכו סכום כסף גבוה לעומת סכום כסף נמוך. כלומר, הפעילות העצבית הדיפרנציאלית היא תוצאה של הערכת כוונותיו של האחר -- האם הוא משחק משחק הוגן או מתקמצן. קנוטסון טוען שלעיתים הרושם שאנו מקבלים על כוונותיו של האחר חשוב לא פחות ממעשיו.

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/9/11 12:26:

      תודה על הפוסט המעשיר והמעניין.

      מאחלת לך שנה טובה ,

      שנת בריאות, יצירה, אושר והצלחה!

      ''

        25/9/11 20:06:
      מה שנכון נכון, תמיד משתלם להיות נדיב ולשתף פעולה. יופי של פוסט מרשים מאד. שנה טובה ומוצלחת
        21/9/11 20:31:

      צטט: אלומית ישי 2011-09-21 07:45:19


      זאב, אתה מעלה היפותיזה שאפשר לבדוק אמפירית.  מישהו צריך לעשות את הניסוי.

      מחקר אחר הראה שגברים שואבים עונג מנקמה יותר מנשים, ראה מאמר קודם על "המוח הכלכלי".

       

      במחשבה שניה -

      בדיקה אמפירית כמוצע על ידי מחייבת, למיטב הבנתי, (השטחית מאוד בתחום מורכב זה)מוליכות של המוח.

       

      אני מסופק אם נשואת הבדיקה המוצעת על ידי עומדת ברמת המוליכות המקובלת, לאור התנהלותה.

       

      מיעוץ שנאלצתי ליטול למדתי שתיפקודן המוחי של נשים פגועות מקבל מפנה חריף.

      דא עקא, דיעה "מלומדת" זאת הושמעה על ידי עורכי דין ולא על ידי חוקרי מוח.

       

      עורכי דין ממילא אינם נוטלים אחריות לאמיתות, חצאי אמיתות או דברי הבל היוצאים מפיהם ב"מסגרת תפקידם".

       

      מכל מקום - השאלה לגבי בדיקה אמפירית נותרת בעינה....

        21/9/11 07:45:


      זאב, אתה מעלה היפותיזה שאפשר לבדוק אמפירית.  מישהו צריך לעשות את הניסוי.

      מחקר אחר הראה שגברים שואבים עונג מנקמה יותר מנשים, ראה מאמר קודם על "המוח הכלכלי".

        20/9/11 19:34:

      על מנת להעניק את האיזון ההולם למחקרה של ד"ר טניה זינגר, הנני סבור שיש מקום לסרוק את מוחם של נבדקים שקיבלו גירוי בזמן שבני-זוגם שישבו לידם, מחוץ לסורק, חשו תחושת סיפוק מהכאב שנגרם לבני זוגם.
       
      בעוד שמוחן של הנשים שנסרק היה אמור לחשוף דרגת אמפתיה כלשהי כלפי בן זוגן הסובל - הרי במצבים חברתיים מסויימים בנות הזוג עשויות לחוש תחושת סיפוק עמוק מעצם סיבלו של בן זוגן.

       

      אשתי לשעבר שילמה לעוכר דין (בפרסומתיו הזולות, הפונות מכנה המשותף הנמוך, הוא מגדיר עצמו עורך דין)  סכומי עתק (מכספי) על מנת לחוש בתחושת הסיפוק העילאית הנגרמת לבן זוגה במצבי סבל (על פי תחושותיה או הגדרתה הסובייקטיבית) .

       

       

      נשים כמוה עשויות לשמש כקבוצת ביקורת איכותית למחקרה של ד"ר טניה זינגר, הואיל וממצאיה התייחסו להנחת היסוד כי האשה אמורה לחוש תחושת אמפטיה כלפי בן זוגה במקרה של סבל.

       

      הנחת יסוד זאת מתבססת על סטטוס זוגיות המחייב הגדרה טרם תחילת המחקר.

       

      יתר על כן: אין לפסול את האפשרות שתחושת האשה כלפי בעלה הסובל מגירוי מכאיב היא ליניארית ביחס לתחושותיה כלפיו, ותחושות אלה אינן גלויות לעיתים קרובות (משיקולים אינטרסנטיים שהמחקר נכשל בהצבתם כפרמטרים משפיעים)

       


      לפיכך, המיתאם החיובי שנמצא בין הדיווח האישי על דרגת האמפתיה שחשו הנשים לבין עוצמת הפעילות במוחן נעדר פרמטר חיוני של תחושתם הבסיסית כלפי בן זוגן - תחושה שחלק מהנשים אינן נוטות לחשוף.


      אין לי כל צל של ספק, על בסיס אינטואיטיבי שאיננו נסמך על מחקר כלל ועיקר,  כי במוח האדם בסיס אנטומי-תפקודי המאפשר תקשורת חברתית.

      אלא שבסיס שה מושפע ממהות הקשר החברתי, ולפיכך תחושות כעס, שנאה, תיעוב וכדומה כלפי בן הזוג עשויות להפיק פלט שונה לחלוטין מהפלט המתקבל צצוחה של אשה שתחושותיה כלפי בן זוגה חיוביות.



       

        15/9/11 19:40:
      מאוד מעניין. נהניתי לקרוא את שכתבת. *שוש
        15/9/11 12:25:
      תודה, פנינה. אני קוראת את הפוסטים של גרינגרוז בקביעות. הבעיה עם הפסיכולוגיה האבולוציונית היא שלא ניתן לגזור ממנה פרדיקציות חדשות ולאשש (או להפריך אותן) אמפירית...
        15/9/11 08:45:

      מרתק ומעורר הרבה מחשבות, אלומית.

      קראתי מחקר של גרינגוס גיל העוסק בפסיכולוגיה אבולוציונית

      תקראי על זה,  בנושא שהעלית.

      פרופיל

      אלומית ישי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין