0

9 תגובות   יום חמישי, 15/9/11, 11:34

                               מהי אהבה

 

שמע, אני מוכרח לספר לך. היתה לי שיחה אמש עם שכני, נו,זה שאתה רואה מעבר לגדר. שכן זקן כמוני, בקושי גורר את עצמותיו. רק אוכל,ישן ועושה את צרכיו. טוב, אני קצת יותר עירני ממנו... עדיין מתנועע מקצה לקצה.

אין לו לשכני קרוב וידיד מלבד האיש הטוב שמאכיל אותו ולוקח אותו לטיולים המתקצרים מיום ליום. 

האיש לא מקדיש לו הרבה זמן כי רוב היום הוא מחוץ לבית ועסוק בענייניו, ושכני נשאר גלמוד ושוכב ללא תנועה ומצפה ומצפה...  וכשידידו חוזר ומעניק לו חיבוק, מלטפו וממלמל כמה מילות חיבה, אין מאושר ממנו ואהבתו גם אם היא ללא מילים מאפילה  בעוצמתה אפילו על זו של הידיד...

 

האמת היא שמצבי אינו טוב משלו, אבל אנחנו מגזע שאיננו מתלונן. אנחנו אסירי תודה על כל מה שאנו מקבלים. איננו שייכים לאלה החושבים שמגיע להם כל העולם...

שיחתי איתו אמש הציתה שוב אש בעיניו הנוגות והוא ניזכר איך היה עורך טיולים עם ידידו ובניו... איך היו יוצאים לשדות וגומאים מרחקים... ומה לעשות, הילדים עזבו את הבית ונישארו רק הם השניים.

תוך כדי העלאת הזכרונות הוא הצליח להתרומם והחל צולע לאורך הגדר כשאני מלווהו מהצד השני. זו בסך הכל גדר תיל ישנה. בעלי הבתים  שגרים  שנים ארוכות זה ליד זה לא מצאו לנכון לבנות גדר מוצקה יותר מאבנים או משהו דומה. השכנות תמיד היתה מבורכת  ואת גדר התיל בנו כשהעיריה החליטה להרחיב את הרחוב הצר והחלו למדוד את השטחים.

זה קרה לפני שאני ושכני באנו לגור במקום. אבל מסיבה כלשהי נשאר פתח צר בקצה החצר, בו ניתן להסתדק  מצד לצד ואנו מנצלים זאת לעיתים.

יצא לי יום אחד להאזין לשיחה שניהלו שני בעלי הבתים:

"עכשיו כשעזבו הילדים ואני חוזר הביתה יש מי שמחכה לי ומרעיף עלי אהבה שכזאת שמעולם לא היתה לי. אהבה שממש אינה תלויה בשום דבר. גם אם אני כועס וגם אם אני מתפרץ ..."

" נכון נכון, אני  בהחלט שותף לתחושה הזו. אין תלונות ואין גחמות, פשוט אהבה... "

 

רגע, רגע, סלח לי חבר שלי... אני שומע שריקה... אני מוכרח לזוז,  אז להתראות בהזדמנות הקרובה, אולי כשניפגש  ונרים רגליים ליד העצים. אבל, דחילאק, אל תידחק אלי ואל תרחרח את אחוריי...

כן, כן, ידידי הגיע, ומה זה אני מאושר... הוא יביא לי מייד עצם שמנה ואיזה תבשיל... וואו, כמה שאני רעב...טוב, אז אולי יביא רק בונזו עם טעם כבד...

תיראה, תיראה, אני כבר מרייר נורא... אוף, ידידי ממש לא אוהב כשאני מטנף את בגדיו...טוב, אז אני כבר מזיז את העצמות היבשות ודוהר לקראתו... אל ידידי

אל מנהיגי האחד והיחיד, אוהו... מצטער, לא יכול לעצור את הקפיצות עליו, אז שינזוף ...הוי, כמה שאני אוהב אותו... לא יכול לעצור בעדי ואני נובח ונובח ונובח, ובוודאי מחריש את אזניו...טוב, אז הוא קצת יצליף בי, אז מה?... אני כבר רואה אותו  עם הקערה המלאה כל טוב וזנבי כבר מה זה מכשכש ...פתאום לא איכפת לי דבר, ושהעולם יקפוץ לי...אז להתראות בקרוב חבר שלי... ודיר באלאק, שיהיה בפעם הבאה מחוץ לטריטוריה שלי, מבין?...  האו האו, האו האו, אני מגיע...

 

''

דרג את התוכן: