0
מעולם לא חשבתי שתהיה נושא ראשי לחלומותיי. אף פעם לא היית קרוב, לא במילים... לא במעשים. אנחנו רק שותפים לעבודה סזיפית ותובענית, כזו שמשאירה אותך ער שעות רבות, ואיתה עייפות שנשארת הרבה אחרי. כשפנית אליי, אלו היו המילים הנחוצות להמשך סדר היום. אף פעם לא אישי, גם לא התקרב להיות כזה. לפעמים, כשחרגת ממנהגך, זרקת לאויר הנעלם אנקדוטה כזו או אחרת על האישה שאיתך, על הילדים ובכלל.... לא דנו על הדברים מעולם, גם לא חשבתי לתת לך עצות או רעיונות איך לתמרן הלאה. זה פשוט לא נראה לי נחוץ, האמנתי וידעתי שאתה מסתדר יפה מאוד בטריטוריה שלך. ופתאום היית שם, בחלום שנראה כל כך אמיתי, הרבה אחרי שהתעוררתי עדיין חשבתי איך הצלחת להיכנס אל תוך חלום שלא היה לי הגיוני. ועמדת שם. חייכת. ושלחת את זרועותיך, מחכה שאכנס לחיבוק שלך.... היה לך מבט אחר בעיניים. רך ומזמין. וזה כנראה מה שגרם לי להתעורר בנשימה מואצת.
|