אני רוצה לכתוב.

זה קשה.

כי...

כתבתי כבר אז, כשגילינו, שקשה לי בכלל,

שקשה לי עכשיו עם מילים.

ולכתוב, זה קורע אותי מבפנים.

והלבד, משסע אותי.

אז הנה, אמרתי, נכון שלבד וקשה.

אבל צריך מתישהו להסיר את מחסום הכתיבה הזה שנפל עליי.

אמרתי לעצמי: תכתבי על משהו אחר!

אז בבקשה, אני כותבת על משהו אחר.

לא עליך.

לא על הבלתי אפשרי בלעדיך.

לא על המחנק הנורא בלעדיך.

אמרתי גם שלא אבכה, בטח לא במקום ציבורי.

אז אמרתי.

אני מנגבת את הדמעות.

ומפסיקה לכתוב.

כי יש לי מחסום כתיבה.