כותרות TheMarker >
    ';

    הבלוג של mikelda

    עוסק בענייני חינוך, יזמות, שיפור מצב החינוך, הצעות חדשות. מה צריך לעשות ועדיין לא נעשה בתחום החינוך. רפורמות בחינוך לא מצליחות אצלנו לכן צריך להתמקד בשינויים קטנים ושיטתיים.

    0

    אז מה הקשר בין מיצ"ב לאינטגרציה ?

    25 תגובות   יום חמישי, 29/11/07, 10:28

    תגובה לdr40plus 

    לא התעצלתי והלכתי לבדוק את תוצאות המיצ"ב, כפי שהן מפורסמות על ידי הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך.

    בדקתי ובדקתי, קראתי וניתחתי וראיתי כמה כישלונות זועקים לשמיים. כישלונות אלו הם תוצאה של רפורמה. כידוע מדינת ישראל מבצעת רפורמות בהתאם למצבי הרוח של משרד האוצר. 

    אתחיל בהשמצות. אינטגרציה, פעם הייתה מילה  מכובדת. כולם רצו שוויון בין צפוניים לאחרים בין עשירים לאחרים ומצאו שיטה. בואו נערבב את כולם ביחד ויצא איזה שהוא מיץ ירקות.

    כיום כבודה וערכה של המילה ירדו פלאים, אישית אני מכיר אנשים שהמילה אינטגרציה מעוררת בהם אלרגיה ותחושת גירוד מעקצצת. ברור שהאינטגרציה נכשלה, מדוע לא עוצרים את המפלץ הזה, המזיק כל כך ? 

    התשובה נמצאת בסיבות כלכליות, האוצר דוחה מחקרים של אנשי מקצוע ובודק הכל דרך החור בגרוש.כאשר האוצר (אני מתייחס לאוצר, כי משרד החינוך נלקח בשבי, כל שרי החינוך האחרונים היו שבויים בקונספציות חתרניות של משרד האוצר, גם יולי שהגיעה עם רצון טוב נלקחה בשבי והזדהתה עם שוביה, די מזכיר את פטרישייה הרסט בשוודיה - סינדרום שטוקאולם .) רוצה לבצע שינוי או רפורמה הוא מתחיל עם 300 בתי ספר בכמויות גדולות, אבל כאשר ארגון המורים יזם, תכנן רפורמה את "עוז ותמורה" האוצר הסכים להתחיל ניסוי רק ב 5 בתי ספר. התוצאות, כך מדווחים היו טובות רבים היו מרוצים, אבל כעבור כמה שנים הופסק הניסוי ולא קרה דבר. כי העלות, כנראה, גבוהה מידי כעבור האוצר. 

    חזרה למיצ"ב, מהבדיקה עולה באופן ברור, שבית הספר היסודי הוא די בסדר, ישנם פערים, ישנן עליות או ירידות אבל המצב סביר ביותר. מתי מתחיל הכאוס במעבר לחטיבת הביניים, אינטגרציה - פה המדדים והכישלונות מתעצמים והופכים ממש לקטסטרופה. כמה דוגמאות:

    פערים בין בנים לבין בנות, כבר בכיתה ב' רואים שהבנות משיגות יותר, טוב זו לא חוכמה בכל מחקר כבר ראו את זה, אבל הפערים כמו פערים הולכים ומתרחבים עם הזמן.

    הישגים, אם ההישגים של תלמידי כיתות ב' גבוהים והפערים נמוכים, אז בכיתה ה' ההישגים מצטמצמים והפערים מתרחבים, ואילו בחטיבת הביניים המצב קטסטרופה.

    תלמידים אוהבים את בית הספר, זו כבר לא חוכמה מחקרים ברחבי העולם הוכיחו את זה ילדים אוהבים להיות בחברת ילדים, ככל שהדרישות של בית הספר מהם נמוכות כך הנאתם גדלה. אם רוב תלמידי כיתות ה' אוהבים את האווירה, אוהבים את יחס המורים, ולכן אוהבים גם להגיע לבית הספר, אז בחטיבת הביניים, המצב גרוע מאוד קרוב ל30% פשוט סובלים ושונאים לבוא לבית הספר, הם מציינים את היחסים העכורים בבית הספר בין התלמידים ובין המורים.  

    בסך הכל, בית הספר היסודי מוכיח את עצמו: הלימודים, האווירה, המורים, ההרגשה טובה, אמנם האלימות יותר נפוצה, אבל זו בעייה ממוקדת, הילדים עדיין לא יודעים כיצד להתנהג וגם בית הספר צריך להשתפר.

    האלימות היא נקודה אחת וממוקדת, בטיפול, בלימוד ובשיפור ניתן לפתור או לצמצם באופן משמעותי את שיעורה.

    לעומת זאת בחטיבת הביניים המצב קטסטרופה, התלמידים מרגישים שהמורים לא מצפים מהם, לא דוחפים אותם, לא איכפת להם, מעליבים אותם, ובסך הכל זה לא כל כך כייף להיות בבית הספר.

    חטיבת הביניים הן לא פחות ממפעל ייצור, צפוף מאוד כ 40 תלמידים בכיתה, זמן השיעור בממוצע עומד על כ 17 דקות, זמן איכות בין מורה לתלמיד מוערך ב 5 דקות ליום.

    תשלומי הורים, בחטיבת הביניים ההורים ממנים שיעורים פרטיים לכ 35% מהתלמידים. זו השתתפות ההורים בתקציב החינוך,

    זו המשמעות של הפרטת מערכת החינוך. 

    המדינה כאמור התנערה מתפקידה להעניק חינוך, שוויון או לפחות שוויון הזדמנויות, העבירה את האחריות להורים ולנערי האוצר. אלה וגם אלה לא רוצים להשתתף ולכן האוצר שואף להפריט, וההורים ( לא כולם, אני מכיר די הרבה הורים משקיענים וכל הכבוד) מצפים לעתיד טוב יותר.

    בקהילת קודש ישראל כמו במדינת ישראל הדברים הטובים נזנחים וניטשים לטובת אופנות מיובאות, ללא חשיבה, ללא התאמה, מין "רפורמת מדף". 

    הרפורמות  בישראל נכשלות, והן נכשלות כי הן מבוצעות באופן חובבני. כאשר הן נכשלות יורים בש.ג, יורים במורים, הם המורים אחראים על הכישלונות, זה תפקידם במשוואה.

    אם היו מתייחסים בכבוד לגורם האנושי, המורים, סביר להניח שההצלחה הייתה גם נראית.

    היום זו הזדמנות לתקן, לשבת עם ההורים ועם המורים ולמצוא דרכים ושינויים. רק ההורים והמורים מסוגלים לבצע שינויים. המדינה פשוט מפקירה את אזרחיה ואת העתיד על מזבח המותגים.  

    דרג את התוכן:

      תגובות (24)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      האזרח דרור,

      נכון דיון כזה וחשיפה כזו דרושים יותר מתמיד.

      אני מזמין אותך להצטרף לקהילת חינוך, שהוקמה ממש עכשיו.

      דיונים כאלה אפשר לנסות ליצור ביחד.

        3/12/07 08:42:

      מייקל - אני ביקשתי בקשה לדיון אחר  ובקשתי לא נענתה כמעט.

       

      ברור שיש הרבה נתונים, ברור שאנשים פועלים לפי תחושת בטן וברור שהאוצר שומר את הנתונים קרוב לחזה - זו השיטה וככה נוח לפוליטקאים לאוצר ולשאר גופים אינטרסנטים (כולל המורים ? ועוד יותר מזה גורמים אחרים במערכת)  לנסות לתמרן את המערכת לכיוון שלהם

       

      מי שרוצה את טובת הציבור צריך לשאוף לשקיפות ויושרה, כלומר נתונים גוליים ככל האפשר, בכמה שיותר חתכים. היות והאוצר והממשלה לא ששים לנדב את זה באופן מסודר, אנחנו צריכים לעשות את זה. והכוונה באנחנו היא כמה שיותר אזרחים (ואפילו מעט אזרחים עם אינרטסים , כל עוד הם מעטים בתוך הרב אזרחים בעלי אינטרס כללי)

       

      לדוגמה - כמה מפקחים יש ומה השפתעם (התחלה של זה נאמרה באחת התגובות כאן)? כמה מאחוזים של תקציבי החינוך מופנים למורים וכמה לפקידות או ל מפקחים? כמה כסף מוצא על ספרים  חדשים? מה קצב העדכון של הספרים? 

       

      יש כאן הרבה שאלות קשות שמחייבות נתונים - האם הגדול של הכיתות הוא דבר מתחייב? אם מקטינים את הכיתות מה זה אומר לגבי תוספת התקציב הנדרשת? מאיפה אמור לבוא תקציב נוסף (האם לקצץ בבטחון? ברכבי שרים? בקשישים).  אם מניחים שאין תקציב נוסף מה כן אפשר לעשות?

       

      באמת מישהו חושב שכל הבעיה היא אינטגרציה או העדר חטיבות?

       

      מה לגבי תפקיד ההורים לדוגמה? איך זה שאחרי יותר מחודש שביתה אין יוזמות של הורים ללימודים של הילדים שלהם במסגרת עצמאית?  

       

      כל עוד אין נתונים פומביים בהירים ובכמויות, אפשר לשבת ולהעלות השערות עוד הרבה מאוד זמן  -זה מה שכולם בערך עושים.

       

       

      צטט: shabat shalom 2007-12-02 15:39:30

       

      קודם כל: יופי שהעלת את הנושא הנדוש והחשוב הזה.

      משתי סיבות: 1.  אסור שהוא ירד מסדר היום.

                        2.  הדיון עצמו מדגים מדוע כל הפתרונות שהוצעו עד כה לא עזרו.

       

      תודה.

      אני אנסה להסביר רק שתי נקודות כדי לא להכביד.

      א.   הפוסט שלך מכוון נכון למטרה אבל מתבסס על תחושות בטן. אני לא פוסל תחושות בטן אם הולכים איתם עד הסוף כדי להבין את משמעותן.

      תחושת בטן בסופו של דבר קובעת, עיין ערך: כהנמן ( פרס נובל).

      למה תחושת בטן?

      הרי הנתונים לקוחים מהמכון הארצי למדידה והערכה של משרד החינוך.

       אם יש בעיות בחטיבת הביניים - משמע משהו לא טופל נכון בביה"ס היסודי.

       לא מסכים, משום שמשרד החינוך לא קבע, מהן המטרות, איזה בוגר (מוצר) יוצא מכל יחידה.

      למעט ההגדרות (סטנדרטים) בקשר לקריאה וכתיבה, אין התייחסות שלמה.

      המדינה צריכה להחליט מהן המטרות מהו החזון, רק אז ניתן לבדוק האם כל יחידה הצליחה להשיג את  התוצאות.

      באין מטרות, הפכו בחינות הבגרות לתורה כולה.

      כן, כן,  אני יודע שהחינוך ואפילו רמת הידע היא לא פונקציה בלעדית של ביה"ס. אבל אלה הם תנאי העבודה שלנו, ומדיניות נכונה חייבת לקחת את כל המוקשים, קשיים, ונקודות החוזק כאשר היא מתגבשת.

       

      ב. אני מאשים את חוקרי החינוך השונים שלא עבדו לפי נתונים, וכשעבדו לפי נתונים, לא בדקו את המימדים הנכונים. אף אחד לא יכול לרחוץ בניקיון כפיו.

      חוקר אמיתי צריך היה לשבת ול"צלם" עשרות בתי ספר, לערב נתונים סטאטיסטיים עם ראיונות אנונימיים מכל דרגות העשייה (מהמטה ועד למורה כוח העזר), ולהסיק מסקנות ביצועיות ולא להיות נביא זעם שמכה את המבצע בשטח.

       

      חוקר אמיתי?

      מרגע שמשרד האוצר נכנס ומנהל בפועל, בעזרת התקציב את מטרות החינוך, חוקרי החינוך הפכו למיותרים. לראיה, דווקא השרה הנוכחית מעודכנת במחקרי חינוך, אבל התקציב ודרך ביצועו נתונה בלעדית בידי נערי האוצר ללא השכלה רלבנטית, בחינוך.

       

      ג. אני מאמין שמנהיגות שלא לוקחת אחריות על מעשיה (מטעמים של פופולאריות, אינטרסים אישיים, פחדנות ועוד ועוד)  ל א  י כ ו ל ה  ל ה צ ל י ח  בכלום.

      זהו . זה רק מבוא.

      נמשיך אם זה יהיה רלוונטי.... 

      אני מקווה להמשך, פיתוח הדיון....

       

        2/12/07 15:39:

       

      קודם כל: יופי שהעלת את הנושא הנדוש והחשוב הזה.

      משתי סיבות: 1.  אסור שהוא ירד מסדר היום.

                        2.  הדיון עצמו מדגים מדוע כל הפתרונות שהוצעו עד כה לא עזרו.

      אני אנסה להסביר רק שתי נקודות כדי לא להכביד.

      א.   הפוסט שלך מכוון נכון למטרה אבל מתבסס על תחושות בטן. אני לא פוסל תחושות בטן אם הולכים איתם עד הסוף כדי להבין את משמעותן.

      בחינוך אין מוצר תקופתי לפי שלבי יצור. כל שלב משפיע על השלב הבא. אם יש בעיות בחטיבת הביניים - משמע משהו לא טופל נכון בביה"ס היסודי. אני לא מאשים אף אחד, אבל העובדה שהתלמיד עוזב את ביה" ס היסודי למוסד אחר  מ ס י ר ה  א ת  הא ח ר י ו ת  מבתיה"ס היסודיים לגבי תוצאות עבודתם.

       

      כן, כן,  אני יודע שהחינוך ואפילו רמת הידע היא לא פונקציה בלעדית של ביה"ס. אבל אלה הם תנאי העבודה שלנו, ומדיניות נכונה חייבת לקחת את כל המוקשים, קשיים, ונקודות החוזק כאשר היא מתגבשת.

       

      ב. אני מאשים את חוקרי החינוך השונים שלא עבדו לפי נתונים, וכשעבדו לפי נתונים, לא בדקו את המימדים הנכונים. אף אחד לא יכול לרחוץ בניקיון כפיו.

      חוקר אמיתי צריך היה לשבת ול"צלם" עשרות בתי ספר, לערב נתונים סטאטיסטיים עם ראיונות אנונימיים מכל דרגות העשייה (מהמטה ועד למורה כוח העזר), ולהסיק מסקנות ביצועיות ולא להיות נביא זעם שמכה את המבצע בשטח.

       

      ג. אני מאמין שמנהיגות שלא לוקחת אחריות על מעשיה (מטעמים של פופולאריות, אינטרסים אישיים, פחדנות ועוד ועוד)  ל א  י כ ו ל ה  ל ה צ ל י ח  בכלום.

      זהו . זה רק מבוא.

      נמשיך אם זה יהיה רלוונטי.... 

        29/11/07 23:41:

      עניין נוסף. מנהלים רבים מצרפים את בתי הספר שהם מנהלים לרפורמות ולפרויקטים השונים , כמו האיטגרציה אז והרפורמה היום , בגלל התקציבים המוזרמים לבתי הספר שמשתפים פעולה. כעת, גדל הפיתוי למנהלים בשל חופש הפעולה המוענק להם ברפורמה.

       

      כל אותו " שיחוד" ו" פיתוי" לא מוסיף כבוד למערכת.

       

      כל טוב

      שולמית

        29/11/07 23:32:
      שלום מיקלדה גם בעיני החטיבות, פעילותן רעה. בבאר שבע החלה " האינטגרציה, לאחר שכבר פורסמו מחקרים והיה ידוע שהיא נכשלה. זה נבע כנראה מאמביציה של האחראי על החינוך בעיריית באר שבע באותם הימים. אשר לרפורמות. במהלך שנות הוראתי בתיכון( 16) עברתי תהפוכות רבות. שינויים במבנה המקצוע, בתכנים, בדגשים, בשעות הוראה, במקצועות מגמה ( אמנות) . כל מספר שנים משיתים עלינו תוכניות חדשות מבלי שיש לכך צידוק. גם כאשר הייתי מורה לעולים חדשים ( 12 שנים) נאלצתי בכל פעם לשנות את שיטות ההוראה, את ספרי הלימוד בגלל תכתיבים של הפיקוח, כל אימת שהתחלף מפקח. איננו סובלים מחוסר רפורמות אלא מעודף תוכניות.הדבר לא מאפשר ליצור מסורת הוראה וללימוד. עד שרוכשים ניסיון ויכולת לעבוד בדרך אחת משנים את האפיק והמורים נאלצים לזרום באפיק אחר תוך שהילדים הופכים לשפני ניסיון. אינני נגד חידושים אלא נגד התנהגות קפריזית של הפיקוח. כל טוב שולמית
        29/11/07 22:10:

      בתור חוקרת צעירה בקהילה של הוראת המדעים, יש לי כמה מילים לומר לגבי רפורמות ויישומן. מחקרים רבים שנעשו בתחומי הוראת המדעים, וקיבלו כספים רבים, וחלקם - כצפוי ממחקרים- אף הצליחו והראו תוצאות יפות, נשארים במגירות. תוכניות לימוד נבחרות ע"פ הוצאת הספרים ולא ע"פ הוכחות תקפות להצלחה (ראה המקרה האומלל של לימוד חשבון ע"י בדידים - עד היום). רפורמות בחינוך (ובכלל ..) דורשות ראייה לטווח ארוך מצד הממסד, והמערכת הפוליטית בארץ לא מאפשרת דבר כזה כלל, לא בחינוך ולא במוסדות אחרים. אני כן חושבת שגם למורים עצמם יש יכולת לתת יותר, וצורך בבדיקה עצמית, אבל נושא מס' התלמידים בכיתה גורם לשחיקה הרבה יותר גדולה בתפקוד המורה (וזה מניסיון) ואני לגמרי חושבת שהמאבק על תנאי ההעסקה של המורים צריך להיות גם לגבי גודל הכיתות ולא רק לגבי השכר.

      כמובן שכל עוד המדיניות בנושא נקבעת דה-פקטו ע"י האוצר, וראש הממשלה אומר במשך חודש שלם- אל תערבו אותי, ואח"כ כותב מכתב כמו שכתב בעיתון ציבורי, ונוסע לאנאפוליס....ההרגשה היחידה שנותרת לי ולעוד חלק גדול מהציבור, היא של חוסר אונים מוחלט ושאין בכלל אל מי לפנות. ומשאלה לסיום - אני כבר ממש רוצה לראות את השביתה הזו באה אל סיומה, לפני פגיעה חמורה בשנת הלימודים.

        29/11/07 18:41:

      לא כל דבר שהיה פעם הוא לא טוב. גם היום צריך להשאיר את הילדים עוד שנתיים במסגרת חמימה, נעימה ולבטח יש מה לשפר גם בה.

       

      ילדים קטנים בכיתה ז' יחד עם בחורים ענקיים בני 18, לא נראה לי גם בתחושת הבטן מקום נעים במיוחד

       

      זה בדיוק מה שאמרתי........

      צטט: yaelkl 2007-11-29 15:07:01

      אני לא חושבת שהאינטגרציה היא הבעייתית, הרעיון יכול להיות נכון על מנת שלא לבודד אוכלוסיות חלשות, אלא החיטוב הוא הבעייה. החיטוב הוא תמיד הבעייה.

      המעבר מבית ספר היסודי לבתי הספר הגדולים ברובם שש שנתיים, כאן הבעייתיות,

      ניתן להשיג אינטדרציה ושילוב תלמידים גם אם אינם עוברים לחטיבה, אלא ע"י שינוי איזורי רישום, ויסות וכו',

      יש צורך להפנות משאבים רבים יותר לאיזורים פחות חזקים, ולעמוד מאחורי הסיסמא "משרד החינוך חרת (לא טעות כך כותבים) על דגלו שיווין הזדמנויות.

       

      בית הספר היסודי בעברו, עד כתה ח', הכיל את התלמידים. וכך נכון להמשיך גם היום, רשויות מעטות עמדו בפרץ ולא הצטרפו לרפורמה ההיא.

      לא כל דבר שהיה פעם הוא לא טוב. גם היום צריך להשאיר את הילדים עוד שנתיים במסגרת חמימה, נעימה ולבטח יש מה לשפר גם בה.

       

      ילדים קטנים בכיתה ז' יחד עם בחורים ענקיים בני 18, לא נראה לי גם בתחושת הבטן מקום נעים במיוחד

       

       

      צטט: האזרח דרור 2007-11-29 14:27:56

      התגובה שלי לפוסט שלך ולכל הדיון בארץ על חינוך היא שלפי תחושת הבטן שלי, כל הצדדים בדיון הזה טועים (ומטעים).

      גם לתחושת הבטן יש חשיבות, לא צריך לבטל אותה.

      השוואות בינלאומיות מושכות את העין, וגם הן מטעות.

      קח למשל, את השכר הממוצע של עובדי ההוראה הוא עומד על 5400 ש"ח, כאשר השכר הממוצע במשק עומד על 7800 ש"ח.

      או אם להתייחס לתחושות הבטן, מרבית מדינות אירופה הן הומוגניות, לפחות בהשוואה לישראל, בהרכב האוכלוסיה שלהן. אם נתייחס להרכב חברתי  של ישראל הכולל: חרדים, ערבים, דרוזים ועוד תראה שרמת השונות היא גבוהה מאוד.

      מצד שני השוואה מדוייקת אין אפשרות לעשות. יש מדד ptt ויש מדדג'יני וכל אחד מפרש את הנתונים באופן שונה.

      לכן תחושת הבטן היא מרכיב חשוב לא פחות. על התובנה הזו כהנמן קיבל אפילו פרס נובל.

       

      היות וזה דבר שחזור על עצמו הכנתי לפני כמה זמן דף שבו ניסיתי לראות מה הם הנתונים הביסיסים שאני יודע בבטחון על מערכת החינוך. למרבית הצער הרבה דברים לא גיליתי -למרות שהם כביכול ברורים מאוד. יש המון נתונים נוספים שקשה להגיע אליהם, משום שהשקיפות היא בעייתית. רק בשנים האחרונות ניתן להגיע יותר בקלות לנתונים... האוצר "הרע" שומר אותם קרוב לחזה

       

      נתונים על מערכת החינוך בישראל

       

       

       

        29/11/07 16:05:

       

      צטט: yuvalniv 2007-11-29 15:25:41

      קצת נתונים מתוך מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת השוואה למדינות OECD

      כרגיל הפלטפרמה פה לא יכולה לשאת הצמדת קבצים אז אני מביא רק על קצה המזלג. מי שירצה לקרוא את כל המסמך מוזמן לפנות אלי בפרטי, או אל הכנסת.

      לעצם הענין פנינים שדליתי מן הדוח:

      במדינות הארגון שכרו ההתחלתי של מורה בחטיבת ביניים הוא 27,560$ לשנה בממוצע. לאחר 15 שנות עבודה יגיע שכרו הממוצע ל-37,488$, ולמורים בעלי תארים מתקדמים יגיע השכר הממוצע ל-45,277$. בישראל יהיה שכרו של מורה בחטיבת ביניים לאחר 15 שנה 15,000$ לשנה.

      3. תנאי עבודה

      • מספר שעות ההוראה הפרונטליות הממוצע של מורה בבית-ספר יסודי בארצות הארגון הוא 705 בשנה, ואילו בישראל הוא 1,025 בשנה.
      • במדינות הארגון 21.4 תלמידים בכיתה בממוצע, ואילו בישראל 31.5 תלמידים. מ-26 המדינות שנבדקו ישראל עומדת במקום החמישי מבחינת מספר התלמידים בכיתה.

       תודה

      מה המקור? 

      אפשר אולי לפחות לתת קישור למסמך?

      כשעושים השוואת שכר זה מטה לעשות השוואת שכר לפי דולר - כי מה שחשוב זה מה היחס לשכר במדינה - אפשר להתייחס לשכר החציוני במשק, לכשר כחלק מהתמ"ג או לPPP , אני מניח שכלכלני עבודה יכולים לתת השוואה מדוייקת יותר. 

       

      מספר שעות העבודה בכיתה ומספר התלמידים בכיתה - כאן מגיעים לשאלה הכאובה של כמה ילדים יש באוכלוסיה, ואחוז העובדים במשק - אם שעור הילדים באוכלוסיה  גבוה ואחוז המפרנסים נמוך - צריך לקחת את זה בחשבון.

       

       

       

        29/11/07 15:25:

      קצת נתונים מתוך מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת השוואה למדינות OECD

      כרגיל הפלטפרמה פה לא יכולה לשאת הצמדת קבצים אז אני מביא רק על קצה המזלג. מי שירצה לקרוא את כל המסמך מוזמן לפנות אלי בפרטי, או אל הכנסת.

      לעצם הענין פנינים שדליתי מן הדוח:

      במדינות הארגון שכרו ההתחלתי של מורה בחטיבת ביניים הוא 27,560$ לשנה בממוצע. לאחר 15 שנות עבודה יגיע שכרו הממוצע ל-37,488$, ולמורים בעלי תארים מתקדמים יגיע השכר הממוצע ל-45,277$. בישראל יהיה שכרו של מורה בחטיבת ביניים לאחר 15 שנה 15,000$ לשנה.

      3. תנאי עבודה

      • מספר שעות ההוראה הפרונטליות הממוצע של מורה בבית-ספר יסודי בארצות הארגון הוא 705 בשנה, ואילו בישראל הוא 1,025 בשנה.
      • במדינות הארגון 21.4 תלמידים בכיתה בממוצע, ואילו בישראל 31.5 תלמידים. מ-26 המדינות שנבדקו ישראל עומדת במקום החמישי מבחינת מספר התלמידים בכיתה.
        29/11/07 15:07:

      אני לא חושבת שהאינטגרציה היא הבעייתית, הרעיון יכול להיות נכון על מנת שלא לבודד אוכלוסיות חלשות, אלא החיטוב הוא הבעייה.

      המעבר מבית ספר היסודי לבתי הספר הגדולים ברובם שש שנתיים, כאן הבעייתיות,

      ניתן להשיג אינטדרציה ושילוב תלמידים גם אם אינם עוברים לחטיבה, אלא ע"י שינוי איזורי רישום, ויסות וכו',

      יש צורך להפנות משאבים רבים יותר לאיזורים פחות חזקים, ולעמוד מאחורי הסיסמא "משרד החינוך חרת (לא טעות כך כותבים) על דגלו שיווין הזדמנויות.

       

      בית הספר היסודי בעברו, עד כתה ח', הכיל את התלמידים. וכך נכון להמשיך גם היום, רשויות מעטות עמדו בפרץ ולא הצטרפו לרפורמה ההיא.

       

      קשה להאמין שהיום יהיה מי שיעז ויחזיר את הגלגל אחורה.

        29/11/07 14:27:

      התגובה שלי לפוסט שלך ולכל הדיון בארץ על חינוך היא שלפי תחושת הבטן שלי, כל הצדדים בדיון הזה טועים (ומטעים).

       

      מצד אחד עומדים כלכלני האוצר ואומרים - "אין כסף". והם במקום מסויים (גם אם לא מדוייק) צודקים.  - נכונה הטעה שהעלתה בפוסט של שי כהן "יש כסף" שהאוצר לאו דווקא אומר כאן אמת - ובכל זאת האמת הבסיסית היא שכדי לקיים חינוך והעברת ערכים ובעיקר ידע וכלים - יש צורך בהשקעה כספית. לכן אסור לזלזל ברעיון של לדבוק הכל דרך הגרוש של החור - גם אם זה לא תמיד דבר נכון לעשות - אי אפשר לשלם למורים (או לצורך הדיון היותר רחב, לקיים חינוך והשכלה) בלי כסף. 

       

      מצד אחד הם כמובן טועים - כי חינוך ומערכת חינוך הוא מערכת מורכבת, ובמערכת כזו זה לא נכון  לבצע ניתוח שולי וסטטי - שזה מה שכלכלנים יודעים לעשות, ולפי זה לימדו אותם לחשב יעילות כלכלית. (מה גם שבחינוך יש עוד ערך של שוויון לפחות, אם לא יותר)

       

       מצד שני גם המורים ושאר המערכת הם לא טלית שכולה תכלת.

       

      לי אישית כהדיוט מהצד - אין שום מושג למה יש כל כך הרבה כסף ומאמץ שנשפך למערכת הזו ומצד שני מעט תוצאות, או מדוע ההישגים יורדים והאלימות גואה (לזה יש גם סיבות אחרות כמו תרבות הצריכה והעלמות ההורים - אבל בואו נשים את זה רגע בצד ונחזיר את זה רק אחרי שנבין מה קורא בתוך המערכת הזאת).

       

      היות וזה דבר שחזור על עצמו הכנתי לפני כמה זמן דף שבו ניסיתי לראות מה הם הנתונים הביסיסים שאני יודע בבטחון על מערכת החינוך. למרבית הצער הרבה דברים לא גיליתי -למרות שהם כביכול ברורים מאוד.

       

      אנשים הגיוניים - לפני שהם מתחילים האשמות (זה בגלל הפרטה - כנראה נכון, זה בגלל הבירוקטריה - גם כנראה נכון) - כדי להכיר את הנתונים לא?

       

      אז הנה מה שאני יודע - כל מי שרוצה יכול להוסיף - כאן או שם.  

      נתונים על מערכת החינוך בישראל

       

       

        29/11/07 14:08:

      הי!

      הוספתי את הקישור לפוסט הזה , לפוסט האחרון שלי:

      "מכתב תמיכה בשרת החינוך, פרופ' יולי תמיר"

      לא, אין כאן טעות. לא התבלבלתי.

      אני עדיין ממשיכה במאבק, גם כנגד שרת החינוך.

      http://sfoltyn.cafe.themarker.com/view.php?t=235324

      שושי פולטין

        29/11/07 14:06:

       

      צטט: mikelda 2007-11-29 12:54:53

       

      צטט: ענת ר 2007-11-29 12:18:45

       ראשית, האם יש דרך לענות על הרשומה וגם לראות אותה?

      אם תרצי לראות את התגובה, סמני בסרגל 'בלוגים', על 'פוסטים שהגבתי עליהם'

      ונמשיך בהבנת הנקרא

      שאלתי איך אני יכולה להגיב לרשומה שלך, ולא לתגובה שלך.

      אני רוצה להתיחס למה שאתה כותב בפוסט בדרך רצינית, ולא מתוך זיכרון.

       

      אני רוצה שכמו שלתגובה אני יכולה לעשות צטט, למצוא דרך שמה שכתבת יהיה מול עיני, וכך אוכל לדייק בתגובה

       

      ענת

        29/11/07 14:01:

       

      צטט: mikelda 2007-11-29 12:54:53

       

      צטט: ענת ר 2007-11-29 12:18:45

       ואולי אם המורים היו מתיחסים לעבודה שלהם בכסוד, כלומר היה אכפת להם מהתלמידים, לא מעליבים אותם, התוצאות היו אחרות?

      אולי גם אנחנו הינו תומכים במאבק?

       

      אולי הגיע הזמן שמישהו מהמורים היה אומר, כן יש מה לשנות גם אצלנו?

       אני מקבל את עצתך, ומהיום בכל יום שביתה נעניש בכיכר העיר שלושה מורים ב 50 מלקות.

      תראה ציטוט שזה מה שאמרתי!

       

      אתה הבאת את הציטוטים שאני השתמשתי בהם, אבל אין לך תשובה מנומקת מדוע אני טועה.

       

      תעמוד בפינה

       

       

      צטט: ענת ר 2007-11-29 12:18:45

       ראשית, האם יש דרך לענות על הרשומה וגם לראות אותה?

      אם תרצי לראות את התגובה, סמני בסרגל 'בלוגים', על 'פוסטים שהגבתי עליהם'

      ואולי אם המורים היו מתיחסים לעבודה שלהם בכסוד, כלומר היה אכפת להם מהתלמידים, לא מעליבים אותם, התוצאות היו אחרות?

      אולי גם אנחנו הינו תומכים במאבק?

       

      אולי הגיע הזמן שמישהו מהמורים היה אומר, כן יש מה לשנות גם אצלנו?

       אני מקבל את עצתך, ומהיום בכל יום שביתה נעניש בכיכר העיר שלושה מורים ב 50 מלקות.

       

      צטט: רביב נאוה 2007-11-29 12:37:09

      התגובה שלי קטנונית ולא קשורה ואני מצטער מראש קורץ
      פטרישיה הרסט, בתו של איל העיתונות שנחטפה והתאהבה בחוטף (ונתפסה כאשר ניסתה, יחד עם הכנופיה, לשדוד בנק) היא כמובן לא שוודית אלא אמריקאית.
      סינדרום שטוקהולם הוא הכינוי לתופעה של אהדה של בן-ערובה לשובה שלו, והמקור לשם הוא אכן אירוע שוד שהתרחש בבירת שוודיה.
      עד כאן הניג'וס שלי, תמשיכו לדבר על הנושאים החשובים באמת...

      התגובה היא לא קטנונית בכלל בעיני,

      נכון מאוד, כמו שנאמר : "אלוהי הפרטים הקטנים".

       

      תודה, זו הייתה עצלות שלי לבדוק.

      מיכאל

        29/11/07 12:37:
      התגובה שלי קטנונית ולא קשורה ואני מצטער מראש קורץ
      פטרישיה הרסט, בתו של איל העיתונות שנחטפה והתאהבה בחוטף (ונתפסה כאשר ניסתה, יחד עם הכנופיה, לשדוד בנק) היא כמובן לא שוודית אלא אמריקאית.
      סינדרום שטוקהולם הוא הכינוי לתופעה של אהדה של בן-ערובה לשובה שלו, והמקור לשם הוא אכן אירוע שוד שהתרחש בבירת שוודיה.
      עד כאן הניג'וס שלי, תמשיכו לדבר על הנושאים החשובים באמת...
        29/11/07 12:18:

       ראשית, האם יש דרך לענות על הרשומה וגם לראות אותה?

       

       

      גם בעיני חלק גדול משבירת החיוך החל בחטיבות הביניים. במקום שילדים אלו יהיו במסגרת  בית ספר יסודי, ירגישו על כתפיהם את עול: הגדולים בבית הספר, צריכים לשמש דוגמא, הם עוברים בגיל שבררי זה לבית ספר אחר בו המורים לא מכירים אותם, הם נפגשים עם ילדים אחרים, וטרודים בבעיות גיל ההתבגרות ומציאת מעמדם החברתי מחדש.

       

      איך אתה כותב כך: חזרה למיצ"ב, מהבדיקה עולה באופן ברור, שבית הספר היסודי הוא די בסדר, ישנם פערים, ישנן עליות או ירידות אבל המצב סביר ביותר.

      כאשר הדו"ח דיבר על השגים ירודים כל כך? נמשיך לקרא מה שכתבת:

      התלמידים מרגישים שהמורים לא מצפים מהם, לא דוחפים אותם, לא איכפת להם, מעליבים אותם, ובסך הכל זה לא כל כך כייף להיות בבית הספר.

      אתה כותב את זה, ואחר כך מסיק את המסקנה הזו: אם היו מתייחסים בכבוד לגורם האנושי, המורים, סביר להניח שההצלחה הייתה גם נראית.

       

      ואולי אם המורים היו מתיחסים לעבודה שלהם בכסוד, כלומר היה אכפת להם מהתלמידים, לא מעליבים אותם, התוצאות היו אחרות?

      אולי גם אנחנו הינו תומכים במאבק?

       

      אולי הגיע הזמן שמישהו מהמורים היה אומר, כן יש מה לשנות גם אצלנו?

       

      אתה כותב: בסך הכל, בית הספר היסודי מוכיח את עצמו: הלימודים, האווירה, המורים, ההרגשה טובה,

       רגע אני רוצה להבין, המורים ביסודי עובדים במשכורות שונות מהמורים בתיכון ובחטיבה?

      או אולי המורים ביסודי לא רצו להיות מהנדס אלקטרוניקה, (זה יכול להיות כל עבודה אחרת , היסטוריה, תנ"ך וכו)  אך לא הצליחו לקבל עבודה בהי טק והלכו ללמד בתיכון, ואת התיסכול הם מוציאים על התלמידים. ראו ברשימה: מה אני אהיה כשאהיה גדול?

        

      בבלוג שלי: מה שיש לי לומר לך.. 

       

      http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=TheRosens

       

       

      ענת

        29/11/07 11:59:

      מחמת גילי המופלג לא זכיתי להיכלל ברפורמה  לכן  הרווחתי עוד שנתיים במסגרת העממית יסודית אבל  אם נצטט את הפוסט  מתי מתחיל הכאוס במעבר לחטיבת הביניים, אזי אצלי  הכאוס  התחיל במעבר לתיכון , היתרון היה שחוק חינוך חובה לא חל על מערכת  התיכונית -שגם לא הייתה חינמית-   ואפשר לכן נקודת יציאה ממערכת החינוך.

      (נדמה לי שיאיר לפיד הקדיש לכך מאמר השבוע בטורו במוסף שבעה ימים  )

        אגב   את  אינטגרציה השיגו  אז באמצעות מבחן הסקר שהציון העובר  שלו נקבע על רקע סוציאלי וגם  באמצעות ושכ"ל לימוד מודרג

        29/11/07 11:16:

      מענין לו היו מפרסמים ניתוח של תוצאות בחינות הבגרות לפי פריפריה וערים  מבוססות

      אז היו רואים שוב את הפערים בין אוכלוסיה מבוססת  לבין הפריפריה ושוב הסיסמה של חינוך

      חינם  נמוגה כי כבר מזמן ידוע שמי שנעזר במורים פרטיים מצליח יותר גם בחטיבת הביניים וגם בחטיבה העליונה.

      לפיכך הפתרון הוא רפורמה אמיתית עם משכורת הןלמת למורים כך שמורה יתרכז בבית ספר אחד ולא בבתי ספר שונים כדי להתפרנס

      כחלק מהכשלון במבחני המיצב ניתן לכרוך בגודל הכיתה ,מצב בו המורה לא מגיע לרוב התלמידים.

        29/11/07 10:48:
      צודק.  ככה זה שפקידים וכלכלנים מנהלים את המדינה.