כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Luz

    ארכיון

    הסיפור על נאדיה.

    12 תגובות   יום חמישי, 15/9/11, 23:44

    מזה כבר כמעט שנתיים, יום יום, אני נוסעת ברכבת ישראל. פעמיים ביום.

    מזהה את האנשים הקבועים ברציף. את הקבצנים ביציאה. את הפקחים לפי שעות המשמרת.

    גם הם מזהים אותי. 

     

    הבוקר, התחיל כבוקר רגיל לכל הדעות.

    שעת בוקר מוקדמת, התחנה הצפונית הקבועה. נא לא לעבור את הפס הצהוב.

    הרכבת קפואה כתמיד ממיזוג-האוויר-המוגזם, ועמוסה באנשים עייפים שפותרים תשחץ או סתם כאלו שומעים ריהאנה בקולי קולות. (תאמינו לסחבאקית, חודשים של ניסיון...)

    אני עוברת בין הקרונות, בין שורות המושבים, סורקת היטב בתקווה למצוא לי כיסא פנוי ולהשלים שעות שינה.

    "תחילת תנועה במגמת סריקה". ככה לימדו אותי עוד בטירונות.

    הללויה. הצלחתי. נמצא מושב פנוי.

     

    כמו ישראלית טובה, אני דואגת לבחון היטב את מי שיושבת מולי במושב :

    במקרה הזה - בחורה צעירה, נאה ומטופחת. מצויידת בIPAD 2, IPHONE 4 פרוץ למשעי, וציפורניים מודבקות.

    אני מוציאה את הIPOD שלי, ומכוונת לשיר האהוב עליי. (לא ריהאנה בקולי קולות. נשבעת)

    האצבע כבר על כפתור הPLAY, ואז אני שומעת אותה פונה אליי:

     

    - "כמה זמן את כבר בצבא? " (היה לה מבטא. כזה שקשה להתעלם ממנו.

        אין לי מושג איך קראו לה, אבל... איכשהו "נאדיה", מרגיש לי מתאים. )

    - "כבר כמעט שנתיים שאני בצבא". (אני עונה בהססננות-מהולה בסקרנות. למה היא שואלת?!

       הקב"ם (ואמא) לא מרשים לדבר על נושאי צבא עם זרים, ועוד בטח שלא כאלו עם מבטא שכזה...)

    - "אהה... היא אומרת. אז נשארה לך עוד שנה..." וחיוך עולה על פניה.

    - "לאלא... בנות משרתות רק שנתיים. אני עוד מעט, ממש ממש   ע-ו-ד  מ-ע-ט  משתחררת".

    - "הבנתי..." עונה נאדיה. "את לא מבינה כמה את מפספסת". וממשיכה להסביר:

       "את מבינה? אני דרוזית. אצלנו זה לא חובה לשרת. אני בת 21, ועוד מעט מסיימת  כבר את התואר. וגם הספקתי לעבוד הרבה...אני עכשיו רוצה לקנות אוטו...את לא מבינה כמה את מפספסת... "

     

    היא חזרה על זה כמה פעמים. "את לא יודעת כמה את מפספסת"...

    לשנייה (וחצי) אחת, נשבעת שגם הרגשתי קצת עצב.

    הרי באירופה, וגם בארץ (לצערנו), יש אנשים שממשיכים עם החיים הנורמלים של בני 18-19,

    ולא מתגייסים לשום צבא.

     

    התעשתתי. רציתי להגיד לה כמה היא טועה. להסביר לה איך בעצם היא זו שפספסה המון.

    אבל אז... צלצל לה הפלאפון. ונאדיה התגלתה כפטפטנית לא קטנה. היא המשיכה לדבר עד שהגענו ליעד שלי, ת"א.

    דיברה בערבית שוטפת על קניית האוטו, ועל הלימודים, ועל מה לא...

     

    ואני... נותרתי עם המחשבות.

    על איך שנאדיה מעולם לא תדע מה זה ללבוש מדים. ולברוח ממ"צ. ולירות בנשק. ולקבל פקודות.

    היא לא תזכה לתת "הקשב" או להצדיע לאיזה ילדונת שגדולה ממנה בשנה וחודשיים, או סתם להתחמק ממוכרים של אורנג' כשהם מציעים "מבצע של חיילים". עלק מבצע...

    נאדיה, סביר להניח, לא תמצא את עצמה באמצע "שום-מקום", בתורנות "שקר-כלשהו", עושה "כלום אחד גדול".

    היא לא תיבהל כשהיא תרגיש ש"חסר לה משהו על הכתף" איפה שאמורה לשבת הכומתה, ולא יקראו לה לעולם "צעירה".

    היא לעולם לא תחוש - לא שביזות ולא גאוות יחידה.

    היא לא תעמוד ב"עמוד דום" בדקת דומיה ביום הזיכרון, ולא תסכים להצטלם במדים עם קבוצת תיירים הזויה ליד הכותל...

    נאדיה, ילדונת בת 20, לא תרגיש שהיא אחראית למשהו גדול. היא גם לא תהיה חלק ממשהו גדול, עם משמעות גדולה.

     

    נאדיה עזרה לי להבין עד כמה בורכתי בשנים האחרונות.

    ניתנה לי הזכות לעבוד לצד ותחת אנשים מבריקים. אנשים מהם למדתי שיעורים, שנאדיה לא תלמד בשום אוניברסיטה. מקצועית, ואנושית.

     

    ובסופה של נסיעת הרכבת...

    ובסופו של יום...

    סביר מאוד להניח, שנאדיה,  לא תדע גם לעולם מה *היא מפספסת*...

     

    ''

     

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/2/12 03:01:
      לא תמיד נכון. למזלך כנראה שרתת במקום טוב בצבא. למרות השיפור בשנים האחרונות הצבא ממעט להשתמש ביכולות החיילות המשרתות בו.
        12/1/12 02:01:
      משהו בסיפור לא מסתדר לי. רכבת ישראל לא נסעה בכל יום בשנתיים האחרונות. חוץ מזה, מאזני רווח והפסד טובים רק בדוחות הכספיים של סוף שנה.
        10/12/11 16:14:
      יפה מתוקה, אני מבין לגמרי למה את מתכוונת שהרי כתבת את זה כול כך יפה ובצורה מפורשת, אני לא מבין איך נדדו מלומדיינו לפרשנות על הבחורה הדרוזית ושאר ירקות....
        1/12/11 06:09:

      צטט: יהוחנןיהוחנני 2011-11-24 13:48:06

      האחים שלה, בני דודים שלה, אבא שלה ועוד הרבה קרובי משפחה שלה בוודאי שירתו וישרתו עוד הרבה במערכת הביטחון - במשטרה בצבא שב"ס ובעוד כל מיני. אין לי ספק שהיא מכירה את המערכת הזו מקורב מאד, גם את השכול היא בוודאי מכירה טוב לצערי . לא פשוט כלל להיות דרוזי בארץ, בכלל בן מיעוטים.

      צודק וגם צודק. 

        1/12/11 06:08:
      אני מבינה אותה ומברכת אותך. זה לא פשוט וגם זכות גדולה להבין למה השירות הצבאי הוא טוב. יש כאלה שעוברים חוויות רבות ולא מצליחים להבין שבסופו של דבר כל אחת מהן היתה לטובתם ברמה כזו או אחרת.
        28/11/11 01:27:
      לא יודע אם זה הפסד או רוח. שירתתי 3 שנים ביחידה קרבית מילואים מלחמת לבנון. לא בטוח שהייתי רוצה שהילדים שלי ילכו בדרכי וישרתו. כרגע זה בכלל לא הקטע שלהם.
        28/11/11 01:20:
      אני מריח כאן פטריוטיזים בשיאו... ;-)
        24/11/11 13:48:
      האחים שלה, בני דודים שלה, אבא שלה ועוד הרבה קרובי משפחה שלה בוודאי שירתו וישרתו עוד הרבה במערכת הביטחון - במשטרה בצבא שב"ס ובעוד כל מיני. אין לי ספק שהיא מכירה את המערכת הזו מקורב מאד, גם את השכול היא בוודאי מכירה טוב לצערי . לא פשוט כלל להיות דרוזי בארץ, בכלל בן מיעוטים.
        24/11/11 13:37:
      החכמה היא להרגיש טוב גם בלי להסתכל לצלחות של אחרים נראה לי שנאדיה סתם נסתה להקניט אותך. (וממתי נאדיה זה שם דרוזי?)
        17/10/11 07:01:
      פלורליזים חברתי יכול להיות שהיא היתה מתה לעשות צבא, אבל היא היתה באמת מתה אם היא היתה מתגייסת, כי יש כבוד משפחה וכד' ובנות דרוזיות לא מתגייסות. וככה זה כל החיים , רווח והפסד ולא משנה אצל מי ובאיזה סדר.
        24/9/11 16:05:
      מצד אחד את צודקת. אולם מאידך גם היא יכולה להיות בת למשפחה שכולה, או אחיינית או חברה של חבר או. העדה הדרוזית ברובה נושאת בגאווה את סמלי צהל , מרבה לשרת בקבע ונושאת בשכול בעוצמות שאינן מוכרות לנו היהודים. מבחינה אובייקטיבית אכן היא הרוויחה שנתיים בחיים בעת שאת תרמת אותן למדינה בתקווה שגם לקחת איתך משהו שהוא יותר מגאוות יחידה, מאותן שנים. חוץ מזה את מתוקה אז שנה טובה.
        16/9/11 13:18:

      פספוס הוא עניין סובייקטיבי מאוד.

      אם פספסנו משהו - סימן שהוא היה משהו טוב בעינינו. אבל טוב ורע, הרבה פעמים, הם ערכים נתונים לפרשנות. הם בעיני המתבונן בלבד ושונים מאחד למשנהו.

      לכן, אני אף פעם לא קונה את המשפט "אתה לא יודע מה פספסת". רק אני יודע מה טוב ומה רע לי ולכן רק אני יודע מה פספסתי ומה לא. ובמקרה שלך - יתכן פשוט ששתיכן צודקות, כל אחת מנקודת ראותה כמובן. שתיכן פספסתן ושתיכן זכיתן, בו זמנית.

      ו... סליחה על החפירה :)

      פרופיל

      אור-ליאת
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין