"לתרבות המאיה העתיקה היה קשר עם חוצנים" -------------------------------------------------------------------------------- כך עולה מגילויי מסמכים חדשים שמציגות ממשלות מקסיקו וגאוטמלה הגילויים יוצגו בסרט דוקומנטרי חדש שיצא לאקרנים בשנה הבאה ▪ ▪ ▪ ממשלות מקסיקו וגוואטמלה שיחררו לאחרונה לפרסום מסמכים סודיים לפיהם אנשי תרבות המאיה העתיקה היו בקשר עם חוצנים, כך מדווח The Gurdian. הגילויים החדשים יתפרסמו במסגרת סרט דוקומנטרי חדש שיעלה לאקרנים בשנה הבאה. "מקסיקו תשחרר כתבי היד, חפצים, ומסמכים משמעותיים עם עדות למגע של בני המאיה עם חוצנים מחוץ לכדור הארץ, כאשר את הכל המידע יאמתו ארכיאולוגים", כך אמר מפיק הסרט ראול ג'וליה-לוי. לדבריו, ממשלת מקסיקו אינה יוצאת בהצהרה זאת לבדה. כל מה שנאמר יגובה ויאומת" הוסיף. עד כה שר התיירות של מקסיקו, לואיס אוגוסט גרסיה הוא הגורם הרשמי הבכיר ביותר בממשלה שמאשר את הגילויים החדשים. בהצהרה שנתן ציין גרסיה כי "הקשר בין בני המאיה והחייזרים נתמך על-ידי תרגומים בכתבי יד מסוימיים אשר הממשלה שמרה בכספות תת-קרקעיות במשך תקופה". לדבריו, יש הוכחות גם למנחתים בלב הג'ונגלים בני כ-3,000 שנים. נוצר: 30/09/2011 | עודכן: 30/09/2011 תזכרו כתבה זו, יש לי סיפור מאוד מעניין שקשור אליה שאכתוב עליו לאחר יום הכיפורים "מתי סוף העולם?"

צטט: גיי אר 2011-09-29 09:22:59

וסיכום חדש מהיום: כנראה שהפיסיקאי פרופ' דו שנגוונג לא תיאר לעצמו עד כמה המחקר שפירסם בכתב העת "פיסיקל רוויו לטרס" ביולי יחולל סערה תקשורתית בינלאומית. עשרות, אם לא מאות, עיתונים, אתרי חדשות ובלוגים של חובבי מדע בדיוני מיהרו בשבועות האחרונים לחזור על המסקנה המעשית של המחקר: מסע בזמן אינו אפשרי. הסרט בחזרה לעתיד כיצד הם הסיקו זאת מהניסוי של שנגוונג? צוות החוקרים מאוניברסיטת הונג קונג למדע ולטכנולוגיה הראו במחקר שאפילו פוטון בודד, החלקיק היסודי הנושא את הכוח האלקטרומגנטי, לא יכול לנוע מהר ממהירות האור. בעשור האחרון סברו כמה מדענים שייתכן שפוטון בודד יוכל להתגבר על המגבלה הזאת, טענה שממנה נובע כי אפשר לחזור בזמן לאחור או לשלוח מידע לעבר. הנחת היסוד של המדענים היא שמסע אל העבר יכול היה להיות אפשרי מבחינה תיאורטית אילו גוף מסוים היה יכול לנוע מהר ממהירות האור. ההנחה הזאת נובעת מעקרונות היסוד של תורת היחסות הפרטית. אבל שנגוונג מצא שפוטון לא יכול לנוע מהר ממהירות האור, ולכן, קבעו פרשני הניסוי - מסע בזמן אינו אפשרי. האיש שנסע בזמן. סיפור בשלושה חלקים פרופ' מוטי מילגרום, פיסיקאי ממכון ויצמן, לא מתרגש מתוצאות הניסוי הנוכחי: "אילו היית שואל 10,000 פיסיקאים מה הם חושבים על הניסוי - ברור שהם היו מהמרים שזאת תהיה התוצאה. אין כאן שום הפתעה. מדע הפיסיקה של ימינו מבוסס על התיאוריה שמהירות הפוטון לא גדולה ממהירות האור, כך שזאת לא תוצאה מרעישה ובטח לא מפתיעה. "כשמדברים על מסע בזמן, צריך להבהיר כמה דברים. אנחנו נוסעים בזמן בכל רגע נתון, כי אנחנו מתקדמים קדימה בזמן. הדבר הגדול שכולם חוקרים הוא אם אפשר להגיע לעבר, או לנסוע לעתיד כדי לראות איזו קבוצת כדורגל ניצחה במשחק, להעביר את המידע הזה לעבר ולמלא טוטו, או לדעת איזו חברה תצליח כדי לחזור לעבר ולרכוש את המניות שלה". גם פרופ' לב ויידמן, פיסיקאי מאוניברסיטת תל אביב, לא מתרשם מהמחקר החדש. "החוקרים ערכו ניסוי שבו שלחו פוטון בודד, וראו שהוא לא עובר את מהירות האור. לכן כל הצופים לא יראו את הפוטון חוזר בזמן. מכאן הגיעו למסקנה שמסע בזמן אינו אפשרי. אבל זה לא המודל היחידי למסע בזמן, ולכן תוצאות הניסוי אינן מספיקות כדי לנסח מסקנה גורפת כל כך". בדומה לעמיתיו, גם פרופ' צבי פירן, מומחה לחורים שחורים שעוסק בסוגיה של מסע בזמן, לא מתרגש מהמחקר. "אמנם מדידת המהירות של פוטון בודד היא הישג טכנולוגי מרשים ביותר, אבל כלל לא הנחתי שהדרך ליצירת מכונת זמן עוברת בחלקיק הנע מהר יותר ממהירות האור. האפשרות הסבירה ביותר של מסע בזמן יכולה להיות באמצעות חור תולעת, שיאפשר לנו לעבור באופן מיידי ממקום אחד ביקום למקום אחר, מבלי שנצטרך לעבור את מהירות האור. רוב הרעיונות המדעיים ליצירת מכונת זמן מבוססים על חיבור בין שתי נקודות במרחב ובזמן דרך חור תולעת או חור שחור. לפני עשר שנים הראיתי יחד עם תלמידי שחר הוד שאי אפשר ליצור מכונת זמן באמצעות חור שחור, כי ברגע שאתה מנסה לעבור דרך המעבר שיוצר חור שחור - הוא יתמוטט. החור השחור יוצר מנהרה לא יציבה, וכל ניסיון לעבור דרכה גורם לה לקרוס ולהיסגר. יש מדענים שמקווים שהיפותטית אפשר יהיה לעשות את זה באמצעות חור תולעת". חורי תולעת הם רק תיאוריה כמו פירן, רוב המדענים שעמם שוחחנו בנוגע למסע בזמן מאמינים שאם אפשרות כזאת באה בחשבון, היא תוכל להתקיים באמצעות חורי תולעת. איך זה עובד? אם ניצור חור בנקודת זמן מסוימת וחור אחר שינוע במהירות ביחס לראשון, אזי תיאורטית מעבר דרך החור הראשון ולאחר מכן דרך החור השני יכול ליצור קפיצת זמן אחורה. אחת הסברות היא שחורי תולעת יכולים להתקיים גם כשאחד החורים שרוי תחת לחץ גרוויטציוני גדול (כוח כבידה). זאת הסיבה לכך שמדענים סבורים שחורים שחורים, כוכבים בשלב הסופי של חייהם בעלי שדה כבידה חזק שקורסים לתוך עצמם ובולעים הכל, יכולים תיאורטית לשמש כחור תולעת, ותיאורטית אפשר יהיה לעבור דרכם מנקודה אחת ביקום לנקודה אחרת. ננסה להסביר זאת באמצעות דוגמה פשוטה. קחו דף נייר רגיל בגודל A4, וקפלו אותו כחיקוי לפעולת לכוח כבידה. שתי נקודות בקצוות שונים של הדף (למעלה ולמטה) נהפכות לקרובות זו לזו. מכיוון שחורי תולעת הם תופעה שנעזרת במקור כבידתי גדול, סופרי מדע בדיוני רבים ראו בחורים שחורים כלי המחולל חורי תולעת. מבחינה מתמטית, אם מקבלים את ההנחה שעשוי להתרחש קרע במרחב הפיסי, אפשר להניח שקרע דומה יכול להיווצר במרחב הזמן - ואז קפיצה בזמן אפשרית. מלבד העובדה שהמדע מאשר את קיומם של חורים שחורים, לא בוצעו שום ניסויים שמאוששים מסע בזמן וחורי תולעת. הם עדיין מהווים חלק איזוטרי במדע, שלא הוכח מעולם, ולכן הדיון שמתנהל כרגע סביב קפיצה בזמן תיאורטי בלבד. מילגרום מסביר כי המונח "חור תולעת" שואב השראה מתולעת שחופרת חורים בתפוח עץ: היא נכנסת בנקודה מסוימת, חופרת תעלה ויוצאת מנקודה בקצהו השני. פיסיקאים מניחים שכפי שאפשר לחדור לכדור הארץ בנקודה אחת ולצאת בנקודה אחרת, כך אפשר לעשות זאת במרחב הזמן. כדי שזה יקרה יש צורך בשני חורים שחורים שמחוברים במנהרה. "כיום לא ידוע על קיומם של חורי תולעת במציאות, אבל המדע משער שבאופן מתמטי הם אפשריים, כלומר שאפשר לחבר שתי נקודות במרחב הזמן ולנצל אותן למסע בזמן". פירן מסכים עם מילגרום, ואומר שאף על פי שהמדע תומך תיאורטית בקיומם של חורי תולעת, קיים ויכוח גדול אם חורי תולעת בכלל קיימים בטבע. "הבעיה היא שבעוד שהמדע הוכיח את קיומם של חורים שחורים, כלל לא ברור אם חורי תולעת קיימים", אומר פירן. "זה אחד האתגרים הגדולים של המדע: להוכיח שבמציאות קיים חור תולעת. "בציבור הרחב יש תחושה שכל חוקי הפיסיקה כבר ידועים - וזה לא נכון. אנחנו רחוקים מאוד מלדעת את כולם, ואנחנו לא קרובים ליצירת חור תולעת. אין לנו מושג איך לעשות את זה, או איך לייצר חור שחור. הטכנולוגיה שלנו בכלל לא קרובה לעשות את זה". יש סיכוי שבעתיד יומצא או יימצא החומר שיאפשר קיומם של חורי תולעת? "לכל חומר יש מסה חיובית, וכדי שחור תולעת יהיה יציב יש צורך במסה שלילית. כיום אנחנו לא מכירים אף חומר בטבע שמקיים את התנאי הזה או אפילו מתקרב לכך. לכן כרגע אין סיכוי. אני לא יודע אם נפתור את זה". שינוי הזמן בין אם המדענים מאמינים שמסע בזמן יכול להתקיים באמצעות שליחת פוטון במהירות העולה על מהירות האור או דרך חור תולעת, השאלה המעניינת היא אם זמן יכול להשתנות. האם תורת היחסות הכללית של איינשטיין תומכת באפשרות שמרחב הזמן ישתנה ולא רק מפני שהוא נע קדימה סתם כך, אלא בשל מניפולציה מסוימת? באופן מפתיע, התשובה חיובית. זמן משתנה או מתארך, ומכיוון שכך ייתכן גם מצב של לולאת זמן סגורה, וכתוצאה מכך חזרה בזמן. המדענים שחוקרים כיום את סוגיית המסע בזמן מתבססים על אפקט פיסיקלי ידוע בשם "התארכות הזמן". מה המשמעות? הסרט "כוכב הקופים" מציג תופעה מעניינת של תפישת הזמן: אסטרונאוט טס בחללית ולאחר שנים נוחת בכוכב זר. הוא לא יודע שזהו כדור הארץ בעתיד הרחוק שלו, שבו הקופים שולטים ולא בני אדם. האסטרונאוט חווה אפקט פיסיקלי ידוע שקרוי פרדוקס התאומים: אפקט שמתחייב מתורת היחסות הכללית והפרטית שנבדק ונמדד. הוא מוסבר באמצעות הניסוי הבא: תאום אחד טס בחללית במהירות קרובה למהירות האור, ולאחר שיחזור לכדור הארץ יהיה צעיר ביולוגית מאחיו. בניסוי אחר לקחו שני שעונים שתיקתקו באותו קצב כשהם ביחד. לאחר מכן, האחד הוטס במטוס והשני לא. זה שהיה במטוס תיקתק פחות פעמים לעומת השעון שנשאר בכדור הארץ. אפשר לראות בזה סוג של מסע בזמן: במובן זה ששעון אחד נהיה "צעיר" יותר, אצלו עבר פחות זמן, ובמובן מסוים הוא הגיע לעתיד של השעון השני. לפי תורת היחסות הפרטית של איינשטיין, הזמן מתקדם בקצב שונה במערכות שונות. אחד המודלים לבניית מכונת הזמן מתבסס על תופעת השהיית זמן בשל כוח הכבידה: מניחים שעון בתוך קליפה כבדה ומודדים שעון מחוץ לקליפה. הניסוי יראה שהשעון בתוך הקליפה נע באופן שונה מזה שמחוץ לקליפה. ד"ר גלי ויינשטיין פירסמה ב-2010 מאמר בנושא באתר הידען, שחשף מחקר של מדענים מ-NIST. חוקרי ה-NIST ביצעו מחדש את ניסוי התארכות הזמן ביחסות באמצעות השוואה בין פעילותם של זוג שעונים. אחת התופעות הקשורות לכבידה ולהתארכות הזמן שחוקרי NIST הראו היתה כאשר שני שעונים נתונים לשני כוחות כבידתיים בלתי שווים עקב גבהים שונים מעל פני כדור הארץ: מתברר שהשעון הגבוה יותר מעל פני כדור הארץ (שמופעל עליו פחות כוח כבידה) נע מהר יותר, ואילו השעון התחתון נע לאט יותר. אם כך, מסבירה ויינשטיין, בעזרת השעונים הדגימו החוקרים שנזדקן מעט יותר לאט אם נעמוד בראש הפסגה הגבוהה. פרופ' לב ויידמן, אחד החוקרים הבודדים בישראל שעוסקים בחקר יסודות מכניקת הקוונטים, אומר שאפקט גרוויטציוני מסוגל לגרום לכך שהשעון בתוך הקליפה אפילו ינוע לאחור. מכאן עולה שזמן הוא יחסי: הוא מתארך ומתקצר, תלוי בנקודת היחס של החווה אותו. המדענים מדברים גם על עיקום של הזמן. איך זה קורה? תורת היחסות הכללית היא התיאוריה המודרנית של שדה הכבידה (כוח המשיכה) שפיתח אינשטיין לפני קרוב ל-100 שנה. לפי תורת היחסות הכללית, משמעותם של שדות כבידה היא עיקום של מרחב הזמן. מרחב הזמן יכול באופן עקרוני להיות שטוח, כלומר בעל מבנה טריוויאלי, פשוט וחסר מורכבות, אך הוא גם יכול להיות עקום. בהתאם לתורת היחסות, התעקמות מרחב הזמן מושפעת באופן ישיר מהגופים המסיביים שנעים במרחב: כדור הארץ, השמש, הכוכבים, הגלקסיות וכדומה. במלים אחרות, החומר מעקם את המרחב, והדבר מתבטא ביצירת כוחות כבידה. עוצמתה של ההתעקמות ואופיה תלויות בכמות החומר ובצפיפותו וכן במצב התנועה שלו. חשבו על ההבדל בין מישור שטוח, כמו המישור של פני השולחן, לבין מעטפת של כדור: זה ההבדל בין מרחב שטוח למרחב עקום. ההתעקמות של מרחב הזמן היא מושג שהרבה יותר קשה להמחיש. קל יותר לבטא אותו באופן מתמטי. הגיאומטריה של מרחב הזמן מתוארת על ידי פונקציה מתמטית מסוימת, "פונקציית המטריקה", שמספרת על מרקם המרחקים בין כל הנקודות במרחב-זמן. מילגרום מסביר: "אם היינו חיים במרחב דו ממדי, כלומר אם כדור הארץ היה שטוח, כאילו היינו חיים על דף נייר, אז זה לא היה אפשרי. כשאתה הולך כל הזמן קדימה, ברור שלא תגיע אף פעם לנקודה בעבר. אבל אנחנו חיים על כדור: יש לנו אפשרות לצאת מנקודה מסוימת במעגל ולהגיע לאותה נקודה. תורת הפיסיקה גורסת שאפשרות כזאת קיימת במרחב הזמן כשאתה מעקם אותו, כאילו יצרת מצב לולאתי שבו אתה שולח מידע קדימה ולבסוף היא מגיעה לעבר. כמו במרחב הפיסי". לעקם את מרחב הזמן שנות ה-50 אחד החוקרים היחידים בעולם שעוסק ברצינות בסוגיית המסע בזמן הוא פרופ' עמוס אורי מהפקולטה לפיסיקה בטכניון. השאלה שאורי חוקר היא אם חוקי הגרוויטציה - חוקי תורת היחסות הכללית - מרשים התפתחות של מרחבי זמן עם העקמומיות הנדרשת (לולאה סגורה בזמן). ב-2007 הוא פירסם בכתב העת המדעי "פיסיקל רוויו" מאמר המתאר מודל תיאורטי של מכונת זמן, שבעתיד הרחוק עשוי לאפשר לבני הדורות הבאים לנסוע אל העבר. "כדי לנסוע לאחור בזמן, יש להנדס את מבנה מרחב הזמן ואת ההתעקמות שלו באופן מתאים", מסביר אורי. "בכך עוסקת תורת היחסות הכללית. היא אומרת שמרחב הזמן יכול להיות שטוח, כלומר יש לו מבנה טריוויאלי, פשוט וחסר מורכבות, אך הוא גם יכול להיות עקום, עם קונפיגורציות שונות. השאלה המרכזית היא אם לפי העקרונות של התפתחות העקמומיות, במסגרת תורת היחסות, אפשר ליצור מכונת זמן. במלים אחרות: האם אפשר לגרום למרחב הזמן להתעקם כך שיתאפשרו מסעות לאחור בזמן? שכן מסע כזה דורש עיקום ניכר ומשמעותי, ובצורה מאוד מיוחדת, של מרחב הזמן. מסע לאחור בזמן הוא למעשה סגירת לולאה בזמן, כך שאנחנו מגיעים בחזרה לאירוע שכבר נכחנו בו בעבר. במרחב השטוח אי אפשר לסגור לולאות זמן באופן כזה ולחזור לעבר. כדי שלולאות סגורות כאלה יתקיימו, מרחב הזמן חייב להיות מעוקם באופן מסוים מאוד". בעבר העלו מדענים כמה טענות נגד אפשרות כזו. אחת החזקות בהן היתה שיצירת העיקום הנדרש של מרחב הזמן תדרוש בהכרח חומר בעל צפיפות שלילית. מאחר שאין בידינו חומר כזה - ולא ברור אם חוקי הטבע מאפשרים את קיומו של חומר כזה - אי אפשר יהיה לבנות מכונת זמן. טענה אחרת היא שמרחבי זמן מסוג זה יהיו בהכרח לא יציבים: הפרעה בעקמומיות המרחב עלולה להתעצם עד שמרחב הזמן ישתבש במידה שתבטל את מכונת הזמן. המודל התיאורטי שמציע אורי מתגבר על חלק ניכר מהשאלות שהיו קיימות עד כה, ובפרט על בעיית הצפיפות השלילית שהוזכרה קודם, מפני שהמודל הזה לא דורש לצורך מימושו חומרים בעלי צפיפות שלילית. המודל שהוא מציע הוא בעיקרו מרחב ריק, שמכיל אזור מרכזי ("ליבה") עם חומר סטנדרטי למדי בעל צפיפות חיובית, אזור שבו מתפתחים קווי הזמן הסגורים. "'מכונת הזמן' היא בעצם מרחב הזמן עצמו", הוא מסביר. "אם ניצור כיום מכונת זמן - אזור עם עיוות כזה במרחב שמאפשר לקווי הזמן להיסגר על עצמם - אפשר שבני הדורות הבאים יוכלו לחזור לבקר בתקופתנו. אנחנו, כפי הנראה, לא נוכל לחזור לתקופות קודמות, משום שקדמונינו לא יצרו למעננו את התשתית הזו". אורי מדגיש כי עדיין אין לנו טכנולוגיה שיכולה לשלוט בשדות הגרוויטציה לצורכינו. אף שבאופן עקרוני התיאוריה לשליטה בשדות כבידה כבר קיימת, הטכנולוגיה המתאימה עדיין רחוקה מאתנו מרחק עצום. "המודל התיאורטי שפיתחנו בטכניון הוא אכן צעד משמעותי, אך עדיין נותרו בפנינו כמה בעיות פתוחות שאינן פשוטות כלל וכלל. ייתכן שחלק מהבעיות האלה לא ייפתרו גם בעתיד - זה עדיין לא ברור". כדוגמה מציג אורי את בעיית אי היציבות שהוזכרה קודם, שלפיה במרחב עם מכונת זמן עשויות להתחולל הפרעות שילכו ויתעצמו, עד שמרחב הזמן ישתבש במידה שתבטל את מכונת הזמן. אם הגעת למסקנה שכשמפעילים שדה כבידה חזק מרחב הזמן מתעקם ותיאורטית נוצרת לולאת זמן, מדוע אי אפשר ליישם זאת? "קודם כל, לא מספיק ליצור שדה כבידה חזק: צריך ליצור את שדה הכבידה בקונפיגורציה מיוחדת מאוד. מעבר לכך, יש מכשולים משני סוגים: בעיות עקרוניות ובעיות טכנולוגיות. מבחינת הבעיות העקרוניות, יש לציין במיוחד את בעיית אי היציבות שהוזכרה קודם: לא ברור אם אפשר יהיה להתגבר עליה. אבל אותי מטרידה לא פחות בעיית היכולת הטכנולוגית בתחום שדות הכבידה. "דוגמה פשוטה שממחישה את המכשול הטכנולוגי הזה היא בעיית היצירה של חורים שחורים: עקרונית, תורת היחסות מאפשרת יצירת חורים שחורים, ואנחנו מזהים חורים שחורים רבים ביקום. אבל האם אנחנו יכולים ליצור חור שחור במעבדה? התשובה שלילית. אנחנו רחוקים מאוד מכך. למה? כי אנחנו פשוט קטנים מדי יחסית למסת השמש, למשל. אז אנחנו יודעים לעשות שינויים מקומיים בשדה הכבידה, אבל רק שינויים מזעריים, לא בעוצמה מספקת ליצירת חור שחור ובוודאי שלא מכונת זמן. השאלה היא אם האנושות תוכל אי פעם להתגבר על הפער הכמותי הזה. "במחקר תיאורטי מסוג זה אתה מגיע מהר מאוד למסקנה שבאמצעות כתיבת נוסחה מתמטית אין בעיה לבנות מכונת זמן. נראה שאין מכשול לוגי בתיאוריה כזאת. השאלה היא אם אי פעם נוכל ליישם את זה במציאות". מה חסר לעולם המדעי כדי שנקבל תשובה ברורה אם מסע כזה אפשרי? "ככל הנראה, נקבל תשובות סופיות רק במסגרת תיאוריית גרוויטציה קוואנטית, שאמורה לחבר שתי תיאוריות קיימות השונות מאוד זו מזו: תורת היחסות הכללית ותורת הקוואנטים. הבעיה היא שעד היום איש לא הצליח לחבר ביניהן באופן מניח את הדעת". אז אפשר לומר שלא נצליח להמציא מכונת זמן גם בעתיד הרחוק? "אני בוודאי לא צופה שב-100-200 השנים הבאות יהיה סיכוי לעשות את זה. עדיין יש לנו פער טכנולוגי עצום בכל הקשור לשליטה בשדה הגרוויטציה, אבל ייתכן שזה ישתנה בעתיד הרחוק. או שלא". חקירת הבלתי אפשרי שאלת המסע בזמן מקבלת מקום זניח יחסית באקדמיה הישראלית, ומעטים החוקרים שעוסקים בתחום. "אפשר למנות אותם על אצבעות כף יד אחת, או שתיים לכל היותר", אומר פרופ' עמוס אורי. "גם אני נחשב לרבע פריק. אני אוהב למצוא באגים במוסכמות, אבל אני מתרשם שרוב החוקרים בתחום שלי לא כמוני". "מתנהל מחקר מסוים והוא מעסיק מדי פעם את טובי החוקרים - אבל בהיקף קטן מאוד", אומר פרופ' צבי פירן. "אני מקדיש את רוב זמני לחקר חורים שחורים ופחות למסע בזמן. לא מפני שזה לא מעניין, אלא מפני שאני מעדיף להשקיע את מרצי במשהו מבוסס יותר. זה מחקר מרתק אך איזוטרי. אם סטודנט פונה אלי ואומר שהוא מעוניין לחקור את סוגיית הקפיצה בזמן - אני אומר לו שזה מרתק, אבל עם זה הוא לא ימצא משרה". לצד המדענים שחוקרים את הנושא, יש כאלה שחושבים שאין סיבה לעשות זאת: מכיוון שמדובר בתיאוריות איזוטריות שכלל לא נצפו בטבע, ייתכן שצריך להפסיק לחקור אותן, לפחות עד שנגלה הוכחות בטבע. פרופ' מוטי מילגרום חולק על הטענה הזאת: "תורת היחסות הכללית, שפורסמה ב-1915, התייחסה לקיומם של חורים שחורים. זמן רב לא התייחסו לחורים שחורים ברצינות, זה נראה איזוטרי ומוזר. "אם המדע היה חוקר אך ורק את מה שאנחנו רואים בטבע, היינו מחמיצים דברים רבים. העיניים והמוח שלנו די מצומצמים, ולכן בהחלט מקובל לחקור נושאים שונים באופן תיאורטי. אנחנו חוקרים ויוצרים תיאוריות גם אם הן לא מושלמות, או שלחלק מהתיאוריה אין פתרון כרגע. אלה הדברים שפיסיקאים תיאורטים עושים מדי יום". פרדוקס הסבא: המכשול הפילוסופי במסע בזמן יש פרדוקס מובנה: אם אני יכול לנסוע בחזרה לעבר, הרי שאני יכול להרוג את סבא שלי - ואז אבי לא היה נולד, וכך גם אני. האם התיאוריה המדעית מאפשרת להתגבר על הפרדוקס הזה? פרופ' מוטי מילגרום אומר כי זהו בדיוק אחד הטיעונים של המדענים שלא רואים אפשרות של מסע בזמן. "מצד שני, יש כאלה שאומרים שאפשר לקבל את תיאוריית המסע בזמן - גם אם כרגע אין פתרון לפרדוקס הזה. אותם מדענים טוענים שמסע לעבר הוא כמו 'במה' (Stage): ייתכן שתקום במה כזאת אבל לאחר מכן, השחקן שמשחק במחזה על אותה במה לא יכול להרוג את סבו. לא כל הצגה אפשר יהיה להציג על הבמה הזאת, אבל זה לא שולל את קיומה של אותה במה. "כאן נכנס אלמנט נוסף: תורת הקוואנטים. זאת תורה של הסתברויות, ואנחנו נעזרים בה כדי לתאר תופעות שתורת היחסות הכללית לא מצליחה להסביר. בתורת הקוואנטים יש סיכוי הסתברותי לתרחישים שונים, ולפיה אנחנו לא באמת יודעים מה יקרה במצב שבו מסע בזמן אפשרי. יש סיכוי הסתברותי שהתחשבות בתורת הקוואנטים תשלול תרחיש שבו אדם שנוסע בזמן הורג את סבו, אבל המדע עדיין לא מצא דרך לשלב את תורת היחסות הכללית עם תורת הקוואנטים לתורה שלמה אחת. "בשורה התחתונה, לתיאוריה המדעית אין פתרון לפרדוקס הזה. השאלה היא - האם מפני שאין לנו פתרון לפרדוקס, צריך לקבוע שתיאוריית המסע בזמן לא אפשרית?". פרופ' צבי פירן מספר כי בעבר הוא ניסה להשתמש בפרדוקס הסבא כדי להוכיח שלא תיתכן האפשרות של מסע לעבר, מכיוון שהוא לא עומד בחוקי הפיסיקה הבסיסיים. "חשבתי שהוכחתי זאת, אבל אז גיליתי לתדהמתי טעות קטנה בחישובים שלי. התברר לי שחוקי הטבע אמנם מאפשרים את קיומה של מכונת זמן, או שלפחות אין סתירה לוגית בקיומה של מכונה כזאת. זה שיכנע אותי שבכל זאת ייתכן שבעתיד תיבנה מכונת זמן. "אספר לך קוריוז: חבר שלי, שהשתתף באותה עבודת מחקר, אמר לי שהוא לא יודע אם האנושות תוכל בעתיד לפתח מכונת זמן, אבל הוא יודע שהוא עצמו לא יפגוש מכונת זמן. הוא הלך לעורך דין וחתם על הסכם עם עצמו, שבו הוא התחייב שאם ייתקל אי פעם במכונת זמן, הוא יעלה עליה ויחזור אחורה לשעה חצות ב-1 בינואר 1990, לכניסה של אוניברסיטת קיימברידג', בזמן שאיש לא נמצא שם. ההנחה היא שאם האנושות היתה מוצאת בימי חייו דרך לחזור בזמן, הוא היה צריך למצוא את עצמו נפגש עם עצמו באותו שער כדי לעמוד בהסכם ולהגיע לאותה נקודה שאליה הוא התחייב. המסקנה שהוא הגיע אליה היא שהוא לא יפגוש בחייו מכונת זמן".    http://www.themarker.com/markerweek/1.1484529

 

נשאלתי בפרטי מה זה מעבר\חור תולעת והאם ניתן לנוע בזמן? העתקתי לכם חומר מהידען: מבין כל חלומות המדע הבדיוני, המסע בזמן הוא ההזוי ביותר. הימלטות מהזמן פירושה הימלטות מהכל – היסטוריה, חרטה ומעל לכל, מוות. אך האם המסע בזמן אפשרי באמת? "אולי", אומר פול דייוויס, פרופסור לפילוסופיה של המדעים באוניברסיטת מקארי בסידני שבאוסטרליה. דייוויס הוא מחבר הספר "כיצד לבנות מכונת זמן" שראה אור השנה. בעולם הפיסיקה, המיושב בדעתו לכאורה, המסע בזמן הוא הצעקה האחרונה. כמה מענקי הפיסיקה, בהם קיפ תורן, ג'ון וילר (שטבע את המונח "חור שחור") והפיסיקאי המוכר ביותר בעולם, סטיוון הוקינג, חיברו בשנים האחרונות ספרים שבהם העלו השערות ותיאוריות אשר למסע הזה. אך לא התיאוריה מלהיבה את האדם מן השורה, אלא חזון מכונת הזמן החדשה והנוצצת השועטת אל עידן היורה, או מרחפת מעל קרב ווטרלו. רעיון אחר המקובל על הדיוטות הוא שהזמן הוא דבר דינמי ולינארי (כמו קלטת וידיאו שאפשר להעביר קדימה או אחורה), ואילו מיקומם של חפצים בעולם (כדור הארץ, בית הספר התיכון) נותר קבוע. שתי ההשערות שגויות, והמסע הרצוני בזמן טומן בחובו בעיות סבוכות אפילו ברמה הקונצפטואלית. מי שמבקש לחזור אחורה בזמן מתמודד עם "פרדוקס הסבא", המעלה את האפשרות שנוסע בזמן יפגוש את סבו שלו, יהרוג אותו ועל ידי כך יהפוך את עצם קיומו לבלתי אפשרי מבחינה לוגית. הרעיון הוא שכל תנועה פיסית לתוך העבר גורמת שינוי שיוצר את הפרדוקס. במחשבה על הפרדוקס הזה הסיק הוקינג שייתכן שהטבע שואף להגן בכל מחיר על סדר הזמנים, וכדבריו, להפוך את היקום ל"מקום בטוח להיסטוריונים". ישנה גם התפישה הרואה בזמן מעין קלטת וידיאו. נוסע בזמן שידלג שנים רבות לתוך העתיד יגלה שכדור הארץ, השמש – הכל – המשיכו לנוע בחלל. אם יבקש לחזור על עקבותיו לזמן המקורי שממנו יצא, הוא עשוי לחזור לתאריך הנכון, אך למקום אחר לגמרי. הדבר המאכזב ביותר מבחינתם של חסידי המדע הבדיוני הוא שמכונת הזמן של דייוויס לא תדמה למכונית דלוריאן משוכללת, כמו זו שבה נהג מייקל ג'יי פוקס בסרטי "בחזרה לעתיד". עד כמה שהדבר נשמע מוזר, היא תדמה יותר לפיר של מכרה. אם היקום מעוקל, כפי שנראה, אזי הזחילה לאורך פני השטח שלו היא התקדמות בדרך הארוכה. מסלול קצר הרבה יותר יתקבל במסע בפיר מכרה דרך פני השטח, כמו חור שעושה תולעת המתחפרת בתפוח. פיסיקאים מכנים חור כזה בחלל, הדומה לחור שחור, "חור תולעת" (wormhole). אם חורי התולעת אכן קיימים, הם יכולים לשמש מסלולים מקוצרים למעבר בין חלקים שונים ביקום ובזמן. אחרי ככלות הכל, מתיאוריית היחסות עולה שהזמן והמרחב הם היינו הך – דבר אחד המכונה זמן-מרחב. חור תולעת דרך המרחב הוא איפוא חור תולעת דרך הזמן – והנה לכם מכונת זמן. כמובן, כמו במקרה של חורים שחורים, יצטרך הנוסע לשרוד בעוברו דרך השדה הגרוויטציוני העצום של חור התולעת. אשר לבעיה זו ואחרות דייוויס מציע הסברים המעודדים במידת דיוקם. למשל, מאיץ יונים כבדים הוא מרכיב חיוני. אך באופן כללי מכונת הזמן שלו בלתי נתפשת להכעיס. חלק גדול מהטכנולוגיה המודרנית נסוב על הבלתי-נראה. תחנות כוח ורשתותיהן מייצרות, מגבירות ומעבירות אנרגיה חשמלית, למשל. מכונת הזמן המוצעת של דייוויס תהיה שיטה לגילוים, הגברתם וייצובם של חורי תולעת, בהנחה שהם קיימים. אלא שלא זו בלבד שמכונה זו אינה עונה בדיוק על ציפיותיו של האדם מן השורה – גם יכולתה נופלת מהרצוי. המסע אל תוך העבר יהיה בעייתי, ואילו המסע אל העתיד יהיה מסוכן מאוד. השדה הגרוויטציוני העצום של חור התולעת עשוי, למשל, לקרוע את הנוסע לגזרים. על פי דייוויס, "זו תהיה נסיעה פרועה".

לראשונה התגלתה מערכת של כוכבי לכת עם 2 שמשות... משמע רואים בו זמנית שקיעה וזריחה...אם יש לך שמש, קח עוד אחת איתי נבו | 16.09.11 - 04:24 צוות מדענים בין-לאומי, ובו אסטרונום מישראל, גילה כוכב לכת החג סביב שתי שמשות. החוקרים גילו את המערכת הכוכבית באמצעות טלסקופ החלל "קפלר" (Kepler) ששוגר לפני שנתיים וחצי לחיפוש כוכבי לכת דומים לכדור הארץ. שתי השמשות שבמערכת חגות זו סביב זו, במרחק 200 שנות אור מאתנו, בספרי "אורדורה" פרק 19 "מדיטציה בחלל והמגדלור" נכתב: הבחנתי שהחללית יצאה ממערכת השמש שלנו ישר לתוך החלל הרחוק והשחור. הבחנתי שהחללית היוצאת מכדור הארץ הכחול, לא חולפת ליד כוכבי הלכת המוכרים לנו. כנראה שהכניסה לחלל הרחוק מכדורנו מתבצעת דרך מעבר מקצר (מעבר תולעת) המצוי אי שם במרום. מחשבה פתאומית חלפה לה במוחי: מוזר ששנת אור מסמנת לנו מרחק ולא זמן... מראה מדהים נשקף מבחוץ, ממבט ראשון זה נראה כמו שקיעה של שמש כתומה. אבל להפתעתי הבחנתי בשלוש שקיעות שונות וזריחה אחת בו זמנית! (במילים אחרות היו שם 4 שמשות, כפול ממה שמצאו המדענים היום... והמעבר המקצר מסביר כיצד עברתי בחטף 200 שנות אור) נראה שכדאי שהמדענים יעיינו בספרי :)