בתור חובב ספורט מושבע שקורא ספרות יפה - כל הנושא הזה של אהדת קבוצה או שחקן מרתקת אותי: מה גורם לנו לאהוד קבוצה? להעריץ שחקן? מה הקשר בין כל אלה לאהבה ושאר הקשרים שאנו יוצרים עם אנשים? ראשית - תהליך ההזדהות עם קבוצה הוא לעולם ריגשי. משהו מתחיל את הקשר הזה. כשאני מסתכל אחורה על עצמי אז בספורט התחלתי להתעניין בשנת 71. אז מטבע הדברים אהדתי את אייקס, ארסנל, הולנד ומכבי נתניה בכדורגל. עד היום - למרות שזה לא מדיר שינה מעיני אני שמח שהקבוצות האלה מנצחות. הבחירה הייתה טרוויאלית - הן היו הכי טובות באותה שנה (נו - מה אתם מצפים מילד בן 5). את הליגה הטובה בעולם הכרתי ב - 1980. נסעתי עם אבא שלי וראיתי במלון שרתון את המזרח נגד המערב - חוויה מדהימה. מאותו רגע נכנסתי לעניינים ישר לתוך היריבות המיתולוגית בן בוסטון סלטיקס ללוס אנג'לס לייקרס של שנות השמונים. איזו יריבות? השחורים נגד הלבנים, שאו טיים נגד צווארון כחול, לארי בירד נגד מג'יק ג'ונסון. אני הייתי בעד בוסטון - למה? בהתחלה חשבתי שזה בגלל השנאה התהומית של אבא שלי ללו אלסינדור שבסמוך לאותה תקופה התאסלם והפך לקארים עבדול זמר (סליחה - ג'אבר). הכדורסלן הנערץ עלי היה לארי בירד. יותר מאוחר הבנתי שלמרות תרומתה של התאסלמותו של ג'אבר - מצאתי בבוסטון ובעיקר בלארי בירד דברים אחרים. הסיפור האישי של לארי בירד די מדהים. הוא היה כישרון גדול גם בתיכונים. כיליד אינדיאנה הוא מטבע הדברים קיבל מילגה למכללת איניאנה הגדולה של בובי נייט. אבל מה?הבחור שבא מעיירה קטנה בשם פרנץ' ליק בת כמה מאות תושבים - שהוריו התגרשו, אביו התאבד נבהל מהאוניברסיטה הגדולה וחזר הביתה ובמשך שנה עבד כמפנה זבל בעיירה. לאחר שנה הוא הצטרף למכללה הקטנה יותר במדינה וההרבה פחות מכובדת אינדיאנה סטייט. את המכללה הזו הוא לקח למאזן מדהים של 33-1 עד לגמר שנת 79 שם הפסיד ל......מג'יק ג'ונסון. בקיצור - מבלי לדעת - התאהבתי בשחקן הלבן הזה שלא ידע לקפוץ אבל ידע לנצח - בעיקר - באמצעות עבודה קשה ושכל. השחקן האהוב עלי היום הוא טים דאנקן - אותו ראיתי לראשונה במכללת ווייק פורסט - בתקופה שהיו מסקרים את המכללות בעיקר בגלל דורון שפר. לא ידעתי עליו דבר - רק ראיתי אותו משחק את הכדורסל הכי נכון בעולם. מאוחר יותר - כשהצטרף לליגה כבר קראתי עליו את הביוגרפיה. טים דאנקן התחיל לשחק כדורסל מסודר רק בגיל 15 - וגם זה באיי הבתולה. למה כל כך מאוחר? כי עד אז הוא היה שחיין. אבל למזלנו - סופת הוריקן הרסה את הבריכה היחידה באי והוא די פחד לשחות בים עם כל הכרישים. אנחנו קיבלנו מתנה - שוב שחקן לא אתלטי במיוחד (אם כי הוא הרבה יותר אתלטי ממה שנראה) שבאמצעות שכל ומוסר עבודה גבוה (טוב נו - לא מזיק גם שאתה 2.11 עם ידיים ארוכות) הצליח לזכות כבר עם קבוצתו בארבע אליפויות. מה למדתי - שבבסיס האהדה הספורטיבית של אני מעריך יותר אינטלגנציה ומוסר עבודה על כישרון טהור - זה בשבילי מייצג את הקסם הספורטיבי של כל אחד יכול. זהו להיום.
אלעד, אני מתפלא עליך. ראשית, שים לב לתאריך...בדצמבר זה לא ממש חשוב איזה ספרס תפגוש. פארקר איננו ודאנקן אחרי פציעה....אלסון? בשורה התחתונה של המשחק הזה.....שהוכרע בשלושים שניות האחרונות.... גראנט היל חביב עלי מימים ימימה והוסיף להם אינטלגנציה ויד טובה מחצי מרחק...אבל, דאנקן ...נגד הסאנס עושה מה שהוא רוצה..וזה לא חדשות טובות לפלייאוף. שחרור תומס הורגש. אחרי הפגרה של האולסטאר הספרס מתחילים להכנס לישורת....ואז...בקיצור תקרא מה שטובי כתב....
אוהוהוה, שלום אדוני וברוך הבא. אני מבין שאתה מתחיל לפתוח פה ליינים. אז מכיוון שאני לא אוהב לגזול את כספם של אנשים חפים, אומר לך: כולם יילכו מכות, יקיזו דם ויזע ודמעות - ובסופו של יום תהיה אלופה אחת: זו שהיתה היא זו שתהיה. אין שום קבוצה עם איזון, עומק, ניסיון ונחישות (שמעתי מישהו אומר ג'ינובילי?) שמתקרבת לסן-אנטוניו.
בוסטון תתחיל להפסיד בקרוב, למרות שיש לה סיכוי טוב לקחת את המזרח; דטרויט לא מספיק יציבה, אורלנדו לא מספיק מנוסה, מיאמי תלויה יותר מדי בווייד (שאק לא יביא את הסחורה) ובמערב יהיה מה שהיה: סן-אנטוניו, פיניקס, יוטה, גולדן-סטייט ואולי אולי הלייקרס. ומי יישאר לעמוד בסוף? כולם יודעים
אלעד יקירי, איתך אני תמיד שמח להתערב....עד שפגשתי אותך תמיד הפסדתי . בקשר לבוסטון - ידידי - אל תתרגש.....אני מת על קווין גרנט אבל הם קצרים מידי...נראה אחרי שהם משחקים עם דטרויט, סן אנטוניו, פיניקס ודאלאס.
אלעד יקירי, איתך אני תמיד שמח להתערב....עד שפגשתי אותך תמיד הפסדתי . בקשר לבוסטון - ידידי - אל תתרגש.....אני מת על קווין גרנט אבל הם קצרים מידי...נראה אחרי שהם משחקים עם דטרויט, סן אנטוניו, פיניקס ודאלאס.
רונה - אין ספק שאין על לארי. כל שנה מגיע שחקן לבן שהוא כאילו היורש של בירד. איפה טום גוגוליוטה, אדם מוריסון, וולי שצ'רביאק ואחרים. ד"ש לאירי שבזמנו שאלתי ממנו את הדי וי די על לארי בירד.
תגובות (12)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
פארקר איננו ודאנקן אחרי פציעה....אלסון?
בשורה התחתונה של המשחק הזה.....שהוכרע בשלושים שניות האחרונות....
גראנט היל חביב עלי מימים ימימה והוסיף להם אינטלגנציה ויד טובה מחצי מרחק...אבל, דאנקן ...נגד הסאנס עושה מה שהוא רוצה..וזה לא חדשות טובות לפלייאוף.
שחרור תומס הורגש.
אחרי הפגרה של האולסטאר הספרס מתחילים להכנס לישורת....ואז...בקיצור תקרא מה שטובי כתב....
ואיך שכחתי, כמובן - דאלאס. היא תוכל לבחור את הרעל שלה: לעוף בהפתעה באחד הסיבובים הראשונים, או לקבל בעיטה כואבת מהספרס בגמר האזורי. מה עדיף?
אוהוהוה, שלום אדוני וברוך הבא. אני מבין שאתה מתחיל לפתוח פה ליינים. אז מכיוון שאני לא אוהב לגזול את כספם של אנשים חפים, אומר לך: כולם יילכו מכות, יקיזו דם ויזע ודמעות - ובסופו של יום תהיה אלופה אחת: זו שהיתה היא זו שתהיה. אין שום קבוצה עם איזון, עומק, ניסיון ונחישות (שמעתי מישהו אומר ג'ינובילי?) שמתקרבת לסן-אנטוניו.
בוסטון תתחיל להפסיד בקרוב, למרות שיש לה סיכוי טוב לקחת את המזרח; דטרויט לא מספיק יציבה, אורלנדו לא מספיק מנוסה, מיאמי תלויה יותר מדי בווייד (שאק לא יביא את הסחורה) ובמערב יהיה מה שהיה: סן-אנטוניו, פיניקס, יוטה, גולדן-סטייט ואולי אולי הלייקרס. ומי יישאר לעמוד בסוף? כולם יודעים
ומה אתה אומר על המשחק של אתמול?
בקשר לבוסטון - ידידי - אל תתרגש.....אני מת על קווין גרנט אבל הם קצרים מידי...נראה אחרי שהם משחקים עם דטרויט, סן אנטוניו, פיניקס ודאלאס.
אין אם כבר על פניקס והאמת אני חושש מבוסטון.
יש התערבות גם השנה?
אין, אין על לארי.
ברוך בואך לקפה. (התשובה היא כן, ותודה ששאלת)
מה למה מה?