כותרות TheMarker >
    ';

    יוֹמַנּוּת - "לאן הדרך הולכת"

    יומנות - כשמו כן הוא. יומן אמנות. שמו של היומן מתאר את הדרך אשר מוליכה אותי ימין ושמאל לפנים ואחור. דרך האמנות שלי, היא הדרך אשר בה אני שואלת. תהליך היצירה הוא שאלה, תמיד שאלה, והתוצר הוא התשובה הזמנית עד ליצירה הבאה.
    ברשומותיי כאן אספר על יצירתי, על חקירתי, על האמנות שבאמנות וגם על מה שביניהם.

    0

    מה בין 'אוהל שרה' ובין 'דיוקן עצמי'

    18 תגובות   יום שישי , 16/9/11, 16:32

    מה בין 'אוהל שרה' ו'דיוקן עצמי'

     

     

     

     

    צפו בסרטון כהקדמה לקריאת הרשימה

     

    ''

       המיצב: אהל שרה - לעת בלותי הייתה לי עדנה. נורית צדרבוים - 2007 . מתוך מפגש יצירה בינ"ל 'יצחק'

     

    בשנת 2007 הוזמנתי להשתתף בפרויקט גדול ומאד ומרכזי בפעילות של 'שותפות 2000', פרויקט שנקרא 'כנס יצחק' ואשר אירוע השיא שלו היה מפגש יוצרים רב תחומי ובינלאומי שהתקיים בגליל המערבי. יוצרים מכל תחומי הדעת (תיאטרון, מחול, ספרות, שירה, אמנות פלאסטית ומוסיקה) יצרו במשך כשנתיים, כל אחד בתחומו, משהו שנקשר בדרך כל שהיא ל'יצחק'.


    איש לא קבע איזה ומי יהיה היצחק שבו האמן יעסוק. היה זה החל מיצחק המקראי, דרך יצחקים שונים - אם כאישים ידועים, אם כאנשים מוכרים, אם המושג יצחק עצמו ועוד ועוד.


    באותה תקופה שבה עסקנו ביצחק, אני הייתי בעיצומה של עבודת הדוקטור שלי ובה עסקתי באופן מרוכז ואינטנסיבי בנושא של דיוקן עצמי. יצרתי וחקרתי – כפי שנדרש בעבודת דוקטור. חלק מגבולות המחקר שאותם הצבתי כתנאי לחקירה, היה לעסוק כיוצרת אך ורק בדיוקן עצמי במשך כל תקופת המחקר (דבר שלא היה קשה בעבורי מאחר וזה היה ממילא עיסוקי המרכזי כיוצרת, בשנים האחרונות- זו גם הסיבה שביקשתי להעמיק בזאת ולהפוך את זה לנושא המחקר).


    עתה, משהוזמנתי להשתתף ב'יצחק' חשבתי כיצד אני מביאה את עבודתי השוטפת בדיוקן עצמי לכנס שהנושא המרכזי שלו הוא יצחק?


    מאחר ומרחב האינטרפרטציה שניתנה לאמנים היה גדול מאד ופתוח, ובמילים אחרות, כל אחד יכול היה לקחת את יצחק למחוזותיו הוא, בחרתי אני באם יצחק ובמשפט האלמותי שלה "לעת בלותי הייתה לי עדנה". ראיתי בזה אמירה אישית נשית של אשה, אם כל האמהות, שמתבוננת על עצמה ספק בהומור, ספק בשאלה, ספק בתהייה, ספק בכאב ספק בשמחה.


    כך בחרתי את שרה ואת המשפט שלה שמעיד על סוג של התבוננות עצמית כמטאפורה לעיסוק שלי בדיוקן עצמי. שכן, העיסוק בציור דיוקן עצמי במיוחד מול מראה שבה אני רואה כלי טכני שמאפשר את המפגש אך גם מסמל אותו, הוא התבוננות עצמית כסוג של חקירה, גילוי, חיפוש ותובנות.


    ובכן, עכשיו אני יודעת כיצד ובאיזה הקשר אני יכולה לשים את רגלי (את יצירתי) בפרוייקט הנכסף הזה, השאלה היא איך לעשות את החיבור ביני ובין שרה באמצעות יצירה. 

    (גילוי נאות - אני גם הייתי המנהלת האמנותית שלו – והוסכם בכל וועדה שאני רשאית להשתתף בו גם כיוצרת).


    שרה אמנו, ולצורך האירוע כאן ובכל, אם יצחק והמשפט שלה – היו נקודת המוצא לעבודה שלי אשר גם נקראה בסופו של תהליך "אהל שרה – לעת בלותי הייתה לי עדנה".


    בשלב זה כבר היו לי עשרות ציורי דיוקן עצמי שאותם יצרתי כחלק מההתנהלות הטבעית שלי כאמן, אך בו בזמן הם נאספו כנתונים למחקר. בשלב הזה, לצורך פרויקט יצחק, בחרתי לראות בכל החומר שהצטבר לי (כלומר הציורים) - חומר לעבודה – סוג של רדי מייד (redymade). צילמתי את כל ציורי הדיוקן ואלה הפכו להיות חומר הגלם שלי ליצירה. את הצילומים העליתי כמובן על המחשב ועתה, ולצורך העניין תכנת המחשב הפכה להיות המכחול, הצבע, העיפרון, המספריים, האיזמל וכל כלי עבודה אחר.

     

    לחצו כאן על  מנת לראות את התהליך של עיבוד הציורים

    ''

     

     

    ''

     

     

     

    דיוקני שלי שנשקף אלי מן המראה וכבר שם הוא היה דמיוני ווירטואלי התחלף להיות ציור, משם התחלף להיות צילום ומשם חזר הוא להתבונן בי ואני בו דרך צג המחשב. גלגולים שונים של אותו דבר עצמו מהשתקפות לדימוי וחוזר חלילה.


    מעתה ואילך כל ציור דיוקן מקורי שמיוצג על ידי צילום הפך להיות 'ציור אם' ( כמו שרה האם היולדת) וממנו התפתחו ציורים רבים ונוספים. כל ציור היה מקור לעשרות עיבודים שונים. את הדימוי של הדימוי של הדיוקן שלי – כלומר את הצילום של הציור של הדיוקן שלי – חתכתי, גזרתי, הדבקתי, "קרעתי לו את הצורה" ויצרתי ממנו דבר אחר וחדש, אבל כזה ששומר גם על עקבות מה שהוא היה ( רדי מייד). לפעמים בחרתי קטע מתוך הציור המקורי, בודדתי אותו והחזרתי אותו לעבודה כסוג של דגם שחוזר על עצמו. למעשה השתמשתי בציורי הדיוקן כחומר שממנו עיבדתי עבודות שונות שחלקם אף מתכתבות עם עבודות שבטיות, עבודות שטיחים, דגם שחוזר על עצמו, ההשתקפויות, משחק בין מרקמים, דיאלוג בין צבע לעומת שחור לבן ועוד. כל דיוקן מקור הפך להיות מקור השראה ונקודת מוצא לעשות יצירות נוספות שנגזרו ממנו, נולדו ממנו והתפתחו הלאה.

     

     

    ''

     

     


     

    ''

     

     

     

     

    ''

     

     

     

    השלב הבא היה שלב ההדפסה. בחרתי ריבועי בד קנבס בגודל שווה ועליהם הדפסתי בהדפסה איכותית את עשרות הדימויים שנוצרו מהתהליכים שעברתי בהם את "הדיוקן". מה שהיה ציור, נעלם לתוך צילום, עבר טרנספורמציה באמצעות מחשב וחזר להיות "ציור על בד".


    עתה היו עשרות ריבועי בדים (ציורים) צבעוניים. בשלב הזה בחרתי לראות בהם בדים, משום שמבדים אלה ביקשתי ליצור את היריעה הגדולה לאוהלה של שרה


    ועל אותה סקלה שבה אני עוברת משימוש במכחול ואחר כך למצלמה ומשם למחשב המשכתי והפעם עברתי לחוט ומחט ומסרגה. רקמתי תך שליבה סביב כל ריבוע ואותם חברתי זה לזה באמצעות סריגה במסרגה אחת.

     


     

    ''

     

     

     

     

    ''

     

     

     

     

    ''

     

     

     

    דרך השימוש בכלי יצירה שונים, החל מכלים שנחשבו נשיים, שבטיים ומסורתיים מה שנקרא מלאכת יד או מלאכת מחשבת או במילים נאורות יותר אומנות ועד לעבודת מחשב טכנולוגיה ואמנות מתקדמת. עבודת הסריגה כשם שהיא הייתה עזר טכני שבאמצעותו יכולתי לחבר בין העבודות השונות, שבה בעת שהם שימשו כציורים מודפסים על בד קנבס המסורתי והדהדו ל'ציור שמן על בד" הם גם היו בסך הכול ריבועי בדים שאותם היה עלי לחבר על מנת לקבל יריעת בד גדולה שתוכל לשמש יריעה לאוהל.

    אוהל שרה כמיצב היה למטאפורה של דיוקן עצמי. בחומרים ממנו הוא מורכב בתהליכים שהוא מכיל ומייצג, בשם שניתן לו ושהיווה השראה.


    כך חיברתי בין נשיות, אמנות, אמהות ושאלות קיומיות אחרות. 

     

    חומרים נוספים שעוסקים באותו עניין הם


    אלבום תמונות 'אלות בכל אשה'

    וכן רשימתי שהופיע באתר של אנ"י ( איגוד נשים יוצרות ישראל) במדור 'מקום' - 'אהל שרה'

     


     

     

    כל הזכויות שמורות לנורית צדרבוים

    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/6/12 01:22:

      צטט: ג.ע. 2 2012-06-10 23:50:47

      נורית היקרה, נו... מה אגיד.... רק היום נזדמן לי לקרוא ממש את הבלוג הזה, שבאמת מסביר את התמונה עליה דיברנו. עכשיו אני מבינה למה את דיברת עליה בלשון יחיד - "הצהובה", כשאני חשבתי שהיא כמה תמונות. אבל מה אני יכולה להגיד שעוד לא אמרתי... אני פשוט מאוד אוהבת לראות את היכולת שלך למצוא לכל דבר את החוט המקשר אלייך, תוך כדי שאת לא חורגת מהאמת שלך ומרצונותייך, ולחבור איתו לכל תערוכה, ואת זה כבר ראיתי הרבה בכל תערוכותייך הקודמות ואף ציינתי את זה. ראוי לציין גם ששאר המארגנים בתערוכה אפשרו לך להתחבר ליצחק בעקיפין. אהבתי את כל החיבורים שקראתי כאן שעשית, לאם, ליולדת, לאישה - ומשם בקלות אלייך. ומצד שני, המשפט המחבר שבחרת "לעת בלותי היתה לי עדנה", יכול להתפרש להמון כיוונים: מצד אחד, במובן הפשוט ביותר של המשפט, להיותך אם ולעדנה מילדייך. מצד שני לגיל ממנו את משקיפה על חייך וסופרת את כל מה שיש לך. מצד שלישי שאולי מרגישה עדנה בכל הנוגע לעשייתך בכל המישורים שלך כאדם, מצד רביעי - על העשייה עצמה שהביאה לך עדנה כל חייך (בלי קשר לגיל), וכאן יש לי קצת דיסוננס עם הטקסט - "לעת בלותי היתה לי עדנה", כי אני חושבת שמבחינה אמנותית את עוד רחוקה מאוד מאוד מלהיות "בגיל הבלות", ומקווה שתהיי פוריה למשך עוד הרבה שנים, ובכל זאת העדנה מגיעה לך גם עכשיו, באמצע הדרך, ולמרות הגיל. אני יודעת שאת התערוכה עצמה כבר ראיתי בסרטונים, אבל הפעם זה באמת היה משהו אחר בשבילי, כי הבנתי על מה היא. ואני חייבת לציין שהפעם גם מאוד מאוד אהבתי את המוסיקה שהטעמת לקטע הוידאו. קשה היה להפסיק את השמיעה. טוב. אני בדרכי לרשימתך הבאה - "והאלות מחזירות אותי לאוהל שרה". בטח שם אקבל מושגים נוספים על התמונות, וכמובן על שאלתי מהבלוג הקודם.

      גימל יקירת, ומה אני אגיד?????????

      מפעם לפעם את משתכללת יותר ויותר.

      שלא נדבר על כל הדקויות שאת תמיד שמה לב. בכל הפעמים שאני מדברת על הפרוייקטים השונים שבהם אני משתתפת את שמה לב לפרטים שנוגעים בשיקולים שלי ובהיסוסוים ומתייחסת אליהם, ואני מאד אוהבת את זה.משום שאז אני חשה שיש מי שמבין באמת את התהליכים האלה. ואת באמת תמיד איכשהו שמה את האבצע על הדברים האלה. ואף מתפעלת מהעובדה שאני מתמזגת לפרוייקט ומביאה אותו אלי. צודקת. קלטת את זה, ויפה לי שאת מצביעה על כך.

      באשר למארגני האירוע שהסכימו, כאן אני חייבת לספר לך, שאני הייתי בין יוזמי ומארגני הכנס וגם היועצת האמנותית. לשם כך אף נסעתי ברחבי ארה"ב בין הקהילות היהודיות והסברתי לאמנים בכל מקום על הפרוייקט. אחד הראיונות המרכזיים, היה לקשור ולהתקשר לנושא יצחק בכל דרך אפשרית. וגם איש לא אמר שזה יהיה רק יצחק המקראי. היו שהגיעו לפרוייקט עוסקו ביצחק רבין, היו שיצרו בהקשר של יצחק גראציאני. היו מופעים בכל תחומי האמנות והנושא יצחק כפי שאני הצגתי אותו היה רחב מאד ועם המון המון אפשרויות. אפילו צילומי של אוסף ילדים ששמותיהם יצחק.

      בקיצור, מה שאפשרתי לאחרים אפשרתי גם לעצמי. אבל נכון שאם לא הייתי חושבת על שרה, ועל תהליך ההתבוננות שלה בעצמה, לא הייתי משתתפת בפרוייקט, כי העקרון שלי ביני לביני היה להשאר צמודה למה שאני עושה, ובאותו זמן היו אלה ענייני הדיוקן ( בגלל המחקר).

      אהבתי מאד את כל הפרשנות שלך לגבי הפסוק 'לעת בלותי הייתה לי וכו'. אהבתי את המקומות שלשם לקחת אותו. ויש הרבה מאד בדברים שהעלית שם ובפרשנות שלך. תודה על ברכתך על עוד שנים רבות של פוריות.

      ואני שמחה שאהבת את המוסיקה של הסרטון, גם אני יכולה לשמוע אותה בלי סוף.

      תודה על התייחסות כל כך עקבית ורצינית. תודה .

       

        11/6/12 01:08:

      צטט: razam-דודי רצם 2012-06-08 21:12:16

       

      אני  חש עצמי כמו בעקבות  הנילוס...  מחפש את הדרך למקורות יצירתך ... לאחר הכרות בנינו בקפה עקב תקרית מילולית מביכה מצידי... יושרו ההדורים על בורותי, משם החלטתי שכל מילה שלא אדע, אחפש פירוש ולכן קניתי מילון עברי בזכותךJ.

       נורית, למדתי את דרך עבודתך והתבוננותך דרך ציטוטייך שלך מן המקורות, שירייך, ומאלו שרכשת בהשכלה אקדמאית גבוהה, כמובן גם מניסיונך העשיר כאוצרת ומרימה פרויקטים, תערוכות שהשתתפת  בכו'.

      ממעיינותייך אני שואב את המים העשירים במינרלים שמרווים את צימאוניי לידע... כי תינוק אנוכי  באומנות.

      כל עבודותייך מגיעים ממחשבה עמוקה, יסודית ויצירתית ולאחריה יצירתך מתפתחת  בכיוונים שונים...הן על ידיך והן על  אינטרפרטציה של אחרים.

      נורית, אכן את אישה  שניחנת  בכישרון בין תחומי ועל כך תבורכי ובשבילי הינך: "שרה, האימא של המילים והאומנות "(נרמז בעבר).  

      כך הגעתי  לפוסט האחרון שלך שעשה לי סדר בכמה חלקים ממנו אני מנסה לפענח : "אניגמה" ושמה  ארט-נורית.! אינני מתייחס לצד האישי, כאשר על עצמי אינני יודע מספיק! אז מי אני שאדע על אחרים...

      הרעיון שהגעת אל שרה דרך יצחק מוביל אותי לראשית תולדות האימהות, שרה אמנו אשר מבניה יצאו בני ישראל, נמצאת בכל אם שבונה את הפירמידה של חייה ומשפחתה...כך אני רואה את הקישור לאוהל שרה ולדיוקן עצמי ועל כל השלכותיה...דיוקן עצמי שלך מתחבר לשרה כאישה לאישה וכאימא לאימא.

      אופייה של שרה מורכבים מחלקים ומתת חלקים... כגון: קינאה,חוכמה,יופי עצבות,שמחה ועוד..שוני טכני, לשרה לא הייתה מראה משום שלא היה בנמצא( קבלה תגובות מאחרים) או בהתבוננותה במים, ראתה בבואה ונבהלה מעוצמתה...

      כך יצרת דיוקן  עצמי שלך במודל  שרה, כי הינך גם אם...
      מחלקים  של הציור יצרת בטכניקות  של מחשב. שכפלת, גזרת, חיברת ,ועוד כיד הדמיון שלך... רצית להמחיש עליות ומורדות שכל אם חשה בתקופת חייה יום ביומו...

      הפוסט העשיר כדוגמת האחרים ששלחת הוסיף נדבך חשוב להבנתי בעסקי אומנות.

      תודה לך.

       

      נורית, את יודעת כעת מתקיימת אליפות אירופה בכדורגל והרבה גברים יהיו בנחמדות יתר עם נשותיהםחיוך

      לכן  לגבר הישראלי יש  שלושה דברים חשובים עיקרים : בירה טובה, נשים בראש, וכדורגל.

      אך, אינני  שותה בירה !יש לי אישה אחת! שהיא הרבה נשים... כמו שרהחיוך,כדורגל! נו...טוב,

      תמיד אוכל לראות בשידור חוזר, אבל לך נורית! הייתי חייב לכתוב. 

      דודי היקר,

      אתחיל מהסוף. שלמרות הכדורגל הקדוש, היית חייב לכתוב לי, וכתבת. ועוד לפני כל הדברים החכמים שכתבת כאן, קודם כל ריגשת. מה אני צריכה לבקש יותר, אם דרך האמנות שלי ודרך האופן שבו אני משתפת אנשים, אני זוכה לקבל תגובה שבה גבר ( שטוען על עצמו בצנעה רבה שהוא תינווק באמנות) מרגיש שהוא חייב לכתוב לי?

      אשרי שזכיתי.

      ובאשר לתוכן דבריך. אני מרגישה שכל דבר שאכתוב כאן ואוסיף יעיב על העושר ועל העומק של דבריך. אכן, הצלחת לרדת לנבכי הסיפור שאני מציגה כאן. לכאורה מדברת על שרה, אם האמהות. לכאורה אומרת ש'לעת בלותי הייתה לי עדנה" זה סוג של התבוננות עצמית, באמת כאילו הייתה לה מראה. וכל אלה הם בעצם מטפורות שאמורות להדהד בסוף אלי, לחקר הדיוקן העצמי. לבחור בשרה כמטפורה זה באמת אומר המון, ואתה הצלחת לגעת בכל הנקודות שמהם אפשר לגזור ולקשור משהו אלי, לחיי. נכון, שרה האם היא אם האמהות והיא מייצגת בעיני, אמהות, נשיות, חיים, התבוננות עצמית - וכל מה שאמרתי וכל מה שהבנת בעצמך.

      וכמה אהבתי את 'אם כל המילים והאמנות' . אהבתי מאד את הקריאה הפרשנית שלך. אמרת במייל קודם שאתה צריך לחבר את הפזל של 'דיוקני' והנה עושה רושם שחלקים רבים ממנו מתחילים כבר להתחבר, אם כי כמו שאמרת, לעולם אי אפשר יהיה לחברו באופן מושלם, ובעצם גם לא צריך, כי תמיד הרי מתווספים עוד ועוד חלקים - כך זה החיים.

      כיף לי ואני שמחה, שמשהו מיצירתי נוגע גם באחרים ומעורר אותם לחשוב, להגיב להיות כאן.

      אז תודה

      ואולי עכשיו בדיוק יש איזה גול?

       





       

        10/6/12 23:50:
      נורית היקרה, נו... מה אגיד.... רק היום נזדמן לי לקרוא ממש את הבלוג הזה, שבאמת מסביר את התמונה עליה דיברנו. עכשיו אני מבינה למה את דיברת עליה בלשון יחיד - "הצהובה", כשאני חשבתי שהיא כמה תמונות. אבל מה אני יכולה להגיד שעוד לא אמרתי... אני פשוט מאוד אוהבת לראות את היכולת שלך למצוא לכל דבר את החוט המקשר אלייך, תוך כדי שאת לא חורגת מהאמת שלך ומרצונותייך, ולחבור איתו לכל תערוכה, ואת זה כבר ראיתי הרבה בכל תערוכותייך הקודמות ואף ציינתי את זה. ראוי לציין גם ששאר המארגנים בתערוכה אפשרו לך להתחבר ליצחק בעקיפין. אהבתי את כל החיבורים שקראתי כאן שעשית, לאם, ליולדת, לאישה - ומשם בקלות אלייך. ומצד שני, המשפט המחבר שבחרת "לעת בלותי היתה לי עדנה", יכול להתפרש להמון כיוונים: מצד אחד, במובן הפשוט ביותר של המשפט, להיותך אם ולעדנה מילדייך. מצד שני לגיל ממנו את משקיפה על חייך וסופרת את כל מה שיש לך. מצד שלישי שאולי מרגישה עדנה בכל הנוגע לעשייתך בכל המישורים שלך כאדם, מצד רביעי - על העשייה עצמה שהביאה לך עדנה כל חייך (בלי קשר לגיל), וכאן יש לי קצת דיסוננס עם הטקסט - "לעת בלותי היתה לי עדנה", כי אני חושבת שמבחינה אמנותית את עוד רחוקה מאוד מאוד מלהיות "בגיל הבלות", ומקווה שתהיי פוריה למשך עוד הרבה שנים, ובכל זאת העדנה מגיעה לך גם עכשיו, באמצע הדרך, ולמרות הגיל. אני יודעת שאת התערוכה עצמה כבר ראיתי בסרטונים, אבל הפעם זה באמת היה משהו אחר בשבילי, כי הבנתי על מה היא. ואני חייבת לציין שהפעם גם מאוד מאוד אהבתי את המוסיקה שהטעמת לקטע הוידאו. קשה היה להפסיק את השמיעה. טוב. אני בדרכי לרשימתך הבאה - "והאלות מחזירות אותי לאוהל שרה". בטח שם אקבל מושגים נוספים על התמונות, וכמובן על שאלתי מהבלוג הקודם.
        8/6/12 21:12:

       

      אני  חש עצמי כמו בעקבות  הנילוס...  מחפש את הדרך למקורות יצירתך ... לאחר הכרות בנינו בקפה עקב תקרית מילולית מביכה מצידי... יושרו ההדורים על בורותי, משם החלטתי שכל מילה שלא אדע, אחפש פירוש ולכן קניתי מילון עברי בזכותךJ.

       נורית, למדתי את דרך עבודתך והתבוננותך דרך ציטוטייך שלך מן המקורות, שירייך, ומאלו שרכשת בהשכלה אקדמאית גבוהה, כמובן גם מניסיונך העשיר כאוצרת ומרימה פרויקטים, תערוכות שהשתתפת  בכו'.

      ממעיינותייך אני שואב את המים העשירים במינרלים שמרווים את צימאוניי לידע... כי תינוק אנוכי  באומנות.

      כל עבודותייך מגיעים ממחשבה עמוקה, יסודית ויצירתית ולאחריה יצירתך מתפתחת  בכיוונים שונים...הן על ידיך והן על  אינטרפרטציה של אחרים.

      נורית, אכן את אישה  שניחנת  בכישרון בין תחומי ועל כך תבורכי ובשבילי הינך: "שרה, האימא של המילים והאומנות "(נרמז בעבר).  

      כך הגעתי  לפוסט האחרון שלך שעשה לי סדר בכמה חלקים ממנו אני מנסה לפענח : "אניגמה" ושמה  ארט-נורית.! אינני מתייחס לצד האישי, כאשר על עצמי אינני יודע מספיק! אז מי אני שאדע על אחרים...

      הרעיון שהגעת אל שרה דרך יצחק מוביל אותי לראשית תולדות האימהות, שרה אמנו אשר מבניה יצאו בני ישראל, נמצאת בכל אם שבונה את הפירמידה של חייה ומשפחתה...כך אני רואה את הקישור לאוהל שרה ולדיוקן עצמי ועל כל השלכותיה...דיוקן עצמי שלך מתחבר לשרה כאישה לאישה וכאימא לאימא.

      אופייה של שרה מורכבים מחלקים ומתת חלקים... כגון: קינאה,חוכמה,יופי עצבות,שמחה ועוד..שוני טכני, לשרה לא הייתה מראה משום שלא היה בנמצא( קבלה תגובות מאחרים) או בהתבוננותה במים, ראתה בבואה ונבהלה מעוצמתה...

      כך יצרת דיוקן  עצמי שלך במודל  שרה, כי הינך גם אם...
      מחלקים  של הציור יצרת בטכניקות  של מחשב. שכפלת, גזרת, חיברת ,ועוד כיד הדמיון שלך... רצית להמחיש עליות ומורדות שכל אם חשה בתקופת חייה יום ביומו...

      הפוסט העשיר כדוגמת האחרים ששלחת הוסיף נדבך חשוב להבנתי בעסקי אומנות.

      תודה לך.

       

      נורית, את יודעת כעת מתקיימת אליפות אירופה בכדורגל והרבה גברים יהיו בנחמדות יתר עם נשותיהםחיוך

      לכן  לגבר הישראלי יש  שלושה דברים חשובים עיקרים : בירה טובה, נשים בראש, וכדורגל.

      אך, אינני  שותה בירה !יש לי אישה אחת! שהיא הרבה נשים... כמו שרהחיוך,כדורגל! נו...טוב,

      תמיד אוכל לראות בשידור חוזר, אבל לך נורית! הייתי חייב לכתוב. 

       

       

       

       

       

        8/6/12 15:09:

      צטט: razam-דודי רצם 2012-06-07 20:42:17

       
      נורית ,אני קורא את הפוסט  ואני תוהה ...ושואל את עצמי ,כיצד  להתייחס  לפוסט הנפלא המחבר את הפזל ושמו "נורית".

      הזמן והמחשבות שהשקעת אינם שווים עיון של חמש דקות של קריאה.

      אשוב לפוסט  לתגובה ראויה.

      דודי יקר,

      פאזל, נחמד. תחבר תחבר תחבר ואחר כך יבואו עוד חלקים. פאזל אינסופי. אפילו אני עוד לא הצלחתי לחבר לגמרי. מחכה לתגובה הראוייה ( על אף שבעיני גם זו מאד ראויה). ותודה.

       

        8/6/12 15:08:

      צטט: NuritWodislawski 2012-06-07 17:55:30

      נורית יקרה. תודה שאת משתפת אותנו בעושר יצירתך , דרך חשיבתך , שיטות עבודה, התלבטויות , ו גולת הכותרת - התוצר הסופי - שאין שני לו ... אוהל שרה , הוא יצירה נפלאה - מיצג מפואר שמזכיר - חופה . הבדים הלבנים טהורים והרקמה המחברת - נותנת לנו תחושה של יצירת רקמה של נשות השבט מאז ועד היום. .אני לומדת ממך המון , המון , וההרגשה - נפלאה , תבורכי " אשת חיל - אמא גדולה עתיקה. תבורכי מפי עליון.

      נורית יקרה, והפעם השיתוף כידוע לך הוא בזכותך. את חשפת משהו בציור שהביא אותי להביא את כל הסיפור. אני שמחה שאני תורמת כפי שכתבת כאן. אהבתי את האופן שבו ניתחת את האוהל. נכון את צודקת הוא מזכיר את עבודת הנשים בשבט, עבודות ריקמה, מלאכות יד, שבט ושבת אחיות גם יחד ונכון שיש כאן גם הדהוד לעבר חופה וכו'. שוב קלטת. מספרית. העבודות שלי ניצבות מולך עירמות ועריות. תודה על ברכותייך.

        8/6/12 15:06:

      צטט: נעמה ארז 2012-06-07 13:37:43

      נורית, עבודותייך נפלאות בעיני. ושוב אני מצטערת על שאין לי אפשרות לראות את המקור, כי אין לי ספק שחלק חשוב הולך לאיבוד באינטרנט. האוהל עצמו מעניין מאד. ושונה ממה שאני דמיינתי שהוא. העבודות שלך מדביקות את הידיים שלי בחשק... :)

      נעמה המון תודה.

      את צודקת, הצילום מאבד הרבה דברים בדרך. אבל הוא לפחות נותן מושג. והיתרון של האינטרנט ( ובגלל זה אני כאן) שהיצירות מקבלות סוג של חיי נצח. בהבדל מהמצב שבו הן נחשפות למשך התערוכה ואחר כך יורדות לטמיון השכחה, עצם העלתם לרשת, מחייה אותם מחדש וגם נותנת להם מקום קבוע במרחב. תמיד יכול פתאום משהו להכנס ולפגוש. שמחה שאהבת את האוהל, ואכן יש לו עוד הרבה משמעויות, שרק חלק מהן מפורטות כאן.

      יש לי רשימה נוספת שהעליתי לפייסבוק ששם אני מסבירה מה הקשר לעניין 'אלות בכל אשה' ובין ציורי דיוקן אם מעניין אותך אז הנה הקישור , זה מופיע בבלוג אחר שלי שנקרא 'דרך הפנים' ובו אני כותבת מאמרים - הנה - כאן .

      לא שאת חייבת להכנס. אם כן, תוכלי להבין מה הקשר לאלות.

      ואני שמחה מאד לדעת שהביקור אצלי, מדגדג את ידייך לחשק ליצור. מה אני צריכה לבקש יותר? הרי מעבר לזה שאני מספרת כאן על עבודתי, אני מקווה גם להעביר איזשהו מסר, מכל סוג שהוא.

        7/6/12 20:42:

       
      נורית ,אני קורא את הפוסט  ואני תוהה ...ושואל את עצמי ,כיצד  להתייחס  לפוסט הנפלא המחבר את הפזל ושמו "נורית".

      הזמן והמחשבות שהשקעת אינם שווים עיון של חמש דקות של קריאה.

      אשוב לפוסט  לתגובה ראויה.

       

        7/6/12 17:55:
      נורית יקרה. תודה שאת משתפת אותנו בעושר יצירתך , דרך חשיבתך , שיטות עבודה, התלבטויות , ו גולת הכותרת - התוצר הסופי - שאין שני לו ... אוהל שרה , הוא יצירה נפלאה - מיצג מפואר שמזכיר - חופה . הבדים הלבנים טהורים והרקמה המחברת - נותנת לנו תחושה של יצירת רקמה של נשות השבט מאז ועד היום. .אני לומדת ממך המון , המון , וההרגשה - נפלאה , תבורכי " אשת חיל - אמא גדולה עתיקה. תבורכי מפי עליון.
        7/6/12 13:37:
      נורית, עבודותייך נפלאות בעיני. ושוב אני מצטערת על שאין לי אפשרות לראות את המקור, כי אין לי ספק שחלק חשוב הולך לאיבוד באינטרנט. האוהל עצמו מעניין מאד. ושונה ממה שאני דמיינתי שהוא. העבודות שלך מדביקות את הידיים שלי בחשק... :)
        7/6/12 10:37:

      צטט: סמדר לומניץ 2012-06-07 09:58:15

      נפלא ומרתק נורית.

      תודה סמדר

       

        7/6/12 09:58:
      נפלא ומרתק נורית.
        1/12/11 22:57:

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2011-11-30 23:36:01

      אין לי מושג למה נזכרתי באווה הסה (בטח את מכירה) עשיתי עליה בזמנו עבודה בשנה שלישית אמנות. הפורטרטים שלך מדהימים בעוצמה שלהם ואת עושה לי חשק רב לצייר. מוכשרת את כל כך.

       

      תודה.

      רונית. תודה על דברייך החמים והמפרגנים מאד. קדימה , רוצי לצייר. אני שמחה להיות הדרייב.

        30/11/11 23:45:

      זיוה יקירתי, כמה אני שמחה שביקרת 'באוהל'. ועוד יותר על ההערה המעניינת שלך - מהפרט אל הכלל, מהשלם אל הפרטים. אמנם חשבתי דידקטית כשערכתי את הפוסט, אבל לא עד כדי כך. עכשיו משהדגשת זאת, הבנתי טוב יותר שהחשיבה הייתה נכונה. תודה על דברייך.
      מתפעלת מההתפעלות

        30/11/11 23:36:

      אין לי מושג למה נזכרתי באווה הסה (בטח את מכירה) עשיתי עליה בזמנו עבודה בשנה שלישית אמנות. הפורטרטים שלך מדהימים בעוצמה שלהם ואת עושה לי חשק רב לצייר. מוכשרת את כל כך.

       

      תודה.

        29/10/11 18:01:

      צטט: שריתלה 2011-10-28 08:32:15

      מאד מעניין נורית....העבודה שלך מעוררת השראה!

      תודה שרית. אני שמחה שביקרת, ובודאי גם שנהנית. בהחלט שמחה לעורר השראה. ושוב תודה

        29/10/11 18:00:
      תודה שרית. אני שמחה שביקרת, ובודאי גם שנהנית. בהחלט שמחה לעורר השראה. ושוב תודה
        28/10/11 08:32:
      מאד מעניין נורית....העבודה שלך מעוררת השראה!

      ארכיון

      פרופיל

      נורית-ארט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין