החדשות מלאו ידיעות קשות לאחרונה:

המון צובא על שגרירות ישראל במצרים, השגרירות בירדן יצאה לחופשת ראש השנה לפני הזמן, יש בעיות עם טורקיה, וכד'.

 השורות הבאות הן תרגום  מרוסית לעברית של קטע מתוך פרק 11 בספר 'מות וזיר מוכתר'.

התיאור  המצמרר עוסק במותו מלינץ' של 'וזיר מוכתר', כך כונה גריבוידוב בפרסית, מידי המון משולהב בטהרן, בה שימש שגריר מטעם רוסיה, במאה ה-19:

 לרוצים פירוטי, הנה הוא:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3021593,00.html

טיניאנוב, שהיה עצמו חולה בטרשת נפוצה, ידע היטב טעמו של מאבק לשמור על צלם אנוש בתנאים קשים. 

חזרתי לעלעל בספר בעקבות צילומי ההמון במצרים הצובא על שגרירות ישראל.

מות וזיר-מוכתר

הרופא הביט קדימה, אל דלת חדר האורחים, מושך ראשו לתוך כתפיו. פניו היו דומים לפרצוף בולדוג.

הוא היה כמעט רגוע. ממעל, על הגג, רקעו ברגליים, כאילו רקדו. נשמע קול פצפוץ – קרעו את אריחי הגג.

-         הם משתלטים על המדרגות,- אמר הרופא, מביט בעיון. הדלת מהחצר לחדר השינה הייתה הומה אנשים. מאות ניסו לעבור בה בבת אחת, ואיש לא השתחל.

דוקטור אדלונג נסוג צעד לאחור, לא מביט באיש, ושלף את חרבו מנדנה.

גריבוידוב צעד בחדר, משלב בכוח את ידיו על החזה. הרופא רץ אל חדר השינה, אוחז בחרב.

גריבוידוב החל להביט.

הוא ראה שהרופא הגיע בריצה לדלת, עבר אותה, וביצע תנועת תקיפה באוויר. אחר כך נסוג לאחור מייד. דבר מה קרה שם. הדלת  התבהרה – ההמון נעשה דליל יותר.

-         כל הכבוד.

הרופא קרע את הוילון בחדר השינה. לא הייתה יד שמאל, במקומה היה גדם. הוא עטף מהר את הגדם בבד. אחר כך קפץ לחלון והחוצה. גריבוידוב ראה תנועה קצרה: דוקטור אָדֶלוּנְג ביצע תנועת סיף עם החרב באוויר.

-         כל הכבוד, - אמר גריבוידוב, - איזה אדם!

סשקה לא היה, וכך גם דוקטור אדלונג.

טיח החל נופל על ראשו. הקורות נשמטו, הוא הספיק בקושי לקפוץ הצידה. אנשים קפצו מלמעלה. סרבז כלשהו הכה בחזהו בחרב עקומה, פעם ועוד פעם.

הוא הספיק לשמוע עוד את צווחותיו של רוסטם-בק, שחתכו אותו.