קולם העב והעכור הפך ל"קריאה",

אבל לי, אדם,  הוא נותר שירה.

אוהב אותו בשעות צינת השחר, שירת מעוררים

כמו יין צונן מזוג באמבטיה חמימה.

נערי המקהלה מבשרים לי על קיום הטבע 

ופתיחת היום לאנושיות חדשה.

כמה יפה להם הצבע השחור,

אות אבלות על מותו של השקט האנושי

עיטוף יגון על אבדן שירת הטבע,

כזה הוא הלילה - שחור כמותם.

היה היה עולם בו ספר וירח מלא;

מלאך נגינות משרת על נוצה;

ונער קטון מנהג בם.