כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    סיפור אגדה

    פרופיל

    עליזהלה
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    ארכיון

    בור (1) - סיפור בפרקים

    27 תגובות   יום שבת, 17/9/11, 14:27

    ''

     

    בור (1)

    *

    עננים שחורים כיסו את הבור שלה, זה שבכל יום נהגה לבוא ולהקיף בדרך חזרה הביתה, והיום, ערפל סמיך עמד בינה לבין השוליים המוכרים שבקצה הרחוק של הישר-שטוח, לפני העמוק, לפני השחור.

    בדיוק כאן, במקום בו הם נפגשים, החושך והאור, היא היתה עומדת, כל יום, עוד מתחילת הסתיו, העקב נלחץ לסוליית הסנדל, מהדק את גרגירי השטוח החורקים כשהם נדחסים תחתיו, האצבעות נחלצות מהרצועה הקדמית ומרחפות אל מעבר לקצה הקדמי של הסוליה, מרפרפות בחופשיות שאינה מוכרת לה, כמו לא היו שלה, והן נושמות את הרוח הקלה, עפות כפרפרים מעל האד הלח העולה ממעמקי השחור.

     

    את האבנים אספה עוד בבקר, בדרך לכאן, היא היתה סוקרת בעיניה את האדמה המהודקת בין שורשי השיחים, תרה מאחורי גדרות האבן, בולשת בגבול שבין החצרות, מתחת לקבוצת העצים הגבוהים, בין ענפים יבשים וזרדים, במסתורי האצטרובלים, מאחורי גבעולי הקוצים שנותרו עומדים זקופים ומיובשים משלהי הקיץ. העיניים שלה לא מתעייפות, היא לא מפסיקה, מדי יום, באותה השיטה, לפי סדר הקבוע היטב בראשה,  ותמיד מעט לפני שהיא מגיעה לסוף הדרך של החיפוש מתמזל לה למצוא אחת – את אותה אחת-יומית, שבמבט ראשון נראתה לכאורה סתמית ובמבט מרוכז התגלתה חלקה מאד, לבנה כמו כולן אך בוהקת באור, והאחת-היומית הזו, קוראת לה לאסוף אותה לכיס הצמוד לירך, והיא תשמור אותה כל הבוקר עד שתגיע בצהרים לשם – אל הבור.


    כך היא מכינה את ההנחה של האחת-היומית. "התנועה חייבת להיות מדויקת" היא מזכירה לעצמה, "להיות מרוכזת, ממוקדת, להקפיד שהאחת-היומית לא תגלוש מקו החיבור הזה שבין הבהיר לשחור, שתמשיך את הקשת ההיקפית שהונחה בימים הקודמים, שתתחבר אל אחיותיה בטבעת התוחמת, שתתייצב בדיוק במקום הנדרש לה." 

     

    הנשימה עצורה בצלעות, הבטן שאובה לגב, העורף מכווץ, חודי השכמות ננעצים בחולצה, היד ישרה כמיתר, מהכתף למרפק הנעול, ממנו לשורש כף היד המתוח ואל האגרוף הקפוץ, היא ממתינה שהרעד בשרירים יירגע, שהדהוד הדופק יידום, שהאחיזה תתאפס, שהדם באצבעות הקפוצות ייעצר, עד שילבינו הַמִפְרָקִים, עוד כיוון אחרון למיקום הנדרש, העפעפיים נסגרים לפסים צרים, האישונים מתרחבים, הצמצם מתמקד, המבט הראשון קדימה – להשוות לקו הקשת, שניים נוספים לצדדים – לוודא מרחק וקצב, ורק כשהיתה לגמרי בטוחה - הניחה.

     

    בסבלנות היתה מקיימת את אופן ההנחה היומית, מקפידה על פרטיה בטקסיות אדוקה של עבודת קודש, מכווצת תנועותיה לעדינות השמורה לטיפול באוצר יקר ערך, ואינה חורגת מהחזרתיות המרגיעה, כמי שיודעת שאם תמהר הרי תקדים לשוב אל המקום הזה שקראה לו בפני אחרים "בית", ובפני עצמה "הבור", שבשבילה היה המקום ההפוך למה שבית אמור לְסַמֵל, שבעיניה היה הוא אפל אפילו יותר מהבור השחור.

     

    *

    ההמשך - בשבת הבאה. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (27)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/9/11 17:37:
      באמצעותך אני מתוודעת שוב לחוזקות של בנות מיני. שואב !
        25/9/11 10:40:
      מעולם לא חיכיתי במתח רב כל כך לאבן, שתיזרק לתוך בור. את גדולה.

      צטט: אלכסנדר הגדול 2011-09-17 21:53:47

      גם זה סוג של רוטינה.
      הרוטינות בסיפורייך, מטרתן אחת - לכסות ולטייח מכאובים. 

      את דולה ומפרטת פעולות פשוטות, בפרטי פרטים עד דק, 

      ובכך מעצימה מאד את תחושת ה"בור השחור", את חוסר האונים, את הפחד.

      כתוב נפלא ומרתק, בשפתך המיוחדת.

       

      מעוררת עיניין תגובתו של אלכסנדר הגדול.............

        24/9/11 08:27:

      כמה כוח יש בטקסיות.

        23/9/11 22:48:
      אני סקרנית, מיד ממשיכה הלאה
        20/9/11 13:28:
      כשאני קוראת על בור שחור, נעשה לי רע וכמובן מסקרן, מהו? למה? למי?איפה?מה עומקו?ומה ניזקו? ועל הכתיבה שלך אין לי מה להוסיף על יתר המגיבים. פשוט תענוג.
        18/9/11 21:11:
      השארת אותי עם המון שאלות, אני מקווה ששבת לא תתאחר השבוע.....
        18/9/11 19:59:
      ***
      דרך אגב רכשנו רכש רציני עופר איש פרחי הבר האיש שמבין בפרחי בר עשבי בר עצי הארץ אצלינו ימים מענינים עובד איתנו לידיעתך עליזלה
      התנועות איזה תנועות איזה תאור כמה מסובכים החיים האלה התיכנון ואולי בכלל לא מסובך אולי הסדר הזה יום רודף יום ואולי יום זה שנה עודד התנועות הוא סדר החיים הפרטים
        18/9/11 14:59:
      צהרים טובים לך עליזהלה המימדים של הבור שכבר נתקלתי בו בעבר בצילומייך , נראים לי ממש מיתולוגים, אני רואה שבצד המרוחק הונחו כמה אבנים גדולות, יכול להיות שהטקסיות של הנחת אבנים רגילות מימדים, נועדה כדי להפיג את עוצמת הבור המאיימת לשאוב כל ד בר שבסביבה אל ק רבו, בדומה להנחת אבנים על קבר טרי לאחר שנגמרו הטקסים שלנ קבורת המת, , בכל אופן יצרת סקרנות לגבי ההמשך, שבוע טוב שיהיה לך יקירה, דש לא. ושנה טובה לשניכם יקירי, בידידות ובהערכה רבה , אשר
        18/9/11 13:38:
      או.סי.די ???
        18/9/11 11:32:
      עליזה'לה כמו שאת יודעת לספר - תודה מחכה להמשך - שבוע מבורך לטוב
        18/9/11 11:25:
      נחכה להמשך בשבת הבאה..
        18/9/11 10:10:
      בית בהחלט צריך גם בור כמו שאור צריך צל.
        18/9/11 08:50:
      האמת, שאיפה למושלמות יוצרת בור בנפש...
        18/9/11 07:38:
      בואו וניראה מה יקרה
        18/9/11 07:02:
      הבנייה הפיזית היא רק השלכה על משהו עמוק מאד בנשמה. נמתין לבאות. אהבתי את התאורים המדוייקים.
        18/9/11 06:58:
      דרך ההסתכלות שלך על הטבע והסביבה יוצאת מן הכלל!
        18/9/11 06:19:
      התחלה מבטיחה, את בונה דמות לא נורמטיבית, מרוכזת בתהליך כפוי. חשיבותו של התהליך והפיכתו לטקסט קנוני בא כנראה לבטא את הצורך (לסמן טריטוריה? עיר מקלט?), נמתין לבאות.
      ידעתי , ידעתי שגם הפעם אפגוש בסיפור מיוחד. תיאורי הטבע והאנטומיה במילים שלך מרתקים , מדוייקים ונוגעים כל אחד בבור השחור הפרטי שלו. מצויינת את.עליזהלה.
        17/9/11 22:56:

      כרגיל כותבת נפלא.
      הפרטים הקטנים שמהם מורכב הסיפור האנושי ובסופו נדע בדיוק למה כיוונת.

      וההתעסקות של הגיבורה בפרטי הפרטים רק כדי לא לגעת בבור הפנימי והכואב כל כך.

        17/9/11 22:32:

      לכאורה תיאור של שגרה. מי שמכיר את כתיבתך מן הסתם יתגלו כל מיני דברים למה "הקפידה על פרטיה לטקסיות האדוקה של עבודה הקודש"?! נחכה בסבלנות לגלות את סודותיה.

        17/9/11 21:58:
      כתיבה נהדרת. יש לך משיכה עזה לבורות...ולחורים שחורים :) אני כבר הייתי משליך האבן עמוק עמוק לבור.
        17/9/11 21:53:

      גם זה סוג של רוטינה.
      הרוטינות בסיפורייך, מטרתן אחת - לכסות ולטייח מכאובים. 

      את דולה ומפרטת פעולות פשוטות, בפרטי פרטים עד דק, 

      ובכך מעצימה מאד את תחושת ה"בור השחור", את חוסר האונים, את הפחד.

      כתוב נפלא ומרתק, בשפתך המיוחדת.

       

        17/9/11 21:51:
      כרגיל מחכה להמשך.
        17/9/11 19:07:
      כתיבתך מרתקת, עושה חשק לעוד ואני כבר מחכה לפרק השני.