לי נראה שהשיר עוסק ב- 'מעמד הר סיני' נוסף בו השתתף הדובר. תיאור מצמרר של איבוד ואובדן.
והנותרים? אין עוד חובק אותם דבר מאופק לאופק. אובדן מוחלט של השעה ההיא.

בזמן המהורהר ההוא עמדנו מול ההר
המן לא ירד בזמן

מתחיל עם תחושת ציפיה

קשה להחזיר את שעון החול

שיר שמטלטל ולקח למחוזות לא קלים..
ברוך שובך אדם יקר..חסרונך בהחלט הורגש..
שבוע טוב שיהיה*

כשיצאנו את השער

למסע נדודים

לקחנו איתנו עלה,

מן הראוי

שבאחרית

נחזיר אותו

מנחה

אל הגן, אל העץ.

והזמן, אחד, מביט, מהורהר.

ראשית , ברוך שובך חבר, היית חסר .
כתבת שיר קשה ואינני יודעת למי הוא מכוון בדיוק?

כתיבה מיוחדת ללא ספק.

"לוע התמהון פער תהייתו
על תולדות החיים ולולאות מתים

עוד שיעור אחד של דעת

היה עזוב בגבנו

מידה נוספת  של קיבולת חסרת תוחלת

נותרה נטושה  בין לחישה

ונקישה על עץ מהדהדת ריקה

מתוך אמונה תפלה על רקע שקיעת הדופק  

מעיקה דקה ועוד דקה

נופלת בשעון החול 

לקול ותדר   

מאופק לאופק 

ואין חובק  עוד ביתר"

שיר מעולה, התוכן קשה. לוקח אותי למוראות המלחמה בסיני,

למרות שבקלות אפשר ללכת הרבה אחורה בתולדות עמנו.

דפנה.

חוכמת השיר רבה אך דומני ש"המקום צר מלהכיל את מעט הדעת" אומר דרשני. משפט שראוי לשמור ולזכור ואף לחקוק על לוח ליבנו הפעור מתמהון, ואולי גם מזעם. אך זהו זעמם של מעטים מדי גם אם מספרם מיליון אחד עגול.