מחשבות על ריכוזיות באמנות.
משרד האוצר מציין בדו"ח פנימי שלו על הריכוזיות במשק הישראלי, כיצד מעט אנשים שולטים בחלק גדול יותר ויותר מהתוצר של המדינה, וכיצד הביצועים העסקיים בתוך הקבוצות הגדולות פחות טובים. מדובר במבנה ניהול כושל שמשתלט על הכלכלה הישראלית.
מתבקשת הקבלה לנעשה בתחום האמנות בארץ... האם הסצנה האמנותית בישראל אינה נגועה באותם התסמינים ואף חמורים יותר? האם מיעוט אוצרים\מוזיאונים שולטים בחלק גדול יותר ויותר מהתוצר האמנותי של המדינה?כיצד "הביצועים העסקיים" שלהם - איכות וכמות התוצר האמנותי שלהם בתוך הקבוצות הגדולות של האמנים העכשווים בארץ פחות טובים. מדובר במבנה ניהול כושל שמשתלט על האמנות הישראלית, מהווה סיכון מערכתי לאמנות הישראלית, ופוגע באמן הישראלי. מצב זה מגדיל את הפערים בתוך קהל האמנים ולא תורם לעלייה בהיצע הזדמנויות שונות לאמנים, ובהכרח פוגע ברמת ההשתכרות שלהם (אם בכלל) בישראל. מבנה הפירמידה בסצנה האמנותית הישראלית, מאוכלס בקודקודו ע"י פונקציונרים בשכר, קובעי המדיניות, התקציבים, וה"הטבות" המטופטפות טיפין טיפין מטה אל קהל יצרני האמנות הנמצאים בבסיסה של פירימידת התרבות. האמנים הם אלה שנושאים את המבנה על כתפיהם הדלות ומקיימים אותו על קודקודו... בנוסף לדוח על הריכוזיות בכלכלה, יש לחקור את הריכוזיות באמנות, ובינתיים להגדיל את המודעות, התמיכה והתחרותיות בתחום האמנות המקומית, זאת לטובת הכלל.
"האמנים דורשים צדק חברתי\אמנותי"... |