0

1 תגובות   יום שבת, 17/9/11, 19:54

כשתצא השבת

ולא נהיה עוד אפופות רוח קודש,

אפשוט ממני את החולצה הלבנה, המכופתרת בקפידה.

כפתור אחר כפתור אפרום מול קיר שהאפיר עם השנים.

אלחש לך את תפילת ההבדלה שלנו,

זו שמרמזת שהתחיל שבוע נוסף,

גם הוא עטוף בבגדי חול.

 

אך באותם רגעים שבין לבין,

כשהשבת באוויר והשבוע מתחיל לנשב דרך החלון,

לא אלבש דבר.

לא בגדי לילה ולא בגדי יום,

אף צבע לא ייעטר את גופי הלבן.

ברגעים האלו, אהבי אותי.

אני אוהב אותך - כמו שרק ברגעים האלו אפשר.

דרג את התוכן: