לסבתא שלי יש מיקסר, עם השם שלי עליו.

אנשים נורמלים יקראו לזה Kenwood, בשבילה זה "המיקסר לחתונה", שלי.

אסור לאף אחד לגעת במיקסר הזה עד שאתחתן, ותהיה לי חינה, והיא תכין איתו מלא עוגיות מרוקאיות להמון אורחים שמחים.

הסבתא השנייה שלי, כששואלת "מה חדש?" בעצם מתכוונת לשאול "נו, הפסקת עם השטויות? יש לך כבר חבר?".

הבת דודה הגדולה ביותר שלי בת ה26 נשואה, אני הבאה אחרי וזו הקטנה ממני בשנה התארסה לפני יומיים, מה שמכוון את האש במלוא כוחה אליי.

ואני?

אני מצטערת סבתא, אני לא רוצה, לא עכשיו, לא יודעת אם בכלל.

יש לי תהיות לגבי החיים ולגבי כל מוסד הנישואין בכלל

האם אהבה חזקה יותר היא זו המחזיקה מרצון חופשי או שמא זו שמומצאת כל יום מחדש מכורח טבעת?

האם יש דבר כזה בכלל אהבה שמחזיקה לנצח? או שהמצאנו את מוסד הנישואין כדי "להכריח" את עצמנו להתאהב מחדש כל פעם בבן הזוג שלנו? ואם כן, זה מרגש אותי? או סתם פתטי?

אני לא יודעת אם יש בכלל תשובות לכל השאלות האלו...

שבוע טוב ו...בקרוב אצלכם :)