תל אביב - 17.9.2011
להלן דברים שאמרתי בהפגנה שהתקיימה במוצ"ש - 17.9.2011 בשד' רוטשילד בת"א למען החזרתו של החייל השבוי גלעד שליט מן השבי: י
אודה ואבוש, בתחילה התנגדתי להשתתפות במחאה החברתית שפרצה בקיץ הזה והתפשטה בכל רחבי המדינה. חששתי שהיא תפגע במאבק למען שחרורו של אחינו – החייל השבוי גלעד שליט. היום אני מודה בטעותי, המחאה החברתית והמאבק למען גלעד מכוונים בדיוק לאותה המטרה. הם מכוונים כנגד ההפקרה המבישה של החוליות החלשות בחברה הישראלית, ושל ערך הערבות ההדדית, שעליו מושתת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. י
כשאני מדבר על מדינה יהודית אינני מתכוון ליהדות נוסח ביבי, אשר זכורה לחישת השרף שלו לאוזני הרב כדורי, שהשמאל "שכחו" מה זה להיות יהודים, גם לא ליהדות נוסח אלי ישי, אשר באה לידי ביטוי בגירוש העובדים הזרים וילדיהם אשר נולדו כאן, ואשר העברית היא שפתם היחידה. ובוודאי שלא ליהדות נוסח הרבנים המתירים את דמם של הגויים, ואשר אוסרים על השכרת דירות לאזרחים ערבים. יהדות בעיניי היא השקפת עולם נוסח הלל הזקן, אשר השיב לגוי שרצה להתגייר וביקש ללמוד את כל התורה על רגל אחת: "ואהבת לרעך כמוך, ואידך זיל גמור".... י
משום מה לעתים נדמה לי שמנהיגינו, שלעזרתם שיווענו סובלים מליקוי שמיעה מסויים. הם שומעים את בקשתנו, אך נותנים לנו משהו שאולי מתחרז עם מה שביקשנו, אבל זה מוצר שונה לגמרי.
כך לדוגמה:
ביקשנו צדק חברתי - קיבלנו סדק חברתי ביקשנו רווחה - קיבלנו אנחה ביקשנו את גלעד - קיבלנו אזלת יד ביקשנו הגיון – קיבלנו שיטיון ביקשנו ערבות הדדית - קיבלנו הפקרה בהמית ביקשנו רעות - קיבלנו הפקרות ביקשנו נאמנות - קיבלנו בוגדנות ביקשנו בטחון - קיבלנו בזיון ביקשנו שלום - קיבלנו "צבע אדום" י ביקשנו רחמי שמים - ראינו פיק ברכיים ביקשנו יונה עם עלה של זית - קיבלנו שורות אוהלים של חסרי בית ביקשנו פרוסת לחם וקצת קרטושקעס - קיבלנו מנדבושקעס
חרף האכזבה המרה מהתנערותו של ראש הממשלה מחובתו להחזיר את החייל השבוי לביתו, וחרף היאוש והתסכול הפוקדים אותנו בשנה הששית להעדרו של גלעד שליט, אין לנו ברירה אלא להמשיך במאבק, בעקשנות ובנחישות. מאבק למען שחרורו של החייל השבוי גלעד שליט, מאבק למען הדמות הנשקפת אל כל אחד ואחד מאתנו במראה, ומאבק למען דמותה המוסרית של מדינת ישראל. כי את המנגינה הזו – אי אפשר להפסיק.
עודד אל-יגון |