ההמלצות הראשוניות של "ועדת טרכטנברג", כפי שדלפו לאמצעי התקשורת, מוכיחות כי בכמה תחומים צועדת הועדה בכיוון הנכון. הכוונה בעיקר לשורת המלצות לפיהן העלות התקציבית של הסיוע הנדרש למעמד הביניים ולשכבות החלשות, תבוא על חשבון צמצום ההטבות הנדיבות שמעניק תקציב המדינה לעשירונים העליונים.
מדובר בשינוי מדיניות, שספק אם יתקבל על דעתו של ראש הממשלה נתניהו. כזכור, בשנים האחרונות פעלה המדיניות הממשלתית להיטיב ככל האפשר עם בעלי ההון ולהקל עליהם בתחום המיסוי וכדו´, כאשר הכל נעשה תחת הסיסמה של "עידוד השקעות הון". כזכור, בכירים במוסד לביטוח לאומי הגיבו בשעתו בחריפות נגד תוכנית האוצר להורדת מיסים והזהירו, כי העשירים יהיו הנהנים העיקריים מהרפורמה במס של האוצר. שכן העשירונים התחתונים אינם מגיעים ממילא לסף המס ולכן לא ייהנו כלל מהרפורמה, למרות ששילמו מחיר כבד בשנים האחרונות.
במקביל, עודדו בעלי ההון את נערי האוצר, לקצץ ככל האפשר בסיוע המועט שניתן לשכבות החלשות, ובפרט בקצבאות הילדים. גלי המחאה האחרונים, שהתמקדו גם בעלות הכספית הגבוהה של גידול ילדים ופעוטות, אילצו את "ועדת טרכטנברג" לחפש פיתרון למצוקה. אמנם, הגורמים הרשמיים מסרבים להודות בטעותם ולתקן את העוול המרכזי שנעשה בעת הקיצוץ בקיצבאות הילדים, והם העדיפו לנקוט בפתרון חליפי וחלקי, בדמות מימון של חינוך חובה, החל מהגילאים הנמוכים, כדי לחסוך מהעלויות הכבדות של מעונות ומטפלות.
אכן, המדיניות הכלכלית נטתה עד כה חסד דווקא עם העשירונים העליונים, שהם הם אשר עודדו במקביל את הפגיעה בשכבות החלשות. את הרקע לאותו "עיקרון" נבזי של פגיעה במשפחות ברוכות ילדים, אין לחפש באיזו "תיאוריה כלכלית מקצועית", אלא בנתק נפשי עמוק שבין השליטים והטייקונים, המורגלים באורח-חיים ראוותני ואהבת בצע, לבין השכבות החלשות, אותן המשפחות הטרודות יום אחר יום בחיפוש מקור מחיה ולחם לפי הטף. בעלי ההון המתפטמים במסעדות יוקרה, שבהן עלול מחירה של מנה אחת להגיע לתקציב רכישת לחם לחודש שלם של משפחה ממוצעת, יכלו להרשות לעצמם להשמיע בין מנה למנה, "דעות מלומדות" אודות "העיקרון הכלכלי החיוני" של קיצוץ בקיצבאות הילדים. זה נשמע ונראה בעיניהם כל כך צודק והגיוני, כי בעצם למה לא לקצץ במזונם של הילדים העניים, כאשר "התיאוריה הכלכלית" הזו מתגבשת מתוך חיי מותרות ונהנתנות.
יש להדגיש, כי שורש הבעיה אינו טמון רק בפערים הקיימים בחברה הישראלית וביכולות הכלכליות האישיות. העובדה שאדם עשיר ובעל ממון, אינה מחייבת התנכרות ואכזריות מול זעקת הדלים. עובדה היא, כי ישנם גבירים שומרי מצוות, אשר חיים ברווחה כלכלית, אך תורמים כסף רב מהונם כדי לסייע בידי כל אלה שלא זכו בברכת שמים של חיי עושר. הללו מודרכים מהלכות צדקה וחסד, שיסודן בתורתנו הקדושה, דורי דורות לפני שהוטבעו המונחים החדשים של "סולדריות חברתית". לעומת זאת, פורקי עול ששקעו בתאוות ממון שאינה יודעת שובע, הקשיחו ליבם ואטמו אוזניהם מפני שוועת המשפחות ברוכות הילדים, ואף לא התביישו להכריז בראש חוצות, כי מבחינתם מדובר ב"עיקרון".
|