שם בצד הדרך גרים האנשים העזובים
בברכת שנה טובה
החבר אנילבוש בחליפת ירח ופטיש זהב בראש לעיתים הוא לא רוצה לדעת ועונה כדי לשאול אוהב אוהב אך לא נוגע והלב מלא סדקים המראה ריקה או משקרת וממילא לא רואים אותי
מה שקורץ הן אשליות או כלום נוצץ הבדידות על ראש העץ שם הוא מרגיש בטוח
סגור נעול עמוק בחדר וכותב על הקירות יש ימים שהוא זוכר ולא שוכח וחוזר כדי לחיות אוהב אוהב אך לא נוגע והלב מלא סדקים המראה ריקה או משקרת ואנחנו לא יודעים
מה שקורץ הן אשליות או כלום נוצץ הבדידות על ראש העץ שם הוא מרגיש בטוח
ותודה לרמי פורטיס |
תגובות (2)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#