באחד הביקורים של בעל החברה האמריקאית אותה ניהלתי במזרח, מתוך רצון טוב ומחווה לעובדים הצמיד הבעלים האמריקאי את ידיו בתנועת "ווי" מסורתית (המקובלת במדינות רבות במזרח כחלק מהתרבות הבודהיסטית) והחווה קידה לעבר העובדים. מנהלת משאבי האנוש התאילנדית  תפסה אותי בצד וביקשה ממני להפסיק אותו במהרה ולפני שיגרם נזק. לאחר מכן היא הסבירה לי שבחברה האסייתית ההיררכית, מקובל שבעל המעמד החברתי הגבוהה יותר יגיב רק לאחר שבעל המעמד הנמוך יותר פתח במחווה, גרוע מכך בשום אופן הוא אינו יכול להרכין את הראש בקידה...

לא מדובר בגינון חסר חשיבות אלא באירוע שמבלבל את העובדים, הם רוצים לעבוד אצל בעל בית "חזק" וכזה המכבד את הכללים החברתיים וההיררכיה...הכללים דרך אגב, אומרים שיש לכבד את הנזירים והתאילנדים מאמינים שזה עוזר לעסקים (נבואה שלא מזיק להאמין שהיא מגשימה את עצמה).

בכל רילוקיישן נכון להבין את התרבות המקומית ולנסות להשתלב. כשעבדתי במטה חברה גדולה בגרמניה, מצאתי את הזמן ללמוד גרמנית, כך גם בתאילנד. בסין, יצאתי לארוחות וקריוקי והלכתי עם השותף ל Foot massage (רק רפואי!! הסברתי כבר בבלוג הראשון...למה תמיד עם סימן שאלה :-( ?) כי כך מקובל.

בתמונה למעלה, אני משתתף ביום ספורט עם העובדים התאילנדים - שילוב כיף ושבירת "הלחץ" בעבודה, חשוב להם מאוד.

אבל מעבר לכלל האצבע הטריוויאלי הזה, פער התרבות בין המערב למזרח, מחייב הכנה מעמיקה יותר – חלק ממנה ניתן ורצוי לבצע מראש וחלק כמו שאומרים בצבא "דרך הרגליים".

בפוסט הנוכחי ובבאים ניסיתי לרכז מספר התנסויות מתוך פער התרבויות בהיבט של ניהול כוח האדם במזרח. אני מקווה שזה יקצר לכם את שכר הלימוד.

ניידות עובדים.

שלא כמו הורינו שעבדו 15 שנה באותו מקום עבודה וחיפשו "קביעות", כיום 4 שנים באותו מקום עבודה, בהחלט מהווה פרק זמן סביר ולגיטימי לפני המשך הקריירה למדרגה הבאה. 

במזרח לעומת זאת, המושג "ניידות עובדים" מקבל משמעות חדשה לחלוטין. הנתונים מלמדים כי פרק הזמן הממוצע של עובד אסייתי במקום עבודה נמוך בצורה דרמטית מול המערב (על אף שלאחרונה שמעתי גישות אחרות), כמו כן, יש להפריד את יפן מסין ומשאר המדינות במזרח. המציאות בשטח מגבה את הנתונים, כמנהל נאלצתי להתמודד עם "היעלמות" עובדים ורק לאחר מעשה למדתי מהו הגורם (10$ פחות במשכורת החודשית, חברה מתחרה שגנבה לי עובדים כי הציעה להם סבסוד לארוחת צהריים, או עובד שנפגע מסיבה כלשהי ועל כך בהמשך תחת מה שהאסייתים קוראים lose face...). למה "היעלמות" ? מאחר וחלק ובחלק גדול מהמקרים לא תשמע מהעובד שהוא עוזב וביום בהיר אחד לא תראה אותו יותר – הוא פשוט מעדיף שלא להתמודד עם הסיטואציה הלא נעימה. כך שגם אם רצית באמת לשפר את מצבו ואתה מתכוון לתקן את המעוות, לא תקבל הזדמנות לכך. במקרה הטוב, תשמע סיפור שהסבתא מתה ושצריך לעזור למשפחה בכפר המרוחק (למחרת תראה אותו במפעל ממול...).

ניידות רבה היא תמונת ראי של חוסר לויאליות (בראייתנו) או מיצוי האפשרויות כיום (בראייתם) שהיא חלק מתרבות העבודה במזרח ובעיקר בדרגים הנמוכים. יש לכך סיבות, כגון שכר העבודה הנמוך והתכנון לטווח הקצר יותר (אין בדרך כלל חיסכון פנסיוני במזרח), אבל צריך להבין שזו המציאות ואת ההשלכות על תכנון כוח האדם בחברה. הצמיחה הכלכלית האדירה וכניסת השפעות מהמערב, יצרה ביקוש גבוה בעיקר לעמדות ביניים של מנהלים משכילים דוברי אנגלית.

כמובן, יש לנסות ולהתמודד עם התופעה בדרכים שונות – בעיקר על ידי הבנה של הגורמים המניעים את העובד האסייתי מול הגורמים המתסכלים ומבלבלים אותו ועל כך אנסה להרחיב בהמשך.

שלכם, גיא דסה

• הכותב הוא עו"ד ורו"ח, יועץ לניהול פעילות במזרח. guydassa@yahoo.com