כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    תחילת שנת הלימודים

    הגיגים לגבי תחילת שנת הלימודים

    0

    געגועים חלומות ואוכל טעים ברהט

    3 תגובות   יום ראשון, 18/9/11, 21:23

     

     

     

    ספטמבר הוא חודש מצוין לעזוב את מרכז הארץ ולהדרים לאילת. עדיין ניתן ליהנות באילת מקיץ ישראלי חם ונעים, למרות שבמרכז הארץ מזמן התחיל הסתיו והחצבים בשיא תפרחתם. אילת בתקופה זאת פחות עמוסה באנשים ומאפשרת להנות מעולם הטבע הנהדר שלה. ים בצבע כחול עמוק, הרים ברקע, בצבעים משתנים לפי שעות היום, עולם תת מימי עשיר וצבעוני.

     

    בדרך לאילת החלטנו לעצור לארוחה מהירה ברהט. הגיעו אלי מזמן שמועות על מסעדות טובות שהסתקרנתי לבדוק אותן. הגענו לרהט בשעות אחר הצהריים. עיירה מאובקת, מנומנמת. תחושה של חוץ לארץ. מאחר שדרך ארוכה עוד לפנינו מיהרנו למסעדת הטאבון של עדנאן. נכנסנו בצעדים מהוססים למקום שנראה מעט שומם. מבט מהיר בשפע הסלטים שעל הדלפק ובעמוד השווארמה האימתני שהסתובב שם נתן לי להבין שמדובר במקום חי ונושם.

     

    הזמנו עוף בגריל, חזה עוף על האש ומנת שווארמה בצלחת. פינינו שולחן אחד משפע זבובים טורדניים והתיישבנו. לשולחן התחילו לזרום צלחות של סלטים סטנדרטים למדיי אם כי טריים וטעימים הגיע גם חומוס (נראה מקופסה), וצלחת צ'יפס ענקית. הוספנו לעצמנו מדלפק הסלטים בשירות עצמי סלט חריף ומצוין של גזר וחמוצים טעימים.

     

    עד שהגיעו המנות העיקריות התפננו לסקור את הסביבה. אפשר היה להבחין שהמקום הזה הוא נקודת מפגש מוכרת ומרכזית לתושבים המקומיים. על הקירות ניתן היה להבחין בתמונות גדולות של הטיים סקוויר בניו יורק  וגשר הזהב בסן פרנסיסקו לצד תמונה ישנה של נמל יפו, ובה ערבי מקומי יושב ומביט על הנמל של יפו כפי שוודאי נראה בשנות ה – 50. תהיתי אם התמונה מעידה על געגוע לימים אחרים בהם היו הערבים המקומיים אדוני הארץ הזאת או סתם געגועים אנושיים, בלי היבט פוליטי, לימים אחרים בהם כולנו היינו צעירים יותר ובטח תמימים יותר. מנגד ייצגו התמונות מארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות את החלומות האנושיים למקום אחר. וכך נחשפה התמונה הכל כך אנושית לשאיפה לחיים בזמן אחר ובמקום אחר, במקום כאן ועכשיו.

     

    המנות העיקריות היו סטנדרטיות למדיי, שווארמה טעימה וחזה עוף שגרתי. בהחלט נדיבות בכמות. מנת העוף בגריל היתה גולת הכותרת. עופיון שלם חצוי לשניים שמתוכו נשפכה פריקי (חיטה לא מעובדת). מנה מצוינת וענקית. יצאנו משם שמחים וטובי לב, עם צידה משמעותית לדרך מכל המנות שלא הצלחנו לסיים.

     

     אי אפשר היה להמנע מלחשוב, בהמשך הדרך לאילת, על מה היה קורה אם כולנו בארץ הזאת היינו חיים את המציאות הקיימת במקום להיתפס לגעגועים לעבר או לשאיפות בלתי ניתנות למימוש לגבי העתיד.

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/10/11 18:52:
      אהבתי! יש לנו ארץ מרתקת בהחלט.
        19/9/11 20:41:
      דווקא בעיני שווה ביקור. גם בגלל אוכל והנדיבות (וגם המחיר הזול) וגם בכדי להכיר אנשים שחולקים איתנו את הארץ הזאת.
        19/9/11 12:01:
      נשמע כמו מקום שלא מצריך ביקור מיוחד וספק אם אהיה ברהט בהזדמנות כלשהי

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      רפישגב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין