כמה ימים כבר עם תחושת הגועל הזו..

הופכת את בטני מעוותת את נפשי,הזיעה לא מפסיקה לזלוג על פניי

ללא הרף אינה מפסיקה גם במשב הרוח הקל שבא ועבר כאילו ולא היה.

אני זוכר כשהלכת ברחוב נקישות העקב והמבט החושב שלך שמנקב פלדה..

מילים מילים מחשבות מחשבות תחת עקבי הפלדה שלך נמעכות

והרוק בפי שלא רוצה להבלע ..

נשען על קיר הבטון מנסה למחוץ אותו תחת משקלי ..

מביט בשמש ומנסה לכבות אותה בתוך הים..

והים הזה שממשיך להציף ..

ושוב זה מגיע ,אותה מחשבה אלימה ..

כשדוחפים אותי רגליי ניטעות באדמה ואינני זז.

ושוב זה מגיע ,אותה מחשבה רכה ..

כשאוהבים אותי אני אוהב חזרה..

לא ניתן לרפא זאת בעזרת מחט פלדה קרה או גלולה של כימיקלים

רק להביט לפחד בעיניים ולא לסגת .

כולנו לבד גם כשאנחנו ביחד .

לא שכחתי את העובדה הזו גם כשחיבקת אותי ולא רצית לעזוב.

עוצם עיניים בחושך מוחלט רואה אותך הולכת ברחוב נוקשת בעקבייך

בקצב והמבט הזה שלך ..

לא יעזוב אותי לעולם .