11-9-2011

ממצפה מודיעים ללטרון

17.4 קילומטר , 4.5 שעות ברוטו.

דרגת הקושי – חפיף.

קטע השביל, שבין ראש העין ללטרון איננו אטרקטיבי במיוחד. הנוף השבלוני, והקרבה לנתיבי תחבורה עמוסים, נוטלים מהשביל את חינו.

כדי להכניס מעט עניין וכדי להתמודד עם חום הקיץ, הוחלט על ניסיון מעניין. טיול לאור הירח.

התאריך שנבחר – 11-9 אסון התאומים, נושא משמעות היסטורית וחקוק היטב בזיכרון העולמי.

התאריך העברי - ט"ו באלול קצת פחות מפורסם.

בתאריך זה, נחתמו הסכמי קמפ דייוויד, פורסמה תכנית החלוקה של האו"ם ב1948, וב1391 נטבחו יהודי פלמה דה מיורקה, במסגרת גירוש ספרד והאינקוויזיציה.

יש הרואים ביום זה, מועד תחילת אמירת ה"סליחות", לקראת החגים הממשמשים עלינו לטובה.

זה היום בו יצאנו לטיול לילה, בין מצפה מודיעים ללטרון.

בשעה 18:00 התכנסנו במצפה מודיעים לתחילת ההליכה.

במקום , קיימים מגדל תצפית יפה ואמפיתיאטרון. אפשר לראות מכאן את גוש דן ומרחבי מישור החוף למרחקים. השמש נטתה לשקוע במערב, ואנו שמנו פעמינו דרומה בשבילי יער בן שמן. ביער נטועים בעיקר עצי אורן וברו, והוא נחשב ליער הנטוע הגדול בישראל. כיום, נוטעים פחות אורנים וברושים. ביערות החדשים אפשר לראות מיני עצים מגוונים – אלונים, אלות, כליל החורש, חרובים ועוד.

שבילי העפר שביער, חרוצים ומרוטשים בעקבות גלגלי הג'יפים, הטרקטורונים ושאר רכבי השטח. למעשה צעדנו בתוך גן מוטורי לרכיבת שטח אתגרית.  בצד הדרך גילינו אנדרטה מקורית.

הנוף המיוער, טרשי ומסולע. השביל מתפתל, ו"תופר" דרומה את השלוחות היורדות ממזרח למערב.

באתר "מפה" מכונה האזור – "ארץ החשמונאים".

השטח עתיר חורבות , טרסות ובוסתנים, מקדמת דנא. השארנו מאחור את האורנים והברושים ואת פנינו קידמו כרמי זיתים שופעי פרי לפני הקטיף.

יצאנו מהיער. ממערב לנו, גילינו את בתי כפר דניאל וגמזו הפסטורליים. כמה רגעים לאחר השקיעה הגענו ל"חרבת רגב" – נקודת תצפית מצוינת ממנה נשקף כמעט כל תוואי השביל.

כאן עצרנו להפסקה קצרה לשתיה ולמעבר מיום ללילה. החושך ירד ועטף את השמיים. שלומי דאג להדליק את הירח במזרח, מעל העיר מודיעין.

הפנסים ואמצעי ראיית הלילה שהביא אסף נשלפו. במערב ובדרום נצנצו אורות גוש דן, השפלה ומישור החוף. שפע האורות במפעלי המלט של "נשר", ליד רמלה, הזכירו סרטי מדע בדיוני בחלל. במזרח נראו אורות לטרון, וצפונה משם מודיעין.

אין ספק כי נוף הלילה הנשקף מכאן, מרשים  בהרבה מנוף היום.

הסתגלות העין לראיה בחושך, אורכת זמן. רק לאחר 40-50 דקות מגיעה הראיה לשיא יכולתה. ככל שהחושך עמוק יותר ההסתגלות מהירה. אורות מסנוורים פוגעים במנגנון ראיית הלילה, והעין זקוקה לזמן חשוך נוסף, כדי לחזור לאיתנה.

בינתיים טיפס הירח המלא לאיטו, והאיר את השטח. האור היה כל כך חזק עד שאפשר היה לראות בקלות גם את סימוני השביל ללא פנסים או אמצעים מיוחדים.

מחרבת רגב ירדנו דרומה לאפיק נחל ענבה. פעם היה פה אפיק נחל אכזב. כשהתקרבנו התברר שבמקום שוכנת המפלצת,  ממנה הזהיר אותי מבעוד מועד חברנו יובלש.

"מפלצת מחלף ענבה" , סנוורה אותנו בשלל אורות צהובים ולבנים. המפלצת יושבת על מפגש כביש 431 החדש, כביש ירושלים תל אביב והסתעפות מסילות הרכבת מתל אביב, לירושלים ולמודיעין. מהמפלצת אי אפשר להתחמק. הדרך היחידה עוברת תחתיה.  בזהירות פסענו בשביל המתפתל תחת גחונה, בתקווה שלא תרגיש בנו. לפתע אפף אותנו ענן של צחנה איומה ונוראה. דורון טען שהמפלצת הפליצה.  שחר שיער  כי זה הביוב של מודיעין, שמשום מה זורם פה חופשי. הרחבנו צעד כדי להתרחק מהמפלצת המסריחה אבל הריח הרע, רק החריף.

לפתע ירד לי האסימון. כל מי שהזדמן לו לעבוד במשלוחי עופות ובלולים, לא יוכל לשכוח את ריחו האיום של זבל העופות. התברר כי השדות שסביב ל"מפלצת הענבה", דושנו וזובלו בכמות ענקית של זבל עופות מסריח במיוחד. ייתכן של תרנגולי הודו. סתמנו את האף והזדרזנו להתרחק מענן הצחנה, מזרחה.

סוף סוף ניתן היה לנשום. עצרנו להפסקת קפה תחת עץ זית עתיק. את הקפה קינחנו ברוגעלך מתוקים ובוויסקי המסורתי.

(התמונה באדיבות אסף ואמצעי ראיית הלילה שלו)

המשכנו בשביל שעקף מדרום את איזור התעשיה "ישפרו" שבפאתי מודיעין. מרבית האזור עדיין בבנייה, ורק התשתיות שהוקמו, עומדות עירומות. לא ברור למה האזור הענקי הריק, מואר על ידי פנסים, בעוצמות של אצטדיון כדורגל. כנראה שיש להם אבא בחברת חשמל. לאחר עלייה מתונה לכיוון דרום מזרח, חצינו את קו הרכס של השלוחה והשארנו את אורות המפלצות והתעשייה מאחור.

מהשלוחה ירדנו מזרחה, בדרך עפר כבושה לנחל שעלבים. על הדרך נסעו מכוניות בשני הכיוונים, ממש אוטוסטראדה. אחד הנהגים עצר לידינו ושאל "איפה החתונה?".

הדרך התחברה לכביש הגישה של מושב שעלבים. לאחר כמה מאות מטרים של הליכה על הכביש והתחמקות מהמכוניות השועטות עליו, פנינו דרומה לדרך חצץ לבנה. הירח זרח מגבוה ואורו החזק הטיל צלליות ברורות, על הדרך הלבנה. לפיכך, פצחו הצועדים במחרוזת שירי ירח מוכרים, על מנת לבחור את השיר שיוקדש לקטע השביל הנוכחי.

"לילה לבן בשדות בית לחם" , "יה ירח יה ירח מה עשית", "על המחנה נדלק ירח", "אני נותן לך לרקוד ריקוד לאור ירח", "הירח שר לך", ועוד רבים וטובים. מסתבר שיש המון שירי ירח ולכן התקשינו לבחור.

והירח? זרח לו מלמעלה והתפקע מצחוק. 

ואז, בטבעיות ובאלגנטיות, הופיעה, "הבלדה על ארי ודרצ'י" של להקת כוורת, הרקידה את הצועדים גרפה את הקופה, ונבחרה פה אחד.

להלן תזכורת לבית הראשון ולפזמון –

"לאור הירח ולאור הכוכבים, 
כשהשקט מדבר בשביל עצמו באין עונים, 
והלילה כבר ירד על היקום ועל בת ים, 
והרוח מנשבת ונשמע קולו של תן.  

איך שהם רוקדים זה משגע, 
סטפס כאלה לא שמעת, לא ראית, בחיי, 
יודעים כל כך יפה להתנועע, 
ולראות אותם רוקדים זה משגע."  

דני סנדרסון

סמוך למושב שעלבים שמענו את צלילי החתונה (ההיא). גן האירועים הקרוב שקודם לכן  חיפשו המכוניות , הרטיט את הלילה בתימנית לוהטת. בצד השביל מצאנו "גניזה" פעילה.

"גניזה" - מקום לשמירת חפצים מקודשים שיצאו מכלל שימוש פולחני, בימינו גונזים בעיקר ספרי קודש שנפגמו או התבלו. בזכות מנהג זה, השתמרו כתבי קודש עתיקים רבים, לרבות המגילות הגנוזות.

משם ירדנו לעמק איילון, לכיוון גשר הרכבת לשומקום, הוא הגשר הארוך שעליו תעבור ביום מהימים הרכבת המהירה לירושלים. אי אפשר להחמיץ את הגשר המתנוסס מצפון לכביש המהיר.  אסף סחב אותנו למרומי הגשר כדי לגלות כי יש כאן מקום נהדר להפסקת קפה.

את שמנו המפוקפק בנוגע לקפה תחת גשרי רכבת, רכשנו כבר בגשר שליד מחלף מאחז. הפעם הסתיימה ההפסקה בשלום, אולי בגלל שעדיין אין אפילו מסילה. רק גשר.

חצינו מלמטה את כביש ירושלים תל אביב, במעבר לכלי רכב. פנינו דרום מזרחה בצמוד אליו לכיוון לטרון. ארומת זבל העופות אפפה אותנו שוב. הלו ? לא שמעתם על דשן כימי ?

רק כשהגענו לשדות הכותנה, נעלם הריח הנורא. דורון בחר בגבעול כותנה, שהיה מונח על האדמה לחפץ של היום ונשא אותו איתו למוזיאון השביל.

רטובים מזיעה ומהלחות הלילית, הקפנו את לטרון ממערב והגענו לנקודת הסיום במגרש החנייה, שמול תחנת הדלק.

הירח העגול והשמח, השקיף עלינו  מבעד לעננים והזמין אותנו לעוד טיול שביל, לאורו.

 לקטע השביל הבא