| די בצינעה, ובלי מסע יחסי ציבור סוער כפי שהורגלנו מסרטים ישראלים בעת האחרונה, עולה הערב לאקרנים הסרט הישראלי "החוב". בעקבות היכרותי עם הבמאי אסף ברנשטיין והתסריטאי עידו רוזנבלום נכחתי בשבוע שעבר בהקרנת הבכורה החגיגית. הגעתי בלי ציפיות, ובלי לדעת בכלל מה סיפור הסרט. מהר מאוד נשאבתי לעלילה המרתקת , והבנתי שאני צופה במותחן פסיכולוגי מעולה. השחקנים הישראלים הפגינו משחק משובח. השחקן הגרמני אדגר סלגה תרם רבות לעלילה המפתיעה, והסרט, שנמשך כמעט שעתיים , הדביק אותי לכסא (גם בסיומו של יום עבודה ארוך) ונשאר עימי גם בימים שאחרי ההקרנה. כשעלו כתוביות הסיום הבנתי שנכחתי בארוע נדיר: סרט ישראלי , שאינו עוסק בתל אביבים מתלבטים ומתחבטים בנושאי זוגיות ויחסי מין מזדמנים. נכון, נטע גרטי, איתי טיראן ויחזקאל לזרוב היו שם, אבל הטקסטים שבפיהם היו שונים מכל מה שהורגלנו אליו בתקופה האחרונה בקולנוע ובטלויזיה בישראל. אם החלטתם לאמץ את המלצתי ולצפות בסרט, אנא עשו עימכם חסד ואל תקראו בכלל את התקצירים המופיעים בעיתונים! הם מגלים את אחד הטוויסטים החשובים ביותר בעלילה מורטת העצבים. הנאתכם מהסרט תיפגם, וחבל. סופשבוע מצוין לכולנו. וד"ש לג'חנון |