מסיפורי שוק רחובות

מקום עבודתי בשוק רחובות, ברשותי בסטה לממכר ירקות ופירות. במהלך היום בין מכירה למכירה אני גולש  באינטרנט, כותב פוסטים ,שומע מוזיקה קלאסית, מזרחית ומצייר להנאתי מרחשי מחשבותיי וממתין בסבלנות לקונים "כדייג בים".

כך אני מעביר את יומי הגדוש בחוויות שונות, נפגש עם אנשים  שונים ומשונים עם דעות בכל הנושאים ואני לומד מהם הרבה גם על

 בדוכני פתחתי מעין "גלריה" קטנה, שם אני תולה את ציוריי על חבל כביסה לתצוגה כחלק אינטגראלי מנוף דוכני המיוחד. שם הגלריה:"כביסת הציור של דודי רצם".

 בציורי ישנם מוטיבים משמעותיים שחוזרים, דרכם אני מביע את דעותיי ורגשותיי  ברוב ציורי חוזר המוטיב של "עירום נשי".

 מבקרי השוק רובם באים לקנות ולשוב במהרה לביתם, מטבע הדברים חלק לא יבחינו בציורים שתלויים מעל הירקות. משום שציורים מקומם במקום אחר, לכן הצבת ציורים בדוכן וזה מקנה מימד  סוראליסטיי למקום.

אחד מידידי  רוני צייר במקצועו, עמד לפני הציורים והתחיל לנתח ולחוות דעה על ציור מסוים, ואני מביט ומקשיב לדבריו המקצועיים, ובו זמנית משרת לקוחות.

בעומדי מנהל דו-שייח עם ידידי , התקרבה כרמלה  לקוחה ממוצא עיראקי אישה חביבה בשנות ה-60 לחייה  וסימן שושנת יריחו על פניה. (איפיון ליהודים שנולדו בעיראק). במבטא עיראקי  שאלה: "מה מחיר חצילי הבלאדי (כפרי)?, כמובן התנהל משא ומתן על המחיר בשפתינו המשותפת, ולאחר שכנועים והסברים על טיב חצילי הבלאדי ,

שוכנעה לקנות,  וסיפרה לי בסגנונה  המילולי מהי תוכנית הבישולים לשבת .

לפתע הביטה כרמלה וראתה שישנם ציורים תלויים מעל הירקות. עמדה מולם ופלטה קללה עסיסית בעיראקית "וואי  אבל" בתרגום: אוי ואבוי לי שומו שמים. שאלה בתמיהה.. "מה זה"?.

רוני זז הצידה, כצופה מן הצד ובוחן כיצד אסביר את פשר הציורים,  ואני בהומור עיראקי משיב לשאלתה

"הנה הצייר והצבעתי על רוני,הוא בקש ממני לתלות את  הציורים שלו למכירה כי הוא זקוק לכסף שיהיה לו מה לאכול הוא רוצה רק-10 שקלים לציור" לא  נעזור? חרם!.

הסתכלה כרמלה והרימה את ידה ובצעה תנועה מזרחית מובהקת שלא משתמעת לשתי פנים.

אמרה: "גם  5 שקלים לא הייתי נותנת לו!!!" שאלתי: "מדוע" ?

אמרה:"מה הוא צייר? דיוס-בזזים (שדיים), לא מתבייש אם לא היית פה הייתי קורעת  את הציור שלו מעצבים ואתה מכיר אותי".

"מה היית רוצה שיצייר שאלתי"?

הניחה את ידה על סנטרה כיאה לחושבת.

"שיצייר בית, פרח, גינה וכלב שנובח הב הב.

רוני פרץ בצחוק רם למשמע דבריה, הסתובבה כרמלה אליו במבטה הכעסני המוכר לרבים אך לא לרוני, ואמרה:"  זה אתה הצייר הגס?" ולא חסכה במלים והרימה נעל ואיימה לזרוק עליו ובתוספת קללה  עסיסית "ינען אבוק".

רוני הבין מהר שהוא צריך לזוז משם ולהשאיר אותי במערכה.

הרגעתי את כרמלה ובשפתה אמרתי : "לא מכובד איך שהתנהגת".

ניגשתי לחבל הורדתי את הציורים באופן גס ולאות הזדהות עימה.

סיימתי ביריקה הצידה ואמרתי: "תועבה"  באמת אין בושה  לצייר.

(כמובן עם הזמן הבינה כרמלה שאני הוא "החוטא",לאחר הסבר מפורט שבו שאלה למה בעירום,

השבתי לה בשאלה:"כשאת הולכת לרופא ואת מתלוננת על כאבים בחזה הרופא מפשיט אותך כדי לדעת מקרוב",

כך המתבוננים בציורי הם הרופאים שלי,לשם כך אני  צריך להתפשט ולמפשיט את  הנפש שלי ושל מי שאני כותב עליו").

 לפני לכתה הסתובבה ואמרה: "דודי,  בדאלק , תבוא בשבת לאכול סביח עם ביצה וחציל".

דודי רצם.

  אין בכוונתי לפגוע בכרמלה הכל היה בהומור שגלש.