http://www.facebook.com/media/set/?set=a.2520993549278.2146584.1386488152 אלבום תמונות מהשווקים בפייס בוק http://www.facebook.com/profile.php?id=1386488152
https://picasaweb.google.com/kavenet/QwQOqF?authkey=Gv1sRgCOiPioOpkvDlCA
מי שהכניסה אותי בסוד קסם השווקים הייתה נעמי שמר. שיר השוק שכתבה והלחינה סחף אותי בעליצות נהדרת . שרתי יחד עם התרנגולים את השפע, את הררי הפירות, ואת הרעננות הנהדרת. אני זוכרת שהגעתי לשוק הכרמל עם זווית ראייה חדשה לחלוטין, מאז ועד היום אני אוהבת לבלות בו בכל הזדמנות. ככל שהתענגתי על אוכל משובח, הרביתי לבקר בשווקים בארצות קרובות וברחוקות. הביקור בשוק עלה בקנה אחד עם אהבת האוכל שהתפתחה בי אבל, גם עם הצורך שלי להכיר את החיך של העולם.
כל שווקי העולם בהם ביקרתי, לרבות השווקים הנפלאים במרוקו ובטשקנט, מצדיעים לשוקי מיאנמר ומתגמדים בפני עצמת החוויה שהם מציעים. המקוריות, הצבעים,הסדר הקפדני והניקיון הבלתי אפשרי,סחפו אותי פנימה. מצאתי את עצמי מבלה שעות בשווקים השונים.
השווקים במיאנמר נחלקים לשוקי יום ולשוקי לילה. לשוקים פתוחים ולשוקים מכוסים, לשוקי מזון למינהו, לשוקי אביזרי בית ובגדים, לבזארים (תכשיטים, אומנות וחפצי חן) ולשוק נושא כמו לדוגמה שוק הג'ייד (שהוא שוק שמקיף את כל עשיית הג'ייד מהאבן הגולמית דרך כל שלבי העיבוד ועד המוצר הסופי)
השוק הפתוח מתקיים בערים,בעיירות ובערים קטנות יותר. הוא מונח על האדמה, ובתקופת המונסון כמו זו בה בקרתי, רב בו הבוץ. אהבתי את סוג השוק הזה כי הוא התקיים כנגד כל הסיכויים. אנשים עם מטריות מדלגים בין השלוליות, המוכרים פותחים מעל הסחורה סוג של שמשייה המיועדת לחופי הים. רק גשם זלעפות שכוחו לא תש, והוא ממשיך ויורד במלוא עוזו עת ארוכה, קוטע את ההמשכיות ושולח את הקונים אל בתי הקפה בעוד המוכרים ממתינים בסבלנות מתחת לשמשיות.
השוק הבוצי הזה נקי. יש בו המון בוץ, אבל אין בו לכלוך. גם הריחות בו רעננים ומשכרים. יכולתי לעמוד צפופה בתוך עצמי, בלב משעול הבוץ, מעלי מטריה שאיננה מותאמת לגשם מונסוני, ולהריח את הריחות המשכרים המתמרים מכל הקצוות. איזה כיף ענקי.
השוק הפתוח בעיר הגדולה פועל בתחום של קומץ רחובות. הדוכנים מוקמים בשולי הכביש ועל המדרכה. אבל עד מהרה יהיו כאלה שיבחרו להציג את מרכולתם באמצע הכביש ולהסיע אותה לאחור בכל פעם שתגיע מכונית ותבקש לעבור.
בכל השווקים הפתוחים רוב המוכרים הן מוכרות, עם או בלי ילדים. חלק מהילדים תלוי על זרועותיהן, חלקם יושב בשקט בצד ומתבונן בהתרחשות. גם הקונים הן נשים. חלקן מעמיסות את התוצרת בתוך סל שעובר מיד אל ראשן, חלקן סוחבות סלים כבדים ומגיעות אפוסות כוח אל אחת מהריקשות המונעות על ידי אופניים, הגואלות אותן מהמשא הבלתי אפשרי.
הדוכנים הם סוג של מגשי במבוק עגולים גדולים, עליהם מונחת התוצרת החקלאית ביצירתיות ועם המון אסתטיקה. רובם מונחים קרוב לאדמה, או על ארגזים. המשא והמתן מתנהל בגובה עיני המוכרת. הקונים יורדים לישיבת ברכיים. אין צעקות.
השוק במיאנמר שומר על עצמו, על ניקיונו, על חזותו המשובבת כי אין ברירה, כולם חייבים להגיע אל השוק. מספר המרכולים קטן עד אפסי, הגדולים שבהם ממוקמים בקניונים בערים הגדולות בלבד. למי שאין רכב (ולרובם אין) יתקשה להגיע. עד שהתשתית תשופר כולם מגיעים אל השוק. אין לכפריים מקררים, גם חשמל אין להם. וכשהוא קיים הפסקות החשמל יכולות להמית בקלות כל מכשיר חשמלי. כל מי שמגיע אל השוק מרגיש את עדכניות המקום, את המפגשים האפשריים בין ידידים משבטים שונים, התלבושות העממיות מוסיפות לשוק כל כך הרבה צבע ועניין אפשר להשתגע. הביקור בשוק הוא ענייני, הולכים לקנות רק את מה שצריך, אין מקום אחסון מיותר, ויחד עם זה, הקונים שמחים להחליף מילה עם המוכרת, להציץ לטלוויזיה של בית הקפה ולמשש את הבדים החדשים או את המוצרים הלא מוכרים.
במפגש הראשון שלי עם השוק במיאנמר שפשפתי את עיני - הניקיון. שוק נקי בכל תנאי, על אדמה ועל אספלט .(אני נמנעת מלשפוט את הדגים שמזיעים בחום, את בשר החזיר, או את העופות שלא ממש נהנים ממזג האוויר).
המשקלים ריתקו אותי. סוג אחד הוא זרוע עם כף משקל אחת, סוג אחר הוא מאזניים עם שתי כפות. ברור לכולם שמדובר בבערך. ובינינו יש איזה חשיבות לדיוק גמור ? הקוד הפנימי הרג אותי. אם בכניסה לשוק יש מגשים רבים יחסית של פירות טרופיים נדירים, השוק הזה קצת אליטיסטי. אם מספרם של המגשים בכניסה קטן יחסית, מדובר בשוק הומה יותר במחירים נמוכים יותר.
האוכל בשווקים נהדר. טעמתי משהו בכל שוק כמעט. את סלט העגבניות בקלו לא אשכח לנצח. איזה סלט עגבניות מנצח.יש בו פרט לעגבניות טריות וריחניות מהשוק, בצל סגול, שמן בטנים, פירורי בטנים שומשום, לימון, שום וכנראה עוד משהו. יש לי הרגשה שחרף הפתיחות הם לא גילו לי את סוד הכנת הסלט עד הסוף.
|