מה את יודעת עליי....אני לא יודע על עצמי דבר .

את משוטטת בתוך הכרית שלי כאילו נולדת לתוכה '

אבל אני נגעל מעצמי מהכרית ומהשיער שלך שמציק לי בפה,

לעין הוא לא מפריע כי למראות קשים אפשר להתרגל, להסתגל...

טעם נרכש אף פעם לא היה חלק מה DNA  המוסרי שלי.

את לא יודעת עליי דבר ובכל זאת את מתפתלת כאן במיטה יקרה לא לנו.

היא לא שלך המיטה , גם לא שלי .

ליסינג ללילה  שהתברר כתפעולי נטו.

לא כל כך קשה לתפעל אותך , מה גם שאת גומרת די בקלות .

זוללת את דלק המאובנים שלי שאני נוצר רק לרגע כי הוא כל הזמן מתחדש .

כן, כן את בלונדינית, ורזה, עם ציצי קטן ושפתיים צרות בכל הגוף.

זה היתרון שלך...השפתיים.

אבל למה אי אפשר לפתוח רק זוג אחד ולמה גם הזוג השני מוכרח להיפתח ולפלוט בליל רגשות בלי מילים.

לא בא לי להרגיש ,

בטח לא איתך אבל  אני כבר כאן ,

אז מה אכפת לי לשחק את המשחק איתך בשביל פליטת פה חד פעמית.

מסתבר שאת טובה בזה כי כבר נפלט לי פעמיים הלילה.

מי אמר לך להתאהב ואז מה אם אמרתי לך שאני אוהב ,

אני לא יודע לאהוב אין לי מושג מה זה אומר באמת ,

אני רק מבין שזה עושה לך טוב אז אני פולט שטויות גם מהפה הזה.

השפתיים שלי לעומת שלך נעות בתנועות ביוניות מדויקות וממוקדות מטרה,

אבל כבר נכבשת

אז למה את עוד כאן...?

לכי לך כי אני כבר מזמן לא פה .

את לא לבד, אל תדאגי ,

הן כולן חולפות בשיירה מאירות את עיניי

שמסיבה עלומה נשארות כבויות למרות זרחנות הבלונד שמסביב.

הן כולן חולפות באיטיות מאוסה

כשהצ'ייסרים שהכרחת אותי להכריח אותך לשתות  כדי שנגיע למיאוס הזה עכשיו

גורמים להם להאט עוד יותר ,

מה שכן התופעה הזו גם גורמת להם לצאת מפוקוס ככה שאני כבר לא מזהה מי זאת מה ולמה...אני כבר לא מזהה כמה.

את לא יודעת עליי כלום ורק היא ידעה.

היא ידעה אותי .

היא הבינה את נבכי אונתי,

את דקי גווייתי

את עובי זייני ואת תשוקתי אל הווייתה.

כן, אני יודע שאני נהיה רגשן לרגע אבל זה לא בגללך,

אל תדאגי, תמשיכי ללכת לאיבוד  בתוך הצוואר שלי ותני להתאהב בשקט.

אני אוהב אותה ..עדיין.

היא החיה האינסטינקטיבית היחידה שגרמה לי להרגיש ,

ומאז אין בי כלום,

חוויות בלונדניות, שטניות, מולטיות .

בליל של שפות בין רגליי , בין אוזניי ואף אחת לא מצליחה להזיז בי כלום.

זה שלך יקירה.....רק את מרטיטה אותי,

רק את גורמת לי לחשוב על האי היווני שלי מחדש,

רק את מחייה את הימאי שבי, את  הפופאי הפנימי,

את התשוקה האמיתית  אל אדמה יציבה ללא סדינים וללא בלונד.

תחזרי אליי?