אתחיל באנקדוטה: בטיול אם ובת אליו נסעתי עם אימי לפני חודשיים בדיוק, הצלחנו להיות ישראליות אמיתיות ולפספס טיסה בגלל פיתויי הדיוטי פרי. אני התפתתי לחנות איפור של מק ואילו אימא רצתה לקנות קינדל לבן זוגה. פספסנו את הטיסה ב2 דקות, לא מיותר לציין שזה סתם היה בגלל שאיזיג'ט הם רעים כי נוסעים המשיכו לעלות אבל הם עשו לנו פרנצ'יפ.

מצאנו את עצמנו מחכות 10 שעות לטיסה הבאה מלונדון למינכן.

היינו מאוד עייפות, ודי טרטרו אותנו. ובכ"ז היו לנו לא מעט שעות להעביר בתוך השדה. הנחמה הקטנה שלי היתה שבעוד רב הנשים בעולם אוהבות לעשות קניות של בגדים, אני אוהבת לקנות ספרים. בארץ כמובן ספרים באנגלית מגיעים במחיר גבוה ולא הכל מגיע, ודי באיחור ולכן אני נוהגת לפקוד את WHSMITH בחיוך. מאחר והביקור המשפחתי היה קצר לא הספקתי לקנות, אז "חגגתי" בשדה.

ולמה אני מספרת את כל זה, כי לא ידעתי שאותו ספר ראשו שקניתי סתם בשלף כי הוא נראה לי חביב, יהיה אותו ספר שיגרום לי להתאהב מחדש. פעמיים!

קניתי את הספר יום אחד, כי רציתי ספר קליל וכייפי. היו המלצות עליו בחנות אבל די התעצבנתי על המוכר כי רציתי שהוא "ימכור" לי, באהבה ובתשוקה שמגיע לספר הזה (ואז בכלל לא ידעתי כמה מגיע לספר הזה פירגון עצבני), והוא היה כלכך אדיש, עד שהסקתי שזה מסוג הספרים שפשוט מוכרים את עצמם.

על תוכן הספר בקצרה, מדובר ב2 דמויות, אמה מורלי ודקסטר מייו (MEYHEW) שמכירים בליל סיום האונ' שלהם באדינברו של 1988. החל מהלילה הזה, הספר עוקב אחרי אותו תאריך במשך 20 שנה. הזמן שעובר בין שנה לשנה לא מתואר, ואנחנו מקבלים אינפורמציה מפרק לפרק באירועים שקורים באותו יום.

לכאורה סיפור אהבה. וזה באמת סיפור אהבה, אבל זה גם סיפור של חיים, ומשפחה, וקריירה והפרטים הקטנים, אבל בעיקר, זה סיפור על חברות אמת. 

יש שני ציטוטים שמופיעים הן בספר והן בסרט שאני מבקשת לשתף אתכם, ואם הם לא יגרמו לכם להרגיש וללכת היישר לקנות ספר או לפחות כרטיס לסרט, אז אני.. טוב אני לא מאיימת אבל כדאי לכם מאוד

"youre gorgous, you old hag, and if i could give you just one gift ever for the rest of your life it would be this. Confidence. it would be the gift of confidence. Either that or a scented candle"

הציטוט הזה הוא מסוג המשפטים שכשאתה קורא ספר אתה מרגיש שנכתבו אלייך וזה עושה לך צמרמורת מטורפת כי זה די הנושא של החיים שלי כרגע.

הציטוט השני ממחיש את מה שאני חושבת על אהבה אמיתית אבל זה גם יהווה ספויילר אם אשתף את הקונטקסט וזה יהיה חסר משמעות בלעדיו.

אבל אני רק אשתף שכנראה שספר חודר לי ללב כשאני מרגישה שמישהו נותן משמעות לאמונה שלי.

והאמונה הרומנטית חסרת תקנה שלי היא שאהבת חיי יהיה גם החבר הכי טוב שלי....

אני חושבת שהספר תפס אותי ככה כי במשך 2 עשורים אתה לומד להכיר את הדמויות והן מרגישות כמו חלק מהחיים שלך, ואז כשצפיתי בסרט שהשמיט חלקים חשובים מהשנים האלה הרגשתי כאילו נעשה להן עוול.

כשקרה להן משהו רע, אני בכיתי.

ושתבינו אני בולעת ספרים אבל אני ממש דחיתי את הסיום כי לא רציתי שזה ייגמר לי.

ואז יצא הסרט ולא רציתי לראות כדי שזה לא ייגמר. ולמרות שהסרט ממש ממש לא ממצה את הקסם של הספר, רק בזכות העובדה שהוא מצולם בלוקיישנים באדינברו שהייתי בהם והיו להם משמעויות מדהימות עבורי.. הסרט הצליח להתל בי, וכל היוצאים מהאולם הציעו לי טישו. גם השומר של הקניון רצה להביא לי טישו בעודו רואה את עיניי הרטובות

לגביי הסרט, אני חושבת שלא עשו איתו חסד, העברת הזמנים הייתה טעונת שיפור, הליהוק, ג'ים סטרג'ס הוא מהמם אבל הפריע לי שהוא היה רחוק מהטייפקאסט שלו והוא עיוות את הדיבור שלו. גם אן הת'וואי לא הצליחה במיוחד בלמידת המבטא הסקוטי ולפעמים הוא נעלם לה ולפעמים היה מוגזם מידי, אבל אין ספק שהיא יפיפיה.

ובכ"ז אני ממליצה על הסרט כי הוא מרגש, וכי אין סרט כמעט שמאפיל על ספר שהוא עיבוד שלו,

אבל תעשו לעצמכם את הטובה הזו ותקראו את הספר קודם. אתם ממש תגידו לי תודה.

אני התאהבתי בדמויות הכלכך לא מושלמות האלה, התאהבתי באהבה שלהם, ונזכרתי להיות נאמנה לעצמי, שלא צריך להתפשר כי איפשהוא יש מישהו שירצה להיות איתי אבל באמת יהיה החבר הכי טוב שלי בדרך .

(ואחרי החבטה שקבלתי שעוד מגלידה כי קרו דברים מאז שכתבתי על זה, אני באמת צריכה איזה משהו להיאחז בו לפני שאאבד תקווה לגמרי)

טוב נו:

"daddy did you love her"

"Yes, she was my best friend"