שלום חברים

הנה פרקים ראשונים של ספר שאני כותב

הגרסה הדמיונית שלי לשאלה הנצחית

מי רצח את ארלוזורוב

מה דעתכם ?

תמונה בשחור לבן - סיפור מאת ערן רוטמן

למרות שאני דובר גרמנית מהבית לא הייתי דורך בגרמניה עד יום מותי , אלמלא הטסטוסטרון של ד"ר בובליל . מנהל המחלקה האורטופדית בתל השומר .

הרופא המכובד זנח לאנחות את אשתו ואם ילדיו מזה 35 שנה, ניקה ביסודיות את חשבונותיהם המשותפים ונסע לפריז עם צעירה אוקראינית ממודל משופר .

האשה הנבגדת , הגב' בובליל, אישרה לי שכר טירחה שערוריתי וחשבון הוצאות פתוח ובלבד שאמצא את ה"חזיר " בשפתה ,אביא נתונים על חשבונות בנק ותמונות עסיסיות במיוחד לבית הדין הרבני .

הטיסה של אייר – פרנס עברה בנעימים אלא שבנמל התעופה שרל דה גול בפריס התברר שהמזוודה שלי לא הגיעה .

למזלי שמתי את המצלמה ,המחשב תיק כלי רחצה ומעיל רוח בתיק היד כך ששום דבר קריטי לא קרה

ניצלתי את השעות הראשונות שלי בעיר לקנות בגדים על חשבון אייר-פרנס .

"אני מבקש להשאיר הודעה דחופה לד"ר רם בובליל " אמרתי בטלפון לפקיד הקבלה במלון

"אני מיד בודק אדוני , אני מצטער אדוני אין לנו אורח בשם זה "

המשכתי לצלצל לכל מלונות הפאר בפריס עד שמצאתי אותו בהילטון , כמה צפוי.

הרופא המהולל נרשם במלון בשמו האמיתי .

כשהזין עומד השכל לא עובד

המעקב אחרי זוג היונים היה קל להפליא . הד"ר היה כל כך עסוק במחשוף של אהובתו הצעירה שלא היה מבחין בי גם אם הייתי מציב מצלמה על ראשו המקריח .

השניים בילו יומיים בפריס ואח"כ שכרו רכב חצו את הגבול לגרמניה ויצאו לטיול באזורי הכפר שסמוך לגבול האוסטרי.

בשעות אחר הצהריים הם הגיעו לעיירה ציורית להפליא בשם רוזנהיים , מרחק שעתיים וחצי נסיעה מברלין

זוג האוהבים עלה לסוויטה הרומנטית במלון הריין ואני הנחתי שהם ישארו שם לפחות עד הבוקר .

ניצלתי את הזמן הפנוי והלכתי לחנות צילום ששכנה בכיכר המרכזית . הייתי צריך סוללת ליתיום חדשה למצלמה .

כשנכנסתי לחנות הצילום לא יכולתי שלא להבחין בצלב הקרס המקועקע בעורפו הרחב של הצעיר הקרח שעמד לפני.

"גרמניה האחרת" גיחכתי בשקט , מאוד בשקט .

הצעיר ביקש מהמוכר את התמונה הממוסגרת שהזמין "היא תתאים למועדון שלנו " אמר “לזכר סבא “ .

המוכר חייך והניח את התמונה על הדלפק . צילום ישן שחור לבן של אדם ממושקף .

מבלי משים התבוננתי בתמונה והרגשתי איך הדם אוזל לי מהפנים .

הסתכלתי שוב כדי לודא – לא היתה כל טעות .

סבא חיים כשהיה צעיר

תמונה כמעט זהה היתה תלויה בחדר של אמא, וזכרתי היטב את תווי הפנים של הסבא שלא זכיתי להכיר , השפתיים הבשרניות , ההבעה הרצינית , והמשקפיים העגולים .

אמא סיפרה שסבא נירצח בשנת 1933 ע"י שני מתנקשים על חוף הים של תל אביב .

הרצח הרעיד את הישוב ולמרות מאמצי המשטרה הבריטית וועדת חקירה ממלכתית המתנקשים לא נמצאו מעולם .

מה עושה תמונה של סבא חיים בידיים של נאו-נאצי גרמני .

באיזה מועדון הוא תולה אותה ? .

הד"ר בובליל ואהובתו הצעירה כבר ממש לא ענינו אותי .

פרק 2

אני חייב לדעת מה עושה התמונה הזו כאן ,אבל הגניוס היהודי שלי רומז שגישה ישירה אינה רעיון טוב .הצעיר היה כפול ממני בגודל ,ונראה בכושר מצוין.

שקלתי לוותר אבל הסקרנות ...הסקרנות .

"זה הסבא שלך? " העזתי , מקווה שהגרמנית החורקת שבפי לא מסגירה אותי

הנאצי פנה אלי בחדות , נראה היה שלא אהב את השאלה , הוא בחן אותי מכף רגל ועד ראש "ומי שואל ?"

"אני מתנצל “ חייכתי ברשמיות " פרנץ שפאר " שיקרתי מבלי להניד עפעף – תוצאה של אימונים מפרכים בבה"ס יסודי , ובתיכון .הושטתי את ידי ללחיצה .

הנאצי חכך בדעתו ואז לחץ את ידי התלויה באויר , לחיצה מהוססת .

"למה אתה שואל " ?

"אני מתקשר " אילתרתי "והתמונה הזו שולחת לי מסרים "

"אני לא יודע מה זה מתקשר " הנאצי לא התרשם "מאיפה אתה - אתה לא מפה “

"נולדתי באוסטרליה " שיקרתי שוב "סבא היגר אחרי המלחמה לאוסטרליה "

המוכר יצא מאחורי הדלפק ונעל את הדלת . התחלתי לחשוש .

"איפה באוסטרליה ? “

"סידני "

"מה זה מתקשר ?" המוכר והנאצי נעמדו בקרבה מאיימת ואז נראה הדמיון בינהם .

"מתקשר זה מי שמקבל מסרים מהמתים , העולם שמעבר , מסרים מהעבר וגם מהעתיד לפעמים "

המוכר ונאצי החליפו מבטים

"שטויות " הפטיר הנאצי "תיסתלק מפה לפני שיהיה מאוחר "

"אפשר להסתכל בתמונה "

"תסתלק מפה אמרתי לך "

"רגע הלמוט , אל תהיה כזה עצבני " גיחך המוכר "זה הדבר הכי מעניין ששמעתי השבוע , תן לו לנסות"

המוכר הושיט לי את התמונה .

מיששתי את התמונה

"האיש הזה כבר מת " אמרתי בעיניים עצומות "הוא נרצח , רחוק מכאן, אני מריח ים , ריח של ים " חזרתי על מה שהיה כתוב בעיתונים

"לא רע " אמר המוכר

"חרא בקופסא " סינן הלמוט , רק אז הבחנתי עד כמה הוא רחב ועד כמה שניהם חוסמים לי את היציאה . ידו של הלמוט היתה תחובה עמוק בכיס מעילו ונראה היה שהוא מחזיק שם משהו שעבורי אינו מבשר טובות .

"חברים , אני מצטער , לא התכוונתי לפגוע באף אחד , באתי לכאן כי אני זקוק לסוללת ליתיום למצלמה " הרמתי את המצלמה מול עיני המוכר

"מה אתה עושה בכפר שלנו ? “ שאל המוכר

"באתי לביקור מולדת " שיקרתי שוב "רציתי לראות את כל המקומות שסבא דיבר עליהם לפני שנפטר"

"סבא שלך היה כאן ?”

"הוא שירת כאן באזור בזמן המלחמה "

"מה היה שמו ? “

"רודולף שפאר " אילתרתי " יש לך סוללת ליתיום ?"

"מה עוד אתה יודע על התמונה הזו " שאל המוכר

"תראו חברים , אני לפעמים מקבל תקשורות מסבא שלי , כמו שהיה לי קודם . אם תרצו נוכל להיפגש יותר מאוחר ואני אראה מה יוצא "

"איפה אתה מתגורר" ?

"במלון הריין , נוכל לקבוע בלובי של המלון , לשתות כמה בירות ולדבר קצת , אני מאוד אשמח לשמוע פרטים על האיזור הזה , סבא דיבר עליו המון בעיקר על האופי האצילי של התושבים .יש לך סוללת ליתיום למצלמת מינולטה ?"

המוכר הוציא קופסא מהמגירה בדלפק

" 47 יורו בבקשה "

הוצאתי שטר של חמישים והנחתי על הדלפק

"אז מה אתם אומרים חברים , אני מזמין אתכם הערב לבירה ?

השניים הסתכלו זה על זה

"מאיפה אמרת שאתה ? “ שאל המוכר

"סידני אוסטרליה " השניים שוב החליפו מבטים

"בתשע בערב ניפגוש אותך בלובי , שמי הנרי " המוכר הושיט ידו ללחיצה

"קבענו בתשע , אל תשכחו להביא את התמונה " אספתי את העודף מהדלפק ויצאתי , נושם לרווחה ומודה לאימי על הגרמנית המצוינת שהעניקה לי .