זהו תוכן ראשון באתרי שלא נוגע במערכות יחסים לגמרי, למרות שאני אציין כמה חיבורים רלוונטיים לנסיכה הישראלית (מי שלא מכיר מוזמן להכיר כאן). טיוטת המאמר נכתבה פעם ראשונה לפני שנתיים,אך בימים אלו הנושא רלוונטי יותר מתמיד. הגרסה המקורית נוגעת באבסורדים במדינתנו,בחוסר צדק,צביעות,גזענות,חמדנות, שחיתות ועוד. "לי זה לא יקרה" מפוצל לכמה פרקים כול פרק נוגע במורכבות המחאה,בקורת,טייקונים ושלל נושאים ששזורים אחד בשני. כולנו חלק מ " לי זה לא יקרה",בתור יהודים ישראלים "סיסמא", "מנטרה" זו מפמפמת בנו ברגע שנכנסו לחיים הבוגרים שלנו, כשחשבנו, הנה אנחנו מתחילים לעשות כסף. אז מה זה "לי זה לא יקרה"? חוסר סולידריות, קומבינה, חמדנות, אשליה, אופטימיות, בורות,אגואיזם,סוציומאטיות,זיכרון לטווח קצר, קצת מכול דבר ועוד. כול אחד חושב שהוא יצליח, שהוא יתקמבן, "יהיה בסדר" הוא אומר לעצמו , אני אסתדר, אני אביא את המכה/אקזיט וכך הוא חי. עבד ממעמד הביניים אבל בסוף יסתדר, לבד. או לחלופין מישהו או משהו ידאג לעתידו הכלכלי ,מי ידאג? הדוד מאמריקה? יש לכם 200 אלף שקל בבנק שיסדרו לכם את החיים? אתם חושבים שזה מספיק? או שאתם כמו הנסיכות הישראליות שחיות בבועה שיבוא המיליונר, הסלבס ,האיש עסקים הזה ויממן אותן לשארית חייהן? שמתי לב ל "לי זה לא יקרה", דווקא מכיוון טיולים אחרי צבא, אימא שלי "טפטפה" לנו במשפחה כול מקרה של ישראלי שנהרג בזמן טיול, שנים על גבי שנים. כוונתה הייתה לא להפחיד אלא כדי שניזהר במקרה שנרצה לעשות את הטיול, אבל מרוב שלא יכולתי לשמוע אותה כבר התחלתי באמת להקשיב לה. אמנם לא השוויתי לתאונות מטיילים ממדינות אחרות אבל שמתי לב שישנם מקרים שהמשותף לכולם זה "לי זה לא יקרה",דוגמאות כמו : נכנסים לג'ונגל מסוכן בגלל שהיו בסיירת מובחרת ונרצחים על ידי שודדים. עולים לצוקים/הרי געש מסוכנים, מתחלקים ומתים. לוקחים סם כימי ונדפק להם מוח(דולפין). יש עוד מקרים מצערים שכולכם וודאי שמעתם. הכול חוזר על עצמו שנה אחרי שנה. האם ישראלים לא לומדים ממטיילים אחרים? הרי דרום אמריקה והודו כבר כמה עשורים משמשים מקום עליה לרגל ועדיין הסיפורים הטרגיים ממשיכים לזרום. או שהם אומרים לעצמם "לי זה לא יקרה" ויאללה? מקרה נוסף של "מחלת לי זה לא יקרה" מגיע מהספורט. כול פעם שיש טורניר גדול או ערוץ חדש שמגביל שידורים כולם אומרים אנחנו לא נשלם, לא נפתח את הערוץ, מתנתקים ועוד הכרזות מלחמה בסגנון. ומה קורה בסוף כולם משלמים ופותחים את הערוץ. כי כול אחד אומר אני אצפה, שכולם יסתדרו כבר. כול שנה אנשים טובעים, נכנסים לחופים לא מורשים ואומרים לעצמם "לי זה לא יקרה". כול שנה בתקופות טיולים, נשרפים יערות ופארקים שלמים. עוד דוגמא כואבת ששמתי לב אליה היא הכבישים,לא יאמן שכול שנה נהרגים מאות אזרחים על הכביש ולא כולם ערבים ישראלים! כול שנה ואף אחד לא עושה כלום! לא לומדים, לא משתנים, משני צידי המתרס ממשלה ונהגים. כשהצעתי במכתב לפני 4 שנים למשרד התחבורה לקחת את כול התיכוניסטים לסיורים בבית לוינשטיין, אנשים מסביבתי הטיחו בי שאני מגזים, זה קיצוני, זה יגרום לתיכוניסטים לצלקות וטראומות. ומאות הרוגים,פצועים,נכים שמתוספים כול שנה לא משאיר צלקות וטראומות? עוד הייתי מספר את זה בגאווה ששלחתי מכתב, כנראה גם האנשים מסביבתי חיים על פי עיקרון "לי זה לא יקרה". כמובן שמשרד התחבורה לא השיב לי, אך אני יודע שיש תיכונים שכן לוקחים סיורים על דעת עצמם. נכון, אני מודה שאני לפעמים קיצוני כי אני מאמין שיש בעיות שמצריכות פתרון קיצוני באותה מידה. גם במקרה הנסיכות הישראליות יש לי פתרון קיצוני לדעת רבים אבל פשוט בבסיסו, אך זה במאמר עתידי. לפני 3 שנים הייתי נעול על לרדת מהארץ אחרי שחזרתי מארה"ב וחטפתי את הכאפה שלי שם. כולם התווכחו איתי, המחייה בחוץ לארץ יקרה, דולר, יורו , מבחינתם פה אפשר להסתדר. לא האמנתי כי ראיתי במו עיניי את המחייה בחו"ל בכמה ביקורים ואפילו צילמתי תמונות מספרד שאפרסם פה. הדבר היחידי שכן הפנמתי הוא עזרת ההורים,אם זה בגידול ילדים, אוכל,כביסה, יחידת דיור ושלל פתרונות. מישהו חשב מה יקרה כשההורים שלנו "יצאו מהתמונה" או למה להכביד עליהם כול כך? כול השנים הללו, גידלו אותנו, עזרו לנו רק בשביל שנזרוק אצלם את הילדים ונעמיס עליהם עוד נטל. או שגם אנחנו חושבים לי זה לא יקרה,ההורים תמיד יעזרו לנו,הם יחיו עד גיל 200. הרי שאנחנו נזדקן לא נרצה שיעשו זאת לנו, אבל אנחנו חושבים שלנו זה לא יקרה, אנחנו נישאר צעירים לנצח. דוגמאות יש לי מפה עד הודעה חדשה, מאמרים שלמים אני יכול לכתוב על "לי זה לא יקרה". המקרה הכי חריג ששמתי לב אליו בנוגע "לי זה לא יקרה" הוא בענייני כסף,ג'ובות,ממון, בהקשר למחאה. |