כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    דו"ח מיוחד

    הנאצים באמת היו לא בסדר. ממש, אבל ממש.

    סוכני השואה

    7 תגובות   יום שלישי, 20/9/11, 14:56

     

    כשאנחנו מקשיבים לניצולי שואה או כשאנחנו נוסעים לפולין, אנחנו מבינים עד כמה איננו יכולים להבין מה קרה שם. גם ניצולי השואה יודעים את זה: קיים פער בלתי ניתן לגישור בין אדם שחווה טראומה לבין אדם שלא חווה אותה.  לכן אומרים ניצולי שואה רבים שהם אינם מצליחים לתאר את החוויה - גם כאשר מבחינה עובדתית תיאורם מדויק ומפורט. הדבר החסר אינו עובדה זו או אחרת, אלא התחושה שחווה הניצול. בתום העדות הם נשארים עם התסכול על כך שלא הצליחו להבהיר את מהות הטראומה שחוו – והם יודעים שבחיים לא יצליחו. 

     

    ובכל זאת, ניצולי שואה רבים מספרים את סיפוריהם שוב ושוב בפני מורים, חיילים ותלמידים, למרות שעצם מעשה הסיפור לא מסייע להם במאומה להיפטר מאותו פצע ישן. הם הטמיעו את הטראומה באישיותם וכך נשארים חדורים בתחושה תמידית של מלנכוליה, במקום לעבד את האבל וליצור הפרדה בין ה"אני" לבין ההיסטוריה הטראומטית. הם לכודים במה שפרויד קרא לו "החזרה הכפייתית על האבל". הם מסרבים להיפרד מעולם המתים שלהם וממשיכים להתבוסס בקינה, כאילו איבדו את היכולת להבחין בין השואה לבין חייהם אחריה.

     

    כבוד לניצולי השואה תובע שנגיד להם את האמת: "אם אתם צריכים, לכו לפסיכולוג או לקבוצות תמיכה, אבל הרי לא נוכל לחוות את זה אתכם, אז למה שנספוג מכם את האימה המרוכזת הזו? למי זה טוב, לעזאזל?" אז למה אנחנו נותנים לזה במה? למה אנחנו מקשיבים לקשישים שעברו טראומה בצעירותם כאילו אנחנו מכבדים את הסבל שלהם – בעוד שלמעשה אין אנו מסייעים להם בכך במאומה לעבור תהליך בריא של אבל?

     

    התשובה פשוטה: ניצולי השואה הם משאב תעמולתי יקר. הם מפחידים את הילדים ומסייעים למורים, מנהלים, גנרלים ופוליטיקאים לקדם אג'נדה חד ממדית ופשטנית שמלווה בתכנים גזעניים וכוחניים מבחילים: "אנחנו נגד כל העולם", "צריך שיהיה לנו צבא חזק", "יהודים צריכים מדינה", "יהודים צריכים לשמור על חוקי התורה" וססמאות מופרכות, מטופשות או בדיוניות דומות. כך אפשר להמשיך לכונן את החברה היהודית-ישראלית על יסודות של שנאה, אימה קיומית ותחושת רדיפה. מערכת החינוך, הטקסים, ימי הזיכרון, ספרי הלימוד, התקשורת – כולם מחדירים חרדה קיומית בילדים. עדר כבשים מפוחדות שישמעו על השואה שוב ושוב  יתמכו בתקציב ביטחון שזולל רבע מתקציב המדינה, בלי לשאול שאלות; יצביעו בקלפיות למפלגות שיתמקדו באויבים חיצוניים במקום לפתור בעיות חינוך, כלכלה וחברה; יצביעו למפלגות שמטפחות פחד, שנאה, בורות, נחשלות ועוני כדי ליצור עוד חיילים מסוממים לצבא העם או לצבא השם.  

     

    זו הסיבה לכך שילדים שנוסעים היום לפולין אינם נוסעים עם מדריך שיספר להם על פולין. לא, חלילה. פולין ממש לא רלוונטית. למה ללמוד על האוכלוסיה שלה, הנוף שלה, הטבע שלה, הנהרות שלה, קורותיה תחת הקומוניסטים, קורותיה במאות הקודמות, הספרות שלה או קשרי התרבות המסועפים שהיא מקיימת עם ישראל? למה שהילדים ידעו מי זו ויסלבה שימבורסקה, כלת פרס נובל לספרות, מי אלה זביגנייב הרברט, צ'סלב מילוש, יוליאן טובים, לך ואלנסה, הנריק סנקייביץ' – אם הם יכולים ללמוד שמות של נאצים? למה ללמוד על יופי, אם אפשר ללמוד על פחד? למה ללמוד על תרבות, אם אפשר ללמוד על רצח? אז הילדים נוסעים עם המדריך הכי טוב לפולין: ניצול שואה שיזכיר להם ללא הרף שכעת 1942 וכעת ממש רוצחים את כל המשפחה שלו. אז תשכחו מהחיים, ילדים. תתרכזו בפחד המוות.

    כך תהיו אזרחים טובים יותר. וגם ילדיכם, בבוא היום.

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/10/11 13:50:

      ד"ר עמוס גולדברג: אנו מעוניינים לזכור את השואה, אבל לא ממש להבין אותה כאירוע היסטורי שהתרחש בעולם הזה. אולי משום שאם נבין אותה על כל מורכבותה, גם נבין עד כמה היא צמחה מתוך הקשרים היסטוריים, תרבותיים ופוליטיים שאינם כה זרים למציאות שבה אנו עצמנו חיים.

        22/9/11 13:22:
      אני חושב שיש היבט נוסף שחשוב להדגיש, ושהבאת פה רק צד אחד של התמונה (אם כי הבאת אותו בכישרון): כל חברה מעבירה את ההיסטוריה בעל-פה שלה הלאה, לדור הבא. אנחנו לא יוצאים מן הכלל. אצלנו, בפרט לאור העובדה שהעבר הקרוב הינו עבר כה טראומטי, החיבור בין ניצולי שואה וקהלים שונים, בעיקר של צעירים, מהווה סוג כזה של העברת היסטוריה. בנוסף, אני בטוח שעבור רבים מניצולי השואה, וגם עבור רבים מהצעירים השומעים אותם, העדות היא סוג של חיבור רגשי, וככזו היא מעשה חיובי. ואפילו - ובפרט - אם זו תרפיה-זוטא, לחלקם. מה רע? פורקן רגשי גם מסייע לאדם להתחבר לעצמו, גם מסייע לו להבין את החברה שבה הוא חי, וגם הופך אותו לאדם רגוע ושלו יותר. ואני לא מדבר רק על ניצולי השואה. אני מדבר על הצעירים ששומעים אותם ולומדים לרחוש כבוד ואמפתיה כלפיהם.
        21/9/11 18:45:
      שכחת להוסיף את לך וולנסה !
        21/9/11 14:42:
      זו גם הסיבה להתנגדותי לנסיעה מטעם משרד החינוך לפולין סמוך כל כך לגיוס לצבא.
        21/9/11 14:10:

      ''

       

       

      ההורים שלי לא רוצים לחזור לנכר.

      מצד שני זה לא מפריע להתרפק כל הזמן שהיו שם נהרות גדולים ויפים, פירות גדולים וטעימים והרים גבוהים.  

      הם דווקא מאוד אוהבים להיזכר בסיר הבשר, הריק.

       

        21/9/11 13:59:
      אין ספק שהשואה היא הנכס התעמולתי היקר ביותר להצדקת הקיום הישראלי וזה מקבל מימדים שאילו לא היטלר - לא היתה שואה כאשר הצד השני של המשואה הזו היא שהיטלר הקים את המדינה. מצד שני בתור אדם שחי בחו'ל בעשרים השנה האחרונות - יש לשואה השפעה עמוקה גם על היהודים בחו'ל והם ילחמו עד טיפת הדם האחרונה = שלך ! ובהקשר של השואה או בהקשר של ההיסטוריה הצרה של היהודים לא לומדים על פולין וגם לא על ספרד או מרוקווכל ריכוז יהודי בעל היסטוריה בספרד לומדים על האינקווזיציה ובקהיר לומדים על הפירמידות כל השאר לא רלוונטי.בדבר אחד אני חולק עליך. - אני לא בטוח שתקציב הבטחון מנופח בגלל השואה לדעתי זה קשור לשכונה שבה אנחנו מסתובבים.
        21/9/11 12:45:
      אמירה מאוד קשה. האינסטינקט הראשוני שלי היה לדחות אותה. אבל אני לא יכול להתעלם מהאמת הבעייתית שהיא מכילה. ואני אומר זאת, דווקא בגלל שאצלנו בבית דיברו על פולין היפה והקריאו לנו את יוליאן טובים, אך גם דיברו על השואה (אולי יותר ממה שהיה כדאי לשתף ילדים קטנים).

      ארכיון

      פרופיל

      ריצ'י-קורהר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין