אני לא יודעת מה אתכן – אבל אני אוהבת את החיים הטובים ואני לא מתביישת בזה. אני יודעת ליהנות מכוס יין אדום, אני אוהבת לאכול במסעדות, לבלות בים ולצאת למועדונים. אני לא חושבת שבחורה צריכה להסתיר את זה שהיא יודעת ליהנות (כן, גם מדברים חומריים).

זה דורש קצב מסוים – אם בחור לא עומד בקצב שלי, הוא לא יישאר הרבה זמן. אני מודעת למגרעות שלי - מה שאין לי זה הרבה סבלנות וזמן. אני אוהבת להשקיע בעצמי וחשוב לי להיראות טוב כשאני יוצאת, אבל אני גם לא בחורה שתשב בבית שעתיים ותשים איפור מלא, תעשה פן, תתגלח, תחליף בגדים 50 פעם ובסוף תצא. אני שמה שמלה (אין מה לעשות, חם בחוץ), מאפרת את העיניים ויוצאת כדי לעשות חיים.

לכן, אם יש משהו אחד שיכול ממש לשגע אותי – זה שבדיוק כשאני עומדת לצאת מהדלת אני מגלה שרואים קצת שערות על הרגליים שלי. אני זוכרת שעמדתי לצאת לדייט שני עם בחור שהרגשתי שאנחנו ממש באותו ראש. אחרי שסיימתי להתארגן ועמדתי לצאת מהבית עם גופיה שחורה וחצאית קצרה בצבע תכלת (שאני תמיד מקבלת עליה מחמאות), גיליתי שאפשר לראות קצת שערות על הרגליים שלי. כל כך התעצבנתי! הייתי צריכה לחזור פנימה ולהחליף למכנס ארוך והבחור המסכן חיכה לי באוטו מחוץ לבית עוד איזה 20 דקות.

תבינו, עד לא מזמן הייתי מהבחורות שמסירות שיער בשעווה – כי בכל זאת, זה מחזיק ליותר זמן מגילוח, ואין לי את הזמן או כוח לגלח כל יום את הרגליים, בית השחי וקו הביקיני. אז העדפתי לסבול את הכאב, רק כדי שבמשך שבועיים אני אוכל ליהנות כמו שצריך ולא לדאוג למה שאני לובשת ומה רואים.

אבל לפני שמונה חודשים החלטתי שמספיק, זה לא שווה את זה. כשאני עושה שעווה לבד בבית, אני לא מצליחה להגיע לכל האזורים ותמיד נשארות כמה שערות. חוץ מזה, את קו הביקיני אני לא מסוגלת לעשות לבד, זה כואב מדי ואני תמיד מפחדת שאני לא אעשה את זה כמו שצריך.

כשאני הולכת לקוסמטיקאית שלי כדי שתעשה לי שעווה, אני מקבלת חום כבר לפני הביקור, ומוצאת את עצמי רוצה לברוח ומחפשת את הדלת איך שהיא מגיעה עם השעווה הרותחת. שלא לדבר על כמה שזה כואב, בעיקר בבית השחי ובקו הביקיני. אני רגישה לכאב וזה ממש סבל בשבילי. אני גם בטוחה שאתן יודעות ששעווה חמה ביום שרבי זה תענוג קטן מאוד.

אז החלטתי שדי, נמאס לי. כל ההתעסקות הזאת ובשביל מה? אולי תגידו שמדובר בדבר קטן – קצת שיער – ואתן צודקות. אבל זה מפריע לי ברמה כזאת שאיכות החיים שלי ממש נפגעת. ואני בחורה שחשוב לה ליהנות – חיים רק פעם אחת ואני רוצה לנצל את כל הדברים הטובים שיש לחיים האלה להציע. כי אין מה לעשות – כשאני מודעת לעצמי יותר מדי, אני נינוחה פחות ואני פשוט לא מסוגלת ליהנות באותה המידה.

אז החלטתי שבטוח שיש דרך יותר טובה מאשר להמשיך עם הסיוט של השעווה כל החיים שלי. הגעתי למסקנה שאין לי מה להפסיד וכדאי שאתחיל לבחון אופציות אחרות. אז קבעתי פגישת ייעוץ עם אחד מהמכונים הגדולים להסרת שיער בארץ. לא רציתי ללכת לאיזה מכון קטן כי לדעתי אפשר פחות לסמוך עליהם.

במכון גדול אני יודעת שהם עומדים בכל התקנים, שיש להם כנראה יותר ניסיון, ושהם ימשיכו להתקיים גם עוד כמה שנים (לכל מקרה). אני מעדיפה אפילו לחסוך פחות כסף, אבל ללכת למכון גדול שאפשר לסמוך עליו. בכל זאת מדובר בגוף שלי ואני רוצה לשים אותו בידיים טובות.

זו הייתה רק ההתחלה. מה קרה לאחר מכן? חכו לכתבה הבאה!

שלכן,

לירז לינדנבאום

* הכתבה באדיבות אתר ראש בראש http://www.roshberosh.com/