הארון פתוח לרווחה

ומדפיו אספו אליהן פיסות ממני

בשעה שפרץ תשוקתך פילח אותי לאנחות

בלשונך ציירת לשדיי איפוק משתלח 

טעמת פרחי נביעתי ושפתיי נחלצו אל הפולחן 

והירח

זה ששמר עליך לימים

שצף גאות תשוקותיי

בין שביל שדרתי לעמק מושאך

כשמפלי המילים גאו אליך, לתהות

באותיות חצבת בי גבעות רכות לידיך

נתינות צנועות לפסגת מושא נפשי

לעמוד פעורה 

פרושת ידיים

וללחוש בזעקה מבתקת 

שהותירה את פיסותיי למשמורת בין מדפים

עד שאשוב