השגריר האמריקאי בישראל, דן שפירו, מודה כי האמריקאים נכשלו בניסיונם לפתור את הסכסוך בין ישראל לפלשתינים. הנשיא הנוכחי שנכנס לכהונתו מתוך תקווה שהוא יביא "סדר עולמי חדש", לקח לעצמו כמטרה להביא לסיום הסכסוך באזור בתוך זמן קצר. הוא יצא מיד עם תחילת כהונתו לקהיר, להשמיע את נאום הפיוס המפורסם כלפי העולם המוסלמי. הוא הקדיר פנים לבנימין נתניהו וכמעט השליך אותו ממדרגות הבית הלבן, כדי להבהיר לכולם שהגיע "בעל בית" חדש. הוא נתן לפלשתינאים להבין כי סוף סוף הגיע נשיא התומך בהם, ומתכוון להפעיל מכבש לחצים על ממשלת ישראל להגיע לפתרון. הוא הצליח לעשות את מה שלא עשה איש מקודמיו, ולהביא להקפאת הבנייה הישראלית בשטחי יהודה ושומרון במשך עשרה חודשים.

אבל לדעתם של פרשנים מדיניים, הוא טעה טעות מרה. הוא לא הכין כראוי "שיעורי בית". הוא לא הבין את מהות הסכסוך באזור. כאשר מינה לתפקיד המתווך את ג´ורג´ מיטשל, מי שעל שמו רשום הסכם הפיוס בצפון אירלנד, הוא הפגין חוסר הבנה מוחלט במהות הסכסוך. אובמה סבר שמדובר בסכסוך טריטוריאלי גרידא, שניתן לפתור אותו באמצעות חלוקת שטחים. לקח לו זמן ללמוד את הלקח המר, שאין מדובר בסכסוך שגרתי על קרקעות ומדינה, אלא בעימות מהותי למי שייכת חלקת הקרקע הזו על פני הגלובוס. הפלשתינאים אינם רוצים מדינה פלשתינאית לצד מדינה יהודית. הם רוצים להקים את פלשתין הגדולה על כל שטחי ארץ ישראל, כאשר השלב הראשון הוא — הקמת מדינה בשטחי יהודה, שומרון וחבל עזה.

ההתעקשות הפלשתינאית שלא לקבל את הדרישה הבסיסית של ממשלת ישראל ולהכיר במדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי, אינה שאלה של ניסוח, אלא שאלה של מהות. הפלשתינאים אינם מתכוונים להשלים עם קיומה של מדינה יהודית בשטח שהם טוענים לבעלות עליו, אפילו לא במסמך לא מחייב. הם גם לא מוכנים לוותר על דרישת הסף שלהם, לפתרון בעיית הפליטים באמצעות "זכות השיבה". שלא לדבר על תביעתם לקבל לידיהם את כל ירושלים המזרחית, ולהפוך אותה ל"בירת המדינה הפלשתינאית".

אלו הן תביעות שלדידם של הפלשתינאים, הן דרישות המינימום קודם לכל משא ומתן. גם היום, כאשר העולם המערבי כולו מפעיל מכבש לחצים על אבו-מאזן להימנע מהגשת בקשה לאו"ם להכיר במדינה פלשתינאית, עדיין מהווים עקרונות אלו את הבסיס לכל הסכמה שלו. הצהרת שגריר פלשתין באו"ם שמדינת פלשתין העתידית תהיה "נקייה מיהודים", היתה צריכה להבהיר לאובמה כי הפלשתינאים אינם מתכוונים להסכם שלום של ממש. אף מדינה על פני הגלובוס, לא העיזה להצהיר על מדיניות של "יודען ריין", וזה כולל מדינות אנטישמיות מובהקות כמו אירן או סוריה, שיש בהן קהילה יהודית קטנה. הנשיא האמריקאי למד בדרך הקשה שיש מרחק גדול בין חלום למציאות, ודומה כי הוא עצמו הופתע מניצחונו בבחירות לנשיאות, ולכן הוא לא התכונן מספיק לקראת התפקיד שקיבל, שנראה לפחות בתחילתו גדול עליו בכמה מספרים...