כותרות TheMarker >
    ';

    ערפילית אוריון

    חוויות, הגיגים ושאר ירקות

    תגובות (1)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      23/9/11 11:18:
    מרעננן ליקרוא על תל אביב ,מנקודת מבט של ילד ילד שרואה את העולם בתום ,עולם שנבנה רחבות חדשים ניסללים עיר מתהווה, הילדים שפרצו את "הגדר", התחברו לים , (מצחיק שיובל היום שוטר )וגגות הבתים שהיו עולם שלם של סדנאות עבודה ,

    יובל

    1 תגובות   יום חמישי, 22/9/11, 00:17

    יובל גר בבניין ממול. יובל  גדול ממני בכמה שנים.

     

    פעם כשהייתי אולי בכיתה א' או ב', הזמין אותי לביתו וסיפר לי את כל האמת על "איך באים ילדים לעולם". הוא אמר לי שלא צריך את כל הסיפורים האלה על דבורים ופרחים ובוודאי לא על חסידות. התיאור היה פלאסטי ויבש, אבל עשה את שלו כנראה.

     

    כמה שנים אחר כך, יובל רכש או קיבל  מגבר עם רמקול אימתני. לא. זו לא היתה מערכת סטריאו, אלא רק מגבר, כנראה מנורות, ורמקול ענק שהיה משמיע צלילים רמים של להקות, שמתי מעט בתל אביב ידעו להגות את שמן.

    כך התוודעתי, ביחד עם הרחוב כולו ל"סגול כהה", "פינק פלויד" ושאר חבר'ה שהצליחו להפיק מוסיקה מצרחות.

    היתה לו ליובל כרית רקומה צבעונית. הימים היו ימי סגירת המרפסות הראשונים ויובל ניצל את הכרית כדי להניח אותה על מסילות התריסים כדי שיוכל להישען אליה בנוחות בעוד עיניו סוקרות בהשתאות את השכנים המגיחים מחלונותיהם עת הרמקול האימתני צרח.

     

    פעם, כשהיו ברחוב שלנו עבודות עפר, בהן נסלל הכביש מחדש והונחו מרצפות מדרכה חדשות, לקח הנער יוזמה ובנה מחסום מקרשי בניין וניהל את התנועה ברחוב, זה היה רמז דק לפעילותו הבוגרת כעבור שנות דור.

    אני, שגרתי ממול, אהבתי את המחזה הזה עד למאוד ובשלבים מסומים ביכרתי אותו על ההאזנה לתוכנית לאם ולילד ששודרה בשעות מנוחת הצהריים בין שתיים לארבע...

     

    פעם הגיעו הדברים לכדי אבסורד, עת יובל נשען על הכרית מדושן מעונג ומסתכל על הרחוב. שכנתו מהדירה ליד שזה עתה הצליחה להרדים את התינוקת הרכה מנסה בכל כוחה ממרחק של מטר, אולי שניים של החלון ליד להסב את תשומת ליבו, אולי במטותא יוכל להנמיך קצת את המוסיקה. והוא נמצא בעולמו שלו, הוא וג'ימי פייג' מטפסים במדרגות אל גן העדן.

    כאן צריך להגיד שכנראה לא הייתי מגיע בעצמי לכל המוסיקה זו בלעדיו, אל ההופעות ההזויות של מועדות הרוק הישראלי בשנות השבעים בבית לסין, לחנות התקליטים האגדית פאזז בכיכר מסריק ודברים אחרים.

     

    יובל ניחן בידיים טובות. בשנות נערותו המאוחרות, היה חבר בקבוצת "הגולשים" החברה מחוף הילטון, שהביאו בעזרת עו"ד טופסי קנצפולסקי את בשורת הגלישה לישראל. כינויו בקבוצה עליזה זו, היה "אשקוקי". יובל עבד אצל טופסי בשיוף קצף הפוליאוריתן לכדי צורת גלשן, וכשעודד חברי ואני רצינו לבנות לעצמינו גלשנים ניאות לעלות אלי לגג ובמשך כמה ימים לימד אותנו את רזי שיוף הקצף לכדי צורת גלשן. פעם אחת החליטה הקבוצה, ויש לי יסוד סביר להניח שהרעיון היה שלו, להתחפש בפורים ל"חוף הילטון".

     

    וכך, הביאו מחוף הים אל עבר כיכר מלכי ישראל שלימים הפכה להיות כיכר רבין, כסאות נוח, שמשיות , חסקות וגלשנים ובמשך החג התחפשו לחוף הילטון. אולי כנבואה מוקדמת למאמצי השיווק של משרד החוץ הישראלי כעבור יותר משלושים שנה בהם בונים מעין חופים תל-אביביים בבירות אירופה הקרה למען יבואו תיירים ארצה.

     

    כשהייתי בן שש-עשרה עברנו לגור ברמת השרון. יובל התגייס שנה קודם לצבא, והקשר עמו ניתק. לימים למדתי שהתגייס למשטרה

     

    אני חושב שחלק לא מבוטל לאהבה שלי למוסיקת רוק אני חב לו. וגם תודה על עוד כמה דברים.

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      עדן אוריון
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין