פרק 6

בדרך לחנות הצילום חשבתי על כך שמישהו פרץ אתמול לחדרי .

מזל גדול שאייר פרנס איבדו את המזוודה עם הבגדים מישראל . אם הפורץ היה מוצא בגדים עם תוויות מישראל זה היה מפיל מיד את הסיפור האוסטרלי .

הכל לטובה .

את המחשב שלי אי אפשר להפעיל ללא סיסמא , אני רק מקווה שהפורץ לא ראה את תיק כלי הרחצה במקלחת עם הלוגו "אריאלי" בעברית .

כשהגעתי לקרבת החנות הבחנתי בהלמוט האח הצעיר עוזב והולך . נראה שהיה נסער .

חיכיתי שהחנות תתרוקן ואז נכנסתי

"בוקר טוב " חייכתי להנרי

"כבר כמעט צהריים " ענה

"עוד כואב לי הראש מהבירה של אתמול "

"ואני חשבתי שבאוסטרליה יודעים לשתות "

"לא כמו בגרמניה "

הוא חייך

"מה שלומך " ?

"יום יפה , אין על מה להתלונן " ענה

"בדיוק ראיתי את הלמוט יוצא , הוא נראה נסער "

"כן ,הוא צעיר וחם מזג . הוא חושב שאני עושה טעות "

"טעות ? “

"בתחילת השבוע דיברנו הלמוט ואני על סידני, אוסטרליה – ואז אתה נכנסת לחנות , כאילו הצלוב בעצמו שמע אותנו "

"אז מה הטעות "

"אח שלי לא מאמין בניסים , וגם לא בוטח בזרים "

"למה הוא צריך לבטוח בי ? הוא צריך ממני משהו ? “

"זה קצת יותר מסובך" הוא התפתל

"יש משהו שחשבתי לדבר איתך עליו , אבל זה עוד מוקדם מידי , ואנחנו עוד צריכים להשלים כמה בדיקות , בכל מקרה סבתא שלי רוצה להזמין היום את הנכד של רודולף שפאר

לארוחת ערב "

"היום " ?

"למה לא ? “ הוא חייך

" מתי " ?

"אנחנו אוכלים בשעה שבע וחצי אז אוכל לשלוח את הנהג לאסוף אותך מהמלון בשעה רבע לשבע "

"מצוין , זה ישאיר לי זמן להסתובב באזור , לעשות קניות ואפילו לישון צהריים "

"חשוב מאוד לישון צהריים " הוא חייך

קבענו ברבע לשבע .

פרק 7

השמש שקעה לבין העצים הגדולים והעתיקים בצבעים של אדום וזהב ואני כמעט שכחתי שאני נוסע למאורה של צפעונים .

ישבתי במושב האחורי של המרצדס כשלפני עורפו של שוורצנגר הנהג ונוף פסטורלי מתחלף .

לא רק בירה מצוינת יש להם , גם נוף .

ובענין הבירה מוטב שאזהר הערב כי טעות קטנה בלשון עשויה להיות אחרונה וסופית .

אין מי שעשוי להרגיש בהעדרי , עם אבא שנים איני בקשר , אמא נפטרה ועמית אחי התאום נסע לאוסטרליה לפני שנתיים ומאז לא דיברנו .

כל הנשים עימן הייתי בקשר כזה או אחר בתקופה האחרונה לא יצאו מעורן לחפש אותי , כמה מהן אפילו ישמחו לשמוע שזכיתי סוף סוף לפתרון .

מטיס החתול הוא היחיד שיתגעגע , ואולי גם תמי השכנה ששומרת עליו עכשיו.

אני חייב לגלות מה עושה כאן התמונה של סבא חיים .

"הגענו בבקשה " הנהג בלם את הרכב בפתח של בית אחוזה עתיק ויפיפה בצל עצי אלון ענקיים.

מדהים , הגולם יודע לדבר

הלכתי בשביל הקצר שהוביל לדלת כניסה גדולה וכבדה . יכולתי לראות שהבית מורכב ממספר מבנים ששימשו ככל הנראה משרתים או בני משפחה . היה ברור כי כי הבית ידע ימים טובים יותר וכי האגף הדרומי שלו לא שופץ זמן רב .

המצילה שעל הדלת השמיעה קול עמום ואני נזכרתי בסיפור של עמי ותמי בבית המכשפה . הבשורות הטובות הן שנאצים כבר לא אוכלים יהודים לארוחת ערב , הם גילו שיהודים עושים צרבת .

פרנץ שפאר מסידני אוסטרליה שיננתי . הנכד של רודולף שפאר .

חיים ומוות ביד הלשון .

את הדלת פתחה לי אישה נעימה כבת 35 עם חיוך גדול

"אתה בודאי פרנץ " הושיטה לי את היד ללחיצה

"אני ברטה , אשתו של הנרי "

"לכבוד הוא לי " חייכתי ולחצתי לה את היד .

"בוא , הם מחכים לך , הגברים בחדר העישון " היא הובילה אותי במעלה מדרגות עשויות עץ מלא . הבית היה מרוהט בסגנון ארופי עתיק וישן עם ריהוט כבד מעץ מלא ושטיחים בצבע בורגונדי . לאורך הקירות היו תלויות תמונות צבעוניות ככל הנראה של בני משפחה וחברים , ותמונות בשחור לבן חלקן של קצינים במדי הצבא הגרמני וחלקן של קצינים במדי אס. אס שחורים .

ברטה הכניסה אותי לחדר העישון ממנו עלה ריח נעים של סיגר

הנרי ישב נינוח על הכורסא אוחז כוס קוניאק ביד אחת וסיגר בשניה . הלמוט עמד בעודו נשען על שידה בצידו השני של החדר .

"ברוך הבא למעוננו הצנוע . שב בבקשה " חייך הנרי

"סיגר ? “

"בשמחה " קיבלתי את הסיגר מידו ורכנתי לכיוונו בעודו מדליק לי אותו

"קוניאק מיצור מקומי ? “ הוא המשיך

"לכבוד הוא לי " עניתי ולקחתי את הכוס

"סבא ידע על מה הוא מדבר כשסיפר על הכנסת האורחים של התושבים כאן "

הנרי חייך

הסיגר היה מאיכות מצוינת ואני הרשיתי לעצמי כמה שאיפות ושניות יקרות למחשבה.

מאחורי הלמוט היתה תמונה גדולה של אדולף היטלר וד"ר יוזף גבלס עומדים זה לצד זה בסמוך למכונית מרצדס שחורה דומה מאוד למכונית שבה נסעתי זה עתה .

לידה היתה תמונה נוספת של ד"ר גבלס עומד לצד איש גבוה בחליפה שחורה .

"עם שאינו יודע את עברו אין לו זכות קיום " אמר הנרי בעודו בוחן אותי מסתכל על התמונות

הנהנתי

"מאיפה כל זה " ?

"זה סבא שלי ינוח על משכבו בשלום " הצביע על האיש בחליפה השחורה ליד ד"ר גבלס "הוא נהרג לפני הרבה שנים אבל המורשת שלו חיה "

"חיה" ?

"כן , חיה "

"והבית המדהים הזה , אתם כולכם גרים פה " ?

"גם הבית הוא מורשת של סבא , וכן כולנו גרים פה . לכל אחד יש את האגף שלו כך שאנחנו לא מפריעים זה לזה בדרך כלל "

"בן כמה הבית " ?

"לפחות 150 שנים אבל אנחנו גרים פה רק משנת 1938 ורק אחרי שעשו פה שיפוץ רציני "

הדלת נפתחה וברטה נכנסה והזמינה אותנו לחדר האוכל .

פרק 8

השולחן בחדר האוכל היה ענק , כזה שמספיק לשלושים סועדים לפחות . גם שם היו הקירות סביב מעוטרים בצילומי שחור לבן מהמלחמה .

בחלק מהתמונות נראו קצינים נאצים אשר צולמו מחייכים באותו חדר אוכל ממש .

השולחן היה ערוך רק בקצהו האחד לשמונה סועדים .

ליד השולחן ישבו כבר ברטה שני ילדיה הקטנים ובחורה נוספת יפה . יפה בצורה מסוכנת .

מאלה שעבורן מוכנים גברים כמוני לעשות מעשים מטופשים , מטופשים מידי

"תכיר , זו פולה אחותי "

"נעים מאוד פרנץ "

לחצנו ידיים כשפולה נועצת בי מבט עמוק .הלב שלי עבר למצב טורבו.

"אז אתה אוסטרלי ? “ שאלה

"אני גר שם מאז שנולדתי , ואת ? “

"אני 100 אחוז גרמניה " צחקה "נולדתי כאן "

"תיכף סבתא תבוא " אמרה ברטה " שבו בינתיים . הלמוט מזוג יין לכוסות בבקשה "

"אז זה הנכד של רודולף שפאר " אישה גבוהה , מרשימה ומאוד זקנה נכנסה לחדר נועצת בי את עיניה האפורות . קיויתי שהיא יותר סנילית מכפי שהיא נראית כדי שלא תחשוף אותי .

"כן גבירתי " פניתי אליה

"אני אינגריד " הציגה את עצמה " אבל כולם קוראים לי סבתא "

היא התקרבה ונעצה בי מבט ארוך , בוחנת מכל הצדדים

"אתה אפילו דומה לו " פסקה לבסוף " למרות שרודולף היה הרבה יותר גבוה "

העדפתי בשלב הזה לשתוק ולא לספר לה שהגנים שלי לא הגיעו מצפון אירופה אלא דוקא יותר ממזרחה .

"בואו נשב לאכול " הציעה ברטה

הסבתא התיישבה וכולם בעקבותיה .

"אז מה מביא אותך לעיירה שלנו ? “ שאלה

"סבא דיבר המון על העיירה שלכם לפני שנפטר ובמיוחד על האנשים שפגש כאן , אז החלטתי לבוא ולהתרשם בעצמי " חייכתי

היא נעצה בי מבט קפוא

"ומה הוא סיפר לך על השירות הצבאי שלו ? “

"הוא אמר שהיה בצבא הגרמני ועשה עבודות משרדיות במפקדה שהיתה בבנין העיריה "

"עבודות משרדיות " ? היא גיחכה והלמוט אחריה

"כך סבא אמר "

"תכעס אם אומר לך שסבא שלך לא אמר לך את כל האמת ? , ורק שתדע שאני לא מאשימה אותו . בכל מערכת יחסים יש רגעים של אמת שבהם צריך לשקר "

"ומה האמת ? “

"אתה בטוח שאתה רוצה לדעת " ?

"בודאי , באתי לכאן כדי להכיר יותר את המסורת של סבא ושל המשפחה לפני שעזבו את גרמניה "

"ואיך אנחנו באמת יודעים שאתה באמת פרנץ שפאר מאוסטרליה ? " התערב הלמוט בחדות .

"הלמוט , איפה הנימוסים שלך " נזפה בו הסבתא "אני מתנצלת בשם הלמוט "

"אז מה האמת ? לגבי סבא שלי ? “

"שמעת על יחידה 18 של האס אס ?”

"מעולם לא "

"אין פלא , היחידה הזו היתה כל כך סודית שגם מפקדים בכירים של הרייך לא הכירו אותה .

יחידה 18 היתה היחידה האישית של אדולף היטלר , יחידה שעשתה מבצעים כל כך סודיים שעד היום לא יודעים עליהם . "

"כמו לשרוף את הרייכסטאג " גיחך הלמוט .

הסבתא נעצה בו מבט זועם והוא השתתק .

"המפקדה בבנין העיריה לא היתה מפקדה של הצבא אלא מפקדה של יחידה 18 . המספר 18 נבחר כי הוא מייצג את ראשי התיבות של הפירר אדולף היטלר 1 – 8 . בעלי המנוח היה בין מקימי היחידה וגם פיקד עליה בהמשך "

"אז את בעצם אומרת שסבא שירת ביחידת עילית של האס אס , קשה לי להאמין "

"אתה יכול להאמין , הכרתי את היחידה וגם את סבא שלך , ותאמין לי שהעבודה שעשה היתה מאוד חשובה ורחוקה מלהיות משרדית "

"אני המום "

"אתה יכול להיות גאה בסבא שלך , הוא מילא את חובתו למולדתו וגם למעלה מכך"

"ועכשיו תפקידנו למלא את חובתנו " התערב לפתע הנרי

המשכנו לאכול בשתיקה

"אתה נשוי ? “ שאלה פולה לפתע ונעצה בי זוג עיניים ירוקות שהחסירו פעימה מליבי

"גרוש"

"חברה " ?

"לא"

"למה " ?

"לא יודע , כניראה שלא מצאתי את האחת "

"הסיפור הידוע " צחקה

"כניראה "

בתום הארוחה פינו ברטה ופולה את השולחן , הסבתא עלתה לחדרה לנוח והנרי הלמוט ואני חזרנו לחדר העישון .

"פולה ממש חמודה " אמרתי

"הלמוט ניסה את מזלו " צחק הנרי "אבל היא קשוחה מידי בשבילו "

נראה שהלמוט לא אהב את ההערה

"היא מתוסבכת מידי " רטן

"כולן ככה , וזה נעשה יותר גרוע לאחר החתונה " צחק הנרי "תאמין לי , אני נשוי לאחותה"

"לאלוהים יש חוש הומור מוזר " אמרתי "אם הוא מצפה שנלמד להסתדר איתן "

"אחרי כמה שנות נישואין אני בכלל חושב שאלוהים היא אישה , רק אישה יכולה להמציא עולם כל כך מסובך " הנרי נראה מאוד משועשע

"חרא בקופסא " חזר הלמוט על הסימן המסחרי שלו

"סבתא שלכם היא אישה מאוד מרשימה " שיניתי נושא "איפה ההורים " ?

"ההורים שלנו כבר לא איתנו , הם נהרגו יחד עם סבא בתאונת מטוס כשהיינו קטנים , סבתא גידלה אותנו "

"תאונת מטוס " ?

"הלמוט ואני לא נולדנו כאן . נולדנו בעיר מוניס בברזיל . עיר קטנה בסוף העולם . עיר שלא מוצאים במפה .סבא וסבתא היגרו לשם אחרי המלחמה .פטריוטים לא יכלו אז להישאר בגרמניה . היה פה חם מידי .

ו...

"ויום אחד הם טסו לעיר סמוכה לפגישה של הארגון , מרחק 400 קילומטר בערך , סבא בעצמו הטיס את המטוס . סבתא ניסתה לשכנע אותו דווקא לנסוע ברכב אבל הוא התעקש . הוא ידע להטיס מטוסים קלים עוד מזמן המלחמה והיה מאוד גאה בזה .

ו...

ובדרך חזרה המטוס התפוצץ באויר והתרסק . עדי ראיה ראו להבה שיוצאת מהמטוס בעודו באויר . חוקר התאונות אמר שזה בגלל דליפת דלק אבל אנחנו די משוכנעים שהמוסד עמד מאחורי הסיפור "

"המוסד ..איזה מוסד ? "

"המוסד של הישראלים , בטח שמעת עליו "

"יש לזה הוכחה ? “

"אם היתה הוכחה זה לא היה המוסד " הלמוט הצטרף לשיחה "היהודים האלה להזכירך ,

מנהלים את העולם אז אין להם שום בעיה לשתול פצצה במטוס של סבא שלי בלי להשאיר עקבות "

"ברור " הסכמתי "הם הרי חטפו את איכמן ורצחו את ישו "

הלמוט הינהן , סוף סוף היתה לנו תמימות דעים .

"אחרי ההתרסקות סבתא היתה צריכה לטפל בי ובהלמוט והיא החליטה לחזור חזרה לגרמניה . למזלנו סבא אסף אוצר קטן בזמן המלחמה ועם הכסף והזהב שהשאיר סבתא גידלה אותנו וגם מימנה את הארגון "

"הארגון " ?

"אמרתי לך כבר שהמורשת של סבא עדיין חיה "

"אבל מה זה אומר ? “

"זה אומר הרבה דברים " הנרי נתקע

"ומאיפה המרצדס המדהימה שנסענו בה ? זה ממש רכב אספנים " שיניתי נושא

"את הרכב הזה קיבל סבא מתנה מד"ר גבלס כהוקרה על שירות מצוין . וזה לא סתם רכב , הפירר בעצמו נסע בו "

"אז נסעתי ברכב של אדולף היטלר ? “

"לא . הרכב היה שייך דוקא לד"ר גבלס אבל גם הפיהרר ישב בו . היטלר בעצמו ישב במושב האחורי עליו ישבת"

"מדהים " ניסיתי להראות מתלהב בעוד בחילה חולפת בגופי "ולקחתם את הרכב איתכם לברזיל " ?

"לא . זה לא היה ממש חכם לקחת רכב שמסגיר מיד מי אנחנו מאיפה באנו . הרכב היה מאוחסן בכל השנים כשהיינו בברזיל "

"מאוחסן ? איפה ? “

"יש ארגון – יש חברים " חייך הנרי

כשפולה וברטה נכנסו לחדר עם שטרודל תפוחים ריחני השתתק הנרי . נראה כי הוא נמנע מלדבר על "עסקים" ליד הנשים .

"אז איפה אתה מתגורר כאן " ? שאלה פולה וליבי שוב החסיר פעימה

"במלון הריין , במרכז העיר "

"אני מכירה , מלון מצוין . עד מתי אתה מתכנן להישאר "

"אני אמור לנסוע מחר לברלין למספר ימים " עלה רעיון בראשי

"ואז אתה חוזר לאוסטרליה ? “ נראה שהתאכזבה

"כך מתוכנן , אם כי לאור הכרותי איתכם די מתחשק לי להאריך את השהות כאן כדי להכיר עוד אתכם ואת העולם של סבא . נראה לי שאני כאן לא במקרה "

"אין מקריות" פסק הנרי " זוהי תחילתה של ידידות מופלאה . וחוץ מזה יש עוד כמה דברים שאנחנו צריכים לדבר עליהם" הוא נעץ בי מבט רב משמעות

"גם אני חושבת שזה רעיון טוב " חייכה פולה ונעצה בי מבט עם משמעות אחרת לגמרי

הסמקתי

"אני אדחה את שובי לאוסטרליה . מחר אסע לברלין למספר ימים ואח"כ אבוא שוב לבקר כאן "

"מצוין " הנרי נראה מרוצה

פולה רק חייכה