כל אדם יודע להבחין בדברים ומעשים כנים. זה אינסטינקט שהטבע חנן בו את האדם. הוא ברור לכל אחד בחייו האישיים ועוזר להימנע מפגיעתם הרעה של רמאים וחורשי מזימות. 

לא כך בחיים הציבוריים. שם יש שדה פעולה נרחב מאד לרמאים שנחנו במתק שפתיים. זה אחד המקורות, אם לא העיקרי שבהם, לכל הפורענויות הנוחתות על הציבור ככזה. כי הפרט בחיי הציבור נוטה להתעלם מהאינסטינקט הטבעי הטבוע בו ולא טורח לאבחן דברים ומעשים לא כנים של המנהיגים הקובעים את גורלו. 

ובזכותם של דפני ליף וחבריה שיזמו והובילו מחאה ציבורית נגד עוולות המנהיגים בישראל הרוב הדומם מתחיל להתעורר, אמנם לאט כהרגלו, ולחשוב על הכנות בחיי הציבור. לחשוב על המוסכמות שמובילות אותנו עשרות בשנים ועל הכנות, התום, ההגינות, היושר והאמת שיש או חסרים ביסודן.

אם ניקח את דבריהם של אובמה, ביבי, טיבי, נביל שעת ואבו מאזן אתמול בתקשורת הרותחת נגלה שאיש מהם לא דיבר בכנות ועוקף בדברים מזויפים את האמת הפשוטה.

אובמה חשב עד אתמול שישראל חייבת להפסיק את הבניה בהתנחלויות כדי לגשת בכנות למשא ומתן עם הפלסטינים. אבל גילויו הפתאומי והמבוהל, שהקונגרס האמריקני חושב אחרת ומבחין בחוסר הכנות של הפלסטינים בבואם לדון על שלום עם ישראל, וזה יפריע לו להיבחר לכהונה שנייה, הוא עקף את האמת בנאומו באו"ם ושכח שפעם הגיש אולטימטום לישראל להפסיק את הבניה בהתנחלויות. 

הפלסטינים, לו היו כנים בבואם לדון עם ישראל על שלום, לא היו אומרים שישראל כובשת אותם 63 שנים. כי אילו היו משלימים ב-1948 עם הקמתה של ישראל היו היום שתי מדינות לשני העמים. ופלסטין גדולה בהרבה מישראל על פי החלטת החלוקה של האו"ם ב-47. וגם אחרי כל המלחמות והטרור ביוזמתם, אילו היו כנים כעת בבואם לדון על שלום לא היו עומדים על זכות השיבה ולא היו מתעלמים מדרישות החמאס לחזור ליפו, חיפה, עכו - כאשר ברור ששתי הדרישות הנ"ל, אילו נאמרו בכנות היו נשמעות כך: אנחנו רוצים את כל פלסטין בחזרה ולא מעניין אותנו גורלם של כ-7 מיליון יהודים החיים בישות הציונית הארורה כיום. מצידנו שיתאיידו להם.

וגם ביבי, לו בחר לדבר בכנות, היה אומר: נכון, התאהבנו באדמות שכבשנו ב-67 כי אתם תקפתם אותנו. בואו כעת נחפש מוצא הוגן, כן ואמיתי כדי ששני עמנו יחיו בשלום מבלי לאיים זה על זה. וזה בערך מה שציפי לבני אומרת מאז שסירבה ביושרתה להצטרף לממשלת ביבי. אבל הישראלים רגילים למניפולציות שמובילות את גורלם ודיבור מדיני כן זר להם. אולי דבריה הכנים של דפני ליף על הכנות בחיים הציבוריים יביאו ישראלים לחשוב גם על האופציה של כנות בפוליטיקה.