אולי זה כי הייתי אתמול בחתונה, בין כל הלבבות לעשן הסמיך משהו בי התרכך. "אני לא יודעת אם אני בכלל רוצה להתחתן, אבל אולי מזרקה וכמה ברבורים?", אמרתי ליעל אתמול בציניות גמורה. שתינו מספיק כדי לרקוד אפילו מזרחית, שתיתי מספיק כדי לחייך לערס שהפליק לי מכה קטנה בתחת. חזרתי הבייתה, טיפסתי במעלה שמונה הקומות של הבניין החדש וחסר המעלית שעברנו אליו... "אני שונאת אותך משה, אתה חרא של קבלן", חשבתי לעצמי, ואז חייכתי כשנזכרתי שאני לבושה מדהים ונועלת כפכפים, כי אני הכי יפה כשנוח לי, וכי כדי לרקוד באמת חייבים לרדת מהעקבים. וכשנכנסתי למיטה פגשתי אותך. שזה לא יעלה לך לראש, אני מכירה את עצמי, מחר בבוקר בטח אשכח שאתה קיים אבל הבוקר זכרתי, התעוררתי מחלום עליך. ישבתי עם חברה במקום הומה אדם ואז נכנסת אתה, עם העיניים המאירות האלה אפילו בחלום הנשימה שלי נעתקה, רציתי להתחבא מתחת לשולחן אבל התת מודע שלי ידע טוב יותר מה אני רוצה, אז הוא גרם לך ללכת לכיווני. לא ידעת מי אני...אבל ישבת, אתה והחברים שלך מולי ומול החברה שלי. הסתכלתי עליה וחייכתי, גם היא ידעה שזה אתה בלי שסיפרתי לה אפילו. שאלת למה אני מחייכת וכבר לא יכולתי לשאת את הנוכחות שלך שם. קמתי ללכת והוא בא אחריי, החבר שלך, כאילו הבין הכל ושאל אותי שאלה פשוטה: "למה?". סיפרתי לו כמה אנחנו דומים, איך גם אתה יצור של חופש ואיך שנינו אוהבים מרחבים איך אני רגישה, אבל קשה ואיך אתה מלא חומות, מלא ביצורים. איך הקירבה גרמה לנו לברוח ועכשיו נדמה שרק אני מחפשת את הדרך חזרה והלוואי וידעתי אם גם אתה מחפש, כי בטוח שאתה לא יודע על החיפושים שלי. אז חלמתי, וזה גורם לי לרצות להרחיק אותך אפילו יותר, להגלות אותך כי מה פתאום אני חולמת?ומה פתאום שלי איכפת? או אולי כי אני יודעת שאני מסוגלת לאהוב רק לרגע, וללכת. |