עופרת נופלת מהשמים
 ...תמיד בתור ילד נהגתי להתרסק לכל עבר לשבור לעקם כל עצם בגוף . היות והאנדרנלין תמיד בער בי לא פחדתי מכלום ותמיד שיחקתי על הקצה במצבים מסוימים עברתי את הקצה ופשוט נשברתי ...כרגיל ! עוד מעט תבינו למה אני מציין את זה . יום אחד בגיל 20 בזמן השירות הצבאי התיישבתי לשיחה עם הפסיכאטר שזימנו לי מהפלוגה . "אתה סובל מ -p. t . s. d אך יש לזה טיפול "...בצורה הכי קרה ושיכלת זה נאמר על ידי אותו אחד דוד אלטמרק שמו הוא עוד יתפוס חלק משמעותי בחיי . p.t.s.d משמעותו פואסט טראומטיק סטרס אורדר ...קיצר "הלם קרב" בין הייתר ..כל הזין ! אלו המילים היחדות שאני זוכר מאותה שיחה קשה שהיתה בעיקר מילמולים דלוזיות חזקות של שמיעה ריח של אבק שריפה שלא הסכים להתנדף ומחשבות כפיתיות בעוצמה שלרכבת שחרשה לי את הראש . ברגע סיום האבחנה הקרה מפיו של דוד הפסיכאטר הרגשתי שכל גופי בוער וניהיה מקשה אחת ואני אוטוטו עובר דרך השולחן שמפריד ביננו ומרסק אותו אני לא יודע למה אותו רציתי לרסק הוא לא גרם לי לפואסט טראומה ...."יותר גרוע " הוא ביסר לי עליה . |