ביום שלישי בערב, שעות אחדות לפני שיצא ראה"מ, בנימין נתניהו לניו יורק, הוא אירגן לעצמו מפגש תמיכה ועידוד. ביקש לצבור חום פנימי וכוח נפשי.

אל בנין הכנסת התקבצו ובאו, בהתרעה קצרה מאד, כמעט כל חברי סיעת הליכוד בכנסת. שרים, סגני שרים, חברי כנסת, וגם שורה של ראשי ערים מהליכוד. נתניהו דיבר, גם בכירים נוספים בסיעה דיברו, אך המנה העיקרית הגיעה דווקא בסוף. בזה אחר זה עברו כל הנוכחים על פניו של נתניהו ולחצו את ידו בחום. היו שגם נתחו טפיחה קלה על השכם, וכולם כמובן איחלו לו הצלחה גדולה במשימתו החשובה והקשה באו"ם.

נתניהו הפגין ביטחון ונחישות. טוב, זה לא חוכמה לעשות זאת מול הקהל הזה שישב מולו. נתניהו ידע שמצפים לו ימים לא קלים, ושעה קלה של נחת וקורת רוח, לא מזיקה אף פעם.

נתניהו דיבר רק על הנושא המדיני. על המשימה שלפניו, ועל הסכנה שבהסכם שלום חפוז ללא הסדרי ביטחון נוקשים. אף מילה מפורשת אחת על פוליטיקה. לא לבני, לא מופז, וגם לא קדימה. את זה הוא השאיר לשר החינוך שלו, גדעון סער. אולם למרות זאת, לא היתה כמעט שורה אחת בדבריו שלא היה בה נופך פוליטי מובהק.

היה ברור לחלוטין למי הוא מתכוון כשדיבר על כך ש"תהליך השלום מחייב אותנו לעמוד על הזכויות שלנו ועל הצרכים שלנו, ואנחנו נחושים לעמוד על האינטרסים שלנו". גם בלי להגיד את השם במפורש, היה מובן מאד מי הוא זה, או יותר נכון זאת, שלדעתו דוחפת להסדר עם הפלשתינאים ללא עמידה נכונה ונחושה על האינטרסים והזכויות.

גם כשהזכיר כי "הסדר חד צדדי יביא טילים על כל הארץ", היה ברור אל מי הוא מכוון, גם בלי להזכירה בשמה. שהרי לבני תמכה בהתנתקות החד צדדית, והתוצאה בשדרות, אשקלון, אשדוד ובאר שבע, ידועה.

גב´ לבני אומנם הבהירה כי היא מתנגדת למהלך החד צדדי של הפלשתינאים בפנייתם לאו"ם, אך עמדתה זו לא מעלה ולא מורידה דבר מבחינתו של ראה"מ. נתניהו משוכנע, כי אילו לבני וקדימה היו באמת תומכים בממשלה ובדרישותיה מהפלשתינאים, אזי אבו מאזן ואנשיו היו באים ומתיישבים כבר מזמן לשולחן המו"מ.

נתניהו ואנשיו סבורים כבר זמן רב, שאבו מאזן והפלשתינאים קיבלו לא מעט מסרים, בין במישרין ובין בעקיפין, שכדאי ומשתלם להם להמתין עוד זמן, עד לקץ שלטונו של נתניהו שאוטוטו מגיע, והחלפתו על ידי קדימה. שאז יקבלו יותר. וזו אחת הסיבות המרכזיות לסירובם לנהל מו"מ עם נתניהו.

כשנתניהו אמר בכנסת כי "אנחנו רוצים שלום עם סידורי ביטחון. לא פיסת נייר, אלא שלום שיחזיק מעמד ולא יפרם עוד טרם חתימתו", ושזה "מחייב עמידה על האינטרסים החיוניים ביותר שלנו", הוא בעצם רמז מי לא עומד בקריטריונים הללו. גם המשפט הבא שאמר, על כך ש"הרבה יותר קל להיכנע ללחצים. הרבה יותר קל לזכות בתשואות ממדינות העולם על ידי ויתורים מפליגים שאנחנו נותנים, ואז אנו רואים מה אנחנו סופגים", כוון לכתובת אחת בלבד.

נתניהו יצא לאו"ם ולא ידע בדיוק מה מצפה לו שם. לא היה לו מושג איזה נאום ישא הנשיא אובמה, ומה יעלה בסופו של דבר עם המאמצים הדיפלומטים של ארצות והברית וישראל בשכנוע חברי מועצת הביטחון. אבל דבר אחד הוא כן ידע, ואפילו ידע היטב, שעליו לשמור על הבית. הבית הפוליטי. הוא ידע שכל הסיפור הזה עם הפלשתינאים עלול בסופו של דבר להביא לטלטלה פוליטית, גם אם לא באופן מיידי אז בעוד מספר חודשים, ושעל כן עליו להיצמד למשנת הליכוד ולא לאבד את התמיכה מימין.

ישנם רבים הטוענים כי במושב החורף הבא יוחלט על הקדמת הבחירות הבאות, והן יתקיימו היכן שהוא בין תחילת הקיץ הבא לסופו. נתניהו לא חושב כך, אבל לא לוקח סיכונים. זה לא הזמן מבחינתו לסיכונים פוליטיים. הוא רוצה להיבחר שוב, ומבחינתו זה חשוב יותר מכל דבר אחר. בוודאי מקידום התהליך מול הפלשתינאים.

כדי להיבחר, נתניהו צריך לשמור על הימין. אסור לו לאבד את הליכוד, את התמיכה הבסיסית שלו. הוא לא יכול לעשות את מעשי שרון, אולמרט, לבני וקדימה, שאיבדו את הימין אך קיבלו בתמורה תמיכה גדולה מאד מהשמאל. בנתניהו השמאל לא יתמוך גם אם ינקוט בצעדים מרחיקי לכת לקראת הפלשתינאים.

עובדה: נתניהו וממשלתו היו הראשונים שהקפיאו בניה בהתנחלויות ביהודה ושומרון. שום ממשלה לא עשתה את זה קודם לכן. גם ממשלות שמאל, ואפילו לא ממשלות שבהן מר"צ היתה חברה, דוגמת ממשלת רבין או ממשלת ברק. ובכל זאת, השנאה לנתניהו וממשלתו מהשמאל ומסייעניה בתקשורת, עזה ביותר.

זמן קצר לאחר אותו מפגש מעודד בכנסת, כשראש הממשלה כבר היה על כבש המטוס, מן הסתם לחשו עוזריו על אוזנו את תוצאות הסקר המחמיאות שפורסמו בערוץ 1, לפיהן אם היו מתקיימות היום בחירות, הליכוד היה זוכה ב-30-31 מנדטים, בעוד לבני וקדימה לא זוכים אפילו ב-20 מושבים. העבודה באותו סקר, זכתה לכ-18 מנדטים.

הסקר הוכיח לנתניהו שדרכו נכונה. שאסור לו לשמוט את הקרקע מהתמיכה של הליכודניקים המסורתיים, של אנשי הימין. נתניהו שלא עושה צעד בלי סקרים, לא הופתע במיוחד מן הסקר הזה. על שולחנו מונחים סקרים דומים, אך אין דין סקר פנימי שמוזמן על ידך, לסקר חיצוני וניטראלי. וכשהתוצאות דומות, אין ספק שהדבר מעודד מאד מבחינתו.

רגעים של נחת

נתניהו אמר באותו מפגש שהוא מעריך שמצפים לו ימים לא קלים בניו יורק, אך שמח להתבדות. היו לו לא מעט רגעים של אושר, שמחה ונחת בניו יורק, ולא רק בגלל הנאום הפרו ישראלי של הנשיא אובמה והפגישה הטובה והחיובית שהתקיימה בין השניים.

נתניהו יצא מן הארץ עם חיוך על הפנים. 30 מנדטים ויותר לליכוד לעומת פחות מ-20 ללבני וקדימה, זו בהחלט סיבה טובה לחייך ומתכון משובח לטיסה שקטה, נעימה ורגועה.

אולם ביום רביעי בלילה, שעון ישראל, פחות מיממה לאחר הנחיתה בניו יורק, הגיעה הבשורה הטובה השניה, לא פחות טובה מהראשונה ואולי אף יותר ממנה: שלי יחימוביץ´ ניצחה וכבשה את ראשות מפלגת העבודה.

לנתניהו וליחימוביץ´ אויב פוליטי משותף, יותר נכון אויבת. קוראים לה ציפי לבני. שניהם מתעבים אותה, שניהם בזים לה, שניהם מזלזלים בה, שניהם לא מעריכים אותה ושניהם סבורים שהיא לא ראויה להנהגה. ובפוליטיקה, היריב של היריב שלי, שותף שלי.

במהלך ההתמודדות בין שלי יחימוביץ´ ועמיר פרץ, נטען יותר מפעם אחת כלפי יחימוביץ´ שהיא פוזלת לכיוונו של נתניהו, וכי בתוכניתה לשתף עמו פעולה בעתיד בשל הקשר הסמוי ביניהם. יחימוביץ´ הכחישה מכל וכל את הטענות הללו על הקשר החשאי.

בין אם נכונות הטענות הללו ובין אם לאו, אין ספק שנתניהו קרן מאושר כאשר הגיעה לאוזניו הידיעה על ניצחונה של יחימוביץ´. הוא גם הזדרז להתקשר אליה ולברכה על הניצחון. יחימוביץ´ מצידה גמלה לו בכך שבנאום הניצחון השמיעה דברים אופוזיציוניים כלפיו, אך לא תקפה אותו כפי שנוהגת לבני לעשות בכל הזדמנות, אלא דיברה בכבוד ובממלכתיות.

השמחה של נתניהו על ניצחונה של יחימוביץ´, מקורה בכך שעל פי כל הסקרים יחימוביץ´ תנגוס לא מעט מקדימה ותקזז ממנה מספר מנדטים מכובד. נתניהו לא שוכח שבבחירות האחרונות לבני קיבלה מנדט אחד יותר ממנו. 28 לעומת 27. לא שיש לכך משמעות חוקית, פוליטית או שלטונית, אבל בכל זאת. כבוד זה גם משהו שמחפשים בפוליטיקה. ונתניהו מאד לא רוצה שזה יקרה שנית. בחירתה של יחימוביץ´ תוכל לסייע לו רבות במימוש רצון זה.

יחימוביץ´ לא תמליץ על נתניהו בפני הנשיא, כמתאים להרכיב את הממשלה הבאה. זה בטוח. אולם לאחר מכן, אם תעמוד בפניה האפשרות להצטרף לממשלה בראשות נתניהו, היא לא תפסול זאת על הסף. להיפך. היא בהחלט תרצה להצטרף לממשלה, בעיקר כדי להשפיע חברתית וכלכלית.

יחימוביץ´ כבר סימנה לה גם את היעד המיניסטריאלי אליו היא רוצה להגיע. היא רוצה להיות שרת האוצר, כדי ליישם את משנתה הכלכלית חברתית, עליה היא מדברת כבר למעלה מ-5 שנים בוועדת הכספים בה היא חברה. לדעתה, היא גם מתאימה לתפקיד זה, עם הניסיון שצברה בתחום הכלכלי בשנות חברותה הרבות בשתי הקדנציות האחרונות בוועדת הכספים.

יחימוביץ´ יודעת שראש ממשלה היא לא תצא מהבחירות הבאות, אבל בהחלט סימנה את ראש הפירמידה כיעד עתידי. אולי בבחירות שלאחר מכן. היא מאד מקווה שהסקרים המעניקים לה בבחירות הבאות בין 16 ל-20 מנדטים, יתממשו. במקרה כזה קיים גם סיכוי בלתי מבוטל שמפלגת העבודה, שהכל גם ספדו לה וקברו אותה, תגיע למקום השני. המפלגה השניה בגודלה אחרי הליכוד. תוצאה כזו תהיה הישג ענק עבורה, ותעניק לה את ראשות מפלגת העבודה לעוד שנים ארוכות.

הבעיה המרכזית כעת של יחימוביץ´ בתפקידה החדש, זה חוסר ניסיונה המוחלט. אין לה שום ניסיון ביצועי. היא לא היתה מעולם שרה, לא סגנית שר, ואפילו לא יו"ר ועדה. גם לא מנכ"לית. כלום. רק עיתונאית מוצלחת וממולחת, וחברת כנסת חרוצה ומוערכת.

לכן, סביר מאד להניח שתבקש לצבור ניסיון מיניסטריאלי, בטרם תבוא לבקש מהציבור לתת בה אמון לתפקיד ראש ממשלה. תפקיד ראש ממשלת ישראל הוא אחד התפקידים הקשים, המורכבים והמסובכים ביותר בעולם. אי אפשר להיכנס לנעליים הגדולות הללו בלי ניסיון קודם. בלי לעשות משהו שיכשיר אותך לתפקיד. יחימוביץ´ יודעת את זה, גם נתניהו, ולכן קיימת סבירות די גבוהה שדרכי השניים יפגשו בעתיד.

אם לנתניהו תהיה הברירה לצרף את יחימוביץ´ או את לבני, אין שום ספקות במי יבחר. יותר מכך. הוא מאד מקווה שיחימוביץ´ תיקח מלבני מנדטים רבים ככל האפשר, ולא רק בשביל לפגוע בלבני וקדימה, אלא כדי שאם וכאשר היא תצטרף לממשלתו לאחר הבחירות הבאות, שתעשה זאת כשמאחוריה מפלגה וסיעה גדולה כמה שיותר. כי קואליציה, בסופו של דבר, סופרים לפי אצבעות. ותמיד כדאי ורצוי להקים קואליציה גדולה ורחבה ככל הניתן.

בעקבות המחאה החברתית, דובר רבות על האפשרות שתוקם מפלגה חברתית חדשה, שתנסוק ותצבור מנדטים רבים על כנפי מחאה זו. בחירת יחימוביץ´ מייתרת את האפשרות הזו. כל מי שסבר לעשות הון פוליטי מהתחום החברתי, שישכח מזה. יחימוביץ´ תגרוף את הקופה, ואחרי הבחירות היא לא תעשה את הטעות שעשו שני יושבי ראש מפלגתה הקודמים, אהוד ברק ועמיר פרץ לפניו, כשלקחו את תיק הביטחון. היא רוצה את האוצר, וזה יהיה אצלה תנאי בל יעבור להצטרפות לממשלה. כל ממשלה. כמובן בתנאי שיהיו לה את מספר המנדטים הנכבד כדי לדרוש תיק בכיר שכזה. כי עם 9 ואפילו 12 מנדטים, לא מקבלים כל כך בקלות את תיק האוצר.

נתניהו יודע היטב מה היעד של יחימוביץ´, ובתנאים מסוימים יהיה מוכן לשלם את המחיר. העיקר לרסק את קדימה. זו המטרה שלו, ויחימוביץ´ שותפה מתאימה ביותר לכיבוש היעד הזה.