"יש אומרים" מאמרים ממבחר סופרי "יתד נאמן" שבת פרשת נצבים וילך

1 תגובות   יום שישי , 23/9/11, 08:37

 "שיקוציהם וגילוליהם" מ. שוטלנד

נמצא, שאותה חכמה עצומה שנפלה לידי מגליה, מבוזה, גם כמשאב אנושי וגם כערך תרבותי, על ידי מחולליה עושיה

 

כתיב ´ותראו את שקוציהם וגו´ בא וראה מעשה העכו"ם אם היתה של עץ או של אבן היתה מונחת בחוץ או בפנים נוהג בה הפקר שנאמר ותראו את שקוציהם וגו´, היתה של כסף וזהב הכניסה בחדרי חדרים ויזהר בה וישמרה שלא יגנבוה בני אדם שנאמר כסף וזהב אשר עמהם´ (תנחומא נצבים פ"ג וברש"י ותרגום יהונתן וירושלמי שם).

הנה מבאר לנו המדרש, שמתוך יחסם של העכו"ם לאלוהות שלהם, ניתן ללמוד על ערכה של אמונתם באלילים אף לשיטתם. שהרי אם היה לע"ז ערך מצד עצמה בעיניהם, אז לא היה צריך להיות הבדל, אם הוא עשוי מכסף וזהב או מעץ ואבן. ומזה שאת הצורות העשויות מחומרים בעלי ערך עצמי כמו כסף וזהב שומרים הם בפנים וחסים עליהם, בעוד שאת אלו הבנויים מעץ ואבן, מותירים הם בחוץ ללא שמירה ונוהגים בהם הפקר — למדים אנו, שאת האלוהות בזכות עצמה אין הם מחשיבים, וכל שוויה בעיניהם תלוי בחומרים מהם עשוה והצלם של עץ ואבן נחשב גם בקרבם ל"שיקוצים" ו"גילולים", בעוד אותו של "כסף וזהב" חביב אצלם בגדר של "עימהם".

דברים אלו מעלים בפנינו שתי נקודות: האחת היא, שעצם מדידת האלוהות על פי ערכי שווי ממוני של החפצים מהם היא עשויה, מראה על אופי אמונתם של הגויים במושג זה, שהיה אמור להיות מעל כל ערך אחר. ומעבר לתפיסה מעוותת זו, רואים אנו גם, שדברים הנחשבים ליקרים, נשמרים על ידי בעליהם, בעוד שהפקרה וחוסר שמירה של חפץ על ידי בעליו, מעידים על זלזולו ויחסו של הבעלים לחפציו, עד שגם בעיניו נחשבים הם ל"שיקוצים וגילולים".

הבה נביט אפוא מתוך פרספקטיבה זו, בערכה של החוכמה אצל האומות. הנה בזמננו עדים אנו למהפכה טכנולוגית אדירה, שהעמידה לרשות בני אנוש אפשרויות אדירות שלא שוערו מעולם. גולת הכותרת שאין חולק עליה בהתפתחות זו, היא המצאתם של המחשב והתקשורת האלקטרונית ותולדותיהם כיוצא בהם. קשה להגזים ביתרונות שהעמידה חוכמה זו, שהייתה נסתרת מהאנושות עד ימינו אלה. תהליכים קוצרו, מרחקים נתקצרו, מחיצות איתנות הופלו כלאחר יד, וכל העולם שוצף וקוצף עקב שינויים טכנולוגיים מפליגים בחידושם ומהירים בהתרחשותם.

לכאורה, היה ניתן לראות בכך משום מתת שמים שיכלה לשרת את היקום האנושי ולהצעידו קדימה, לעבר השבחה מעשית ותרבותית. לו רק היו מכירים חכמי האומות בערך החכמה, מייקרים אותה ומייחסים לה את החשיבות הראויה, היו דואגים היטב להצניעה ולשמרה מלשרות באשפתות ולשרת כל רשע וזד. אפס. המציאות המרה היא, שעל אף שטחים רבים בהם מנוצלת חכמה זו להיטיב ולהקל על חייהם של בני אדם ולשרת את צרכיהם הראויים, אין מנוס מהקביעה, שעיקר היתרונות הטכנולוגיים שנפלו לעולמנו כמתת שמים, מוסבים למטרת הרס תרבותי והשחתה שאין להם שיעור.

העובדה הכואבת היא, שלשם הפקת טובה כלשהי, אפילו מהמחשב הביתי הפשוט, נחשף כל אדם לאין ספור אפשרויות אבדן עצמי לפי כל קנה מידה. הללו מצויים וזמינים כבר במערכות ההפעלה הבסיסיות ביותר. אין צורך לתור אחריהם ולא להתאמץ להפעילם. לעומת אותו מבול של דרכי אבדון אליהם מובל המשתמש לאלתר, דרושים לו לאדם מאמצים בלתי מבוטלים בשביל ליהנות מאותם חלקים חיוביים, הבנויים באמת ובתמים למטרות ראויות.

כללו של דבר, הן במבט סטטיסטי על היקפי השימוש והן מתוך ניתוח צורת ההשתמשות והכניסה הבסיסית לעולם המחשב, כפי שהועמדו על ידי הממציאים לרשות צרכניהם — נמצא, שאותה חכמה עצומה שנפלה לידי מגליה, מבוזה, גם כמשאב אנושי וגם כערך תרבותי. מותר לומר, שמעולם לא נודע זלזול כה נפשע באוצר בעל ערך כה רב, כמו שקרה הדבר בימינו, כלפי אותה מתנת שמים שהורעפה על בני האדם.

צריכים אנו לדעת אפוא, שמעבר לכל הבעיות הפרטניות הכלולות בשימוש בטכנולוגיה החדשנית (וכידוע רבות הן), בעצם ההיחשפות אליה, תחת המתווה שיוצר למענה בלעדית על ידי חדלי אישים המשקפים את תת התרבות העכו"מית, אנו מקבלים על עצמנו — לא רק שלל ניסיונות לקלקולים רוחניים מעשיים — אלא שהייה תחת סולם ערכים של פחיתות תרבותית, הכוללת, יחד עם היתרונות השאובים מהחכמה, את ההזנחה הפושעת, החידלון וגם זילות מנטאלית עד כדי בוז נורא שנוהגים בה מחולליה עושיה, בגדר "שיקוציהם וגילוליהם".

אין דבר הנוגד את אמונתנו וסגולת עם ישראל בין העמים, כעם של מבקשי ומייקרי החכמה בדרך התורה בה אנו עמלים — יותר מאשר תופעה אנושית זאת לדיראון עולם. כלימה תכסה את פנינו אם יימצא ח"ו, שהורגלנו לשרות ולהתיישב עימה בשלוות נפש.

 

"בראש השנה יכתבון" ש. ליזורביץ

שתי פתקים שנפלו מכיסם של אנשים, מלמדים על המתחולל בליבם

 

שניהם יהודים בעלי צורה, לא מבוגרים, כבר לא צעירים, חביבים למדי, ככה סתם, מתפללים באותו בית כנסת. גרים באותו רחוב..מגיעים אל יום הדין.

לשניהם, פנקס קטן, כל התוכניות כתובות שם בקיצור,. לשניהם היה דף רעוע שנפל, נשמט אל רצפת האולם.

אולי אסור להסתכל? בכל זאת דף אישי. אך הסקרנות אכלה בכל פה. מה מתכננים אנשים לקראת היום הזה, היום הגדול יום הדין. תחילת השנה, בכל זאת בטח יש לכל אחד מספיק תוכניות.

הרמתי, העתקתי. הרי הם לפניכם:

עיתונים לחג,

דבש,

סכין חדש (סגולה לפרנסה),

רימונים (לבדוק שיהיו אדומים),

בשר של כבש,

מקום ליד המזגן,

לברר מי החזן במעריב?,

לדרוש מהגבאי שהשנה הרב לא ידבר לפני התקיעות

חלה מתוקה (ם לסעודה שלישית),

הרבה דבש, (יענקי אוכל בכמויות!)

אל תשכח תפוחים, (לזכור שהקטנים אוהבים רק חרמון, וכמה גרנד לסבתא)

להכין מספיק חולצות מגוהצות, (למושי נשברו החפתים! — לחפש משהו זול)

לבדוק מה נותנים בקידוש שבהפסקה?,

להתקשר לבוס להגיד שנה טובה,

להודיע לאבא שיבוא רק בסעודה בלילה.

להתקשר לגבאי שיביא גם דייאט,

לכוון שעון לפלטה,

לסגור עם המלון לסוכות.

לבדוק מה עם ההופעה בחוה"מ.

 

הפתק השני, שונה קצת, הנה תוכנו

לבקש סליחה מהשכן ממול.

לא לשכוח לסיים פעם שלישית את התהילים

להכין את הכוונות בפיוטים.

להעביר את הכסף לועדות הצדקה.

להתקשר לליבא השכנה האלמנה לברך להתעקש שתבוא לאחת הסעודות

ללמוד עם הילדים גם בערב ראש השנה!

לעלות לישיבה לראות אם יש כמה בחורים שירצו לבוא לסעודה. (במיוחד הצעירים שקשה להם)

להאיר פנים בבית במשך כל עשי"ת.

ללמוד בע"פ את טעמי התקיעות

להחזיר את החובות של הכסף קטן שבפנקס (כולל שקית חלב לגולדמן)

לקבוע חברותא לשעות הפנויות בראש השנה

לקנות משהו לאשה ולילדים לשמח אותם. (אלי ביקש ספרון, לחפש משהו טוב)

לסיים השבוע את ה"שפתי חיים"

להתקשר לבקש ברכה מראש הישיבה

להזמין הדסים.

לברר עם ר´ אברהם אם יכול להשיג גם השנה לולב מיוחד.

לא לכעוס בשום אופן כל השבוע

 

שתי אנשים, שתי פתקים, שתי עולמות.

 

"מלחמה בידיים ריקות" י. ויין

די בשליחת נשים וילדים "תמימים" כדי לעורר את דעת הקהל ולהשיג את מטרתם

 

לפני למעלה משלושים שנה ביקר שר האוצר באותה תקופה, בישיבת פוניבז´. לכבוד האורח נערכה קבלת פנים מצומצמת בהשתתפות ראשי הישיבה והצוות הניהולי, ורבינו הגדול מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל נשא דברים. וכה היו דבריו: חדשות לבקרים שומעים אנו על הסכנות הגדולות המרחפות על ראשיהם של היושבים בארץ הקודש. מדינות ערב מתחמשות ואוגרות נשק כדי לפגוע בנו לעת מצוא. על פי מה שמתפרסם גם מדינת ישראל נערכת בהתאם, ואף היא מתחמשת בכלי נשק ותחמושת רבים ומסוגים שונים. אני שומע רבות על רכישת מטוסים מהמשוכללים ביותר בעולם. על טנקים ועל טילים חדישים שנערמים במחסני הצבא במטרה להדוף ולהילחם במבקשים לפגוע בנו. אך כל אלו לא יועילו מול ילד ערבי אחד שהוריו יחליטו לשלוח אותו מול הטנקים וכלי הנשק הרבים הללו. אף חייל יהודי לא יוכל לירות, לפצוע או להרוג ילד קטן. וכל שכן אם יעמדו מול הצבא הישראלי אלפי או אפילו עשרות ילדים שינסו לפרוץ את הגבולות ולעבור את המחסומים בדרך למרכזי הערים.

וכאן המשיך ופנה מרן זצוק"ל לשר האורח ובקול נרגש אמר לו: "כל הנשק והתחמושת שאתם אוגרים כבר במשך שנים רבות לא יוכלו לנצח ולעמוד מול קומץ ילדים שיבואו בידיים ריקות להילחם. הרובים והאקדחים לא יפלטו אפילו כדור אחד, משום שאף חייל לא יעז לעשות להם את זה. אבל דע לך, ישנו כלי נשק אחד שיוכל לנצח בכל החזיתות. נשק שתמיד עובד ופועל במשך אלפי שנים, והוא לימוד התורה הקדושה. בזכות מאות הבחורים שיושבים כאן באולם למעלה ובעוד אלפי בתי כנסיות ובתי מדרשות ברחבי העולם, עם ישראל חי וקיים כבר אלפי שנים למרות כל הניסיונות, הרדיפות והרצונות לפגוע בו. מי לא ניסה להרע לו, איזה שלטון ואיזו ממלכה לא ניסתה לחסלו? רק בזכות דבוקתנו בתורה הקדושה ובמצוותיה שרדנו את כל אותם מאורעות קשים".

דבריו הבהירים של רבינו הגדול מרן זיע"א היו נראים אז בגדר ´רחוקים המציאות´. המלחמה באותה עת התנהלה באופן שונה מימינו אנו. אז האמינו המושכים בחוטים בהנהגת המדינה כי עם התחמשות נכונה ואפקטיבית ניתן יהיה להדוף כל מתקפה אפשרית, לגבור על כל המבקשים את רעתנו ולנצח את הקמים עלינו. "לו רק נרכוש כלי נשק מתאימים אף אחד לא יעז להתחיל איתנו". היו אלו "אימרות השפר" שיצאו מפיהם של האוחזים בהגה השלטון. והנה, בחלוף כמה עשרות שנים בלבד, משחק הכוחות השתנה לבלי הכר. כיום, פועלים הפלשתינים בטקטיקה פשוטה בתכלית. בהנהגת הרשות ובמדינות ערב נוספות הבינו שכדי לנצח את מדינת ישראל בזירה הבינלאומית אין כל צורך בפיגועים ראוותניים ובקיצור ימיהם של חפים מפשע. די בשליחת נשים וילדים "תמימים" כדי לעורר את דעת הקהל העולמית ולהשיג את מטרתם הנכספת.

כל מי שעקב אחר אירועי "הנכבה" ו"הנכסה" לפני מספר חודשים, וכל מי שמתבונן בדיווחים העולים מן ההפגנות באזורי הגדר, בניסיון הצובר תאוצה שבוע אחר שבוע בהגעתם של מאות ואלפי פלשתיניים לגבולות המדינה השונים בגדה ואף בצד הגבול הסורי, בידיים ריקות וללא כלי נשק ותחמושת, מזהה את המגמה הזאת בנקל. העולם הערבי התקדם באופי ובצורת הלחימה וממתקיף ומסמל של אכזר ומרושע הוא הפך ל"מסכן וחסר הגנה". מנהיגיו הפכו לבני בית קבועים בבירות העולם כשהכל נדים להם ברחמים ומבקשים להקל "מסבלם". דרך שמוכיחה עצמה פעם אחר פעם ומשיגה רווחים מידיים ועתידיים במאבק במדינת ישראל, כאשר נציגיה עומדים חסרי אונים עם כלי נשק מן המשוכללים ביותר בעולם מול התעמולה המוצלחת ומניבת הפירות.

אם לאי מי מאיתנו קיימות עדיין ספקות באשר להצלחתם של הפלשתינים במאבק ובניסיונותיהם לגרור את הצבא הישראלי להפעיל אלימות פיזית כלפי "חפים מפשע", יעידו דבריו של הרמטכ"ל בני גנץ. בתדרוך שמסר למפקדי הצבא לקראת אירועי ספטמבר, כפי שפורסם בשבוע שעבר בעיתוננו, אמר גנץ כי ההוראה הברורה לחיילים ולמפקדים היא להימנע מאלימות בכל מחיר. "קיימת משימה", ציין הרמטכ"ל, "לפזר את ההפגנות הפלשתיניות, אם יהיו כאלה, עם אפס הרוגים".

בעמדנו ימים ספורים לפני יום הדין, בו יוכרע עתידו של העולם כולו ובמרכזו העם היהודי בארץ ובתפוצות, נזכור היטב כי "לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ד´".

 

"להתייצב למשפט" ל. מאיר

כל הפרקליטים לא יעזרו, אם לא נעשה את שלנו!

 

 

כשקיבל זלמן את המכתב הרשמי, עטור החותמות המאיימות, צנח ליבו בקרבו. מכתב שכזה, כך ידע, אינו מבשר טובות. בפרט לא לאדם כמוהו, שיש לו באמתחתו אי-אלו מעשים שמוטב אילו לא יבואו לידיעתן של הבריות. כשפתח את המכתב והתוודע לתוכנו, גבר פחדו של זלמן מיודענו שבעתיים: מרידה במלכות — לא פחות. זו היתה האשמה בה הוא נאשם, כפי שהופיע במכתב, שחור על גבי לבן. והמשפט? בעוד שבוע בדיוק!

מה יהיה? מה לעשות? — זלמן לא ידע את נפשו. בצר לו, החל בסחרור אין סופי של פעילות קדחתנית, תוך שהוא מנסה לסקור בסקירה אחת את שמות כל מכריו ומיודעיו, בתקוה שימצא ביניהם מי שיוכל לעזור. לסייע. "רק בעל קשרים במקומות הנכונים יוכל להציל את המצב!" — הבין זלמן היטב.

ואכן, המאמצים נשאו פרי. התברר, כי אחיינו של הגיס של דודתו החורגת, הינו ידיד ילדות של השופט. התברר עוד, כי שכנו של דוד שמעל´קה, שחיבב אותו מעולם, מיודד משכבר עם התובע. גם האחיין וגם השכן, שניהם התחייבו להמליץ טוב בעדו ולעשות כל שביכולתם בכדי להוציאו זכאי במשפט.

המידע החדש, כמובן, עודד את רוחו של זלמן. "במקום שיש קשרים לא צריך פרוטקציה!" שגור היה הכלל על לשונו מימים, וכעת, משהבטיח את קשריו במקומות הנכונים, סמוך היה ליבו ובטוח. בשאננות מה, באדישות יתר, המתין זלמן מיודענו לתוצאות המשפט. אולם לחרדתו, למחרת הדיון המכריע, התקבלה הודעה נוראית: מאסר עולם נגזר עליו, עם עבודות פרך.

"הכיצד זה יתכן?" תהה זלמן, ומיהר לשטוח תהייתו בפני ידידיו המקושרים. "הלא הבטחתם כי תמליצו טוב בעדי!" טען, ואילו השניים, מצידם, הבהירו כי אכן. הם עשו כל שביכולתם בכדי להוציאו זכאי, אף שאינם יכולים להסביר את התוצאות העגומות. "נברר זאת" הבטיחו, ולקץ זמן מה שבו ותשובה באמתחתם.

התברר, כי השופט היה מוכן מראש לקבל את טענותיו של זלמן, התובע התחייב אמנם שלא למצות עמו את הדין, אולם אבוי! זלמן מיודענו פשוט שכח להתייצב באולם בית המשפט... הדיון, התקיים איפוא בהעדרו של הנתבע, ובנסיבות אלו, גזר הדין החמור היה בלתי נמנע. אפילו השופט המשוחד ביותר, לא יוכל לזכות נאשם שאינו מתייצב להגן על חפותו. אפילו התובע רך הלבב, לא יוכל להמנע מלמצות את הדין עם נאשם שאינו מביע שביב של חרטה...

בפרוס עלינו הימים הנוראים, חדורים כולנו בתחושה כי עתידים אנו לעמוד במשפטו של בוחן כליות ולב, ומי יאמר זיכיתי לבבי. הלא לב יודע מרת נפשו! מי כמונו יודע כי איננו מושלמים, איננו צדיקים גמורים, ועוד רבות היה עלינו לתקן. לפיכך, אנו יוצאים ותרים אחר סגולות מסגולות שונות, זכויות מזכויות שונות, אשר הצד השוה שבהן, שביכולתן להוציא לאור משפטנו.

אנו מתחזקים בלדון לכף זכות בכדי שידונו אף אותנו באותה מידה, אנו מעבירים על מידותינו בכדי שיעבירו על כל פשעינו, אנו מרבים בצדקה ומעתירים — אם בעצמנו ואם על ידי שלוחי דרבנן — על קברי כל הצדיקים והצדקניות הפזורים ברחבי הגלובוס.

ואכן, אין להקל ראש בכוחן של אותן סגולות, שמקורן טהור בדברי רבותינו. אין ספק כי סגולות אלו, כמוהן כמערכת קשרים מסועפת, שעשויה בהחלט להשפיע במידה ניכרת על תוצאות משפטינו. אולם כל זאת אימתי? אם אנו עצמנו נתייצב לדיון ונטען להגנתנו! אם אנו עצמנו נהיה שם, נאזין לאשמה ונבקש רחמים! אולם אם נמשיך לשקוע בהבלי היום יום, אם נשכח את המשפט ונתעלם מגזר הדין העשוי להגזר עלינו, מה תועלנה הסגולות? מה יועילו ה´קשרים´ כביכול? כאשר אין אנו מתייצבים למשפט, כאשר אין אנו עומדים בהכנעה ומקבלים על עצמנו באמת ובתמים שלא לשוב עוד לכסלה — הרי שהמשפט יערך על כורחנו, בהעדרנו. ובכגון דא, בודאי לא יקל השופט ראש. ובכגון דא, בודאי ידרוש התובע למצות את הדין.

הבה נתעשת עתה, בטרם יהיה מאוחר. יום הדין הנורא ממשמש ובא, ואנו, לצד הסגולות והמעשים הטובים שאנו מבקשים לסגל לעצמנו — צריכים בראש ובראשונה להתייצב למשפט. לעמוד בהכנעה, בראש מושפל, לפני שופט כל הארץ, ולהתחנן לרחמיו! אם נעשה כן — בודאי יהא בכוחן של הסגולות כולן לסייע בידנו ולהוציא כאור משפטינו, ונכתב ונחתם כולנו לשנה טובה בספרם של צדיקים גמורים!

דרג את התוכן: