הקרב הדיפלומטי בין מדינת ישראל לפלשתינים יגיע היום לשיאו, עם הנאומים של אבו מאזן ואחריו נתניהו ♦ במחנה הישראלי הביעו סיפוק רב מנאומו של הנשיא אובמה, שהפתיע את כולם ואימץ את הקו הביטחוני של מדינת ישראל ♦ איש לא ציפה לנאום כזה, וגם אם מדובר בפזילה לבוחרים היהודים, יש בו הרבה חידושים, בעיקר בדברים שלא נאמרו ♦ הפלשתינים מבינים שלא יוכלו להעביר את הצעתם במועצת הביטחון, ולכן יתכן וימתינו כמה שבועות, ורק אז יפנו לעצרת הכללית כדי לקבל הכרה במדינתם ♦ על הפרק הצעתו של הנשיא סרקוזי לקבוע מפת דרכים וזמנים חדשה — לפיה המו"מ יחודש בתוך חודש, השלמת השיחות על הגבולות והביטחון בתוך חצי שנה, והשלמת המו"מ בכללותו בתוך שנה ♦ מי בינתים ניצח בקרב הדיפלומטי, מי הפסיד, מדוע העליצות במחנה נתניהו, ומדוע תפס אבו מאזן את ראשו בידיו? ♦ הכל על השבוע המדיני, ועל ההערכות הביטחונית שתגיעה היום לשיאה בכל רחבי הארץ ובעיקר בירושלים ♦

אריה זיסמן

גשם קל ירד שלשום בניו יורק, בשעה שהנשיא אובמה נשא את נאומו בעצרת האו"ם. זה לא היה גשם של צונאמי (מדיני), ממנו חששו והזהירו במדינת ישראל. רחוק מכך.

באותה עת ממש, נפגש נתניהו עם נשיא קולומביה, כדי לוודא שארצו תתנגד למהלך הפלשתיני במועצת הביטחון. נתניהו קבע את הפגישה הזו מראש, וכך החמיץ את נאומו של אובמה. מי שעדכן אותו בתוכן הנאום, היה יועצו המדיני, רון דרמר, שקיבל לידיו את עותק הדברים מראש המועצה לביטחון לאומי האמריקאי, תום דונילון.

דקות לאחר מכן אמור היה נתניהו להפגש עם אובמה, באולם הישיבות סמוך לחדר מועצת הביטחון, ולכן רצה להתעדכן בנאום של הנשיא. נתניהו קרא את הדברים והופתע. הוא קרא שוב ושוב, הפך את הדף וחיפש לראות היכן המילים המסתייגות של הנשיא, אך לא מצא. הנאום מתחילתו ועד סופו היה שיר הלל למדינת ישראל. "לא הייתי משנה בו מילה", אמר מאוחר יותר, שר החוץ ליברמן.

נתניהו לא חדל להתפעל. "זה נאום נהדר. אני אמצא דרך לשבח את אובמה בפומבי על דבריו". ואכן כעבור כמה דקות, הודה נתניהו מול מצלמות התקשורת לנשיא אובמה, לחץ את ידו, ואמר לו: "אני מקווה שעוד מנהיגים ילכו אחריך לאחר ששמעו את דבריך".

שגריר חדש באו"ם

כבר במטוס בדרך לניו יורק, נראה נתניהו עולז ושמח. היו אף שאמרו — זחוח. קודם לכן אמר לאנשי הליכוד, שהגיעו לאחל לו דרך צלחה, כי הוא יודע שיזכה לקבלת פנים פושרת באו"ם, אך לא נרתע.

ולמרות הידע המוקדם שהיה לנתניהו, לא האמינו אנשיו, שאובמה יהיה כה נחרץ בדבריו, בעד העמדה הישראלית. ואכן אובמה, הפתיע לטובה גם את מי שהיו בסוד העניינים וניהלו את המגעים מול האמריקאים. נתניהו עצמו לא ידע מה בדיוק יאמר הנשיא, למרות שהבין שהפעם אובמה עומד לצידו ולא נגדו. ברור היה לו כי הפעם, הפגישה עם הנשיא תהיה שונה לחלוטין מכל קודמותיה.

בפמליית נתניהו לא הסתירו את סיפוקם לנוכח הדברים ששמעו. כאשר דיברו ותידרכו את הכתבים הישראלים, ציטטו פרשנים אמריקאים, שאמרו כי מעולם לא נישא נאום כה פרו-ישראלי באו"ם על ידי נשיא מכהן.

אובמה אימץ לחלוטין את הטיעונים הישראלים, הדגיש את היותה של מדינת ישראל, מדינה קטנה מוקפת אויבים המבקשים להשמידה, דיבר על הילדים הנמצאים בסכנת חיים יום-יומית, היודעים ששכניהם מחנכים את ילדיהם לשנוא אותם. הזכיר את האיום האיראני הקורא להשמדת מדינת ישראל, ציין את זכרון השואה ורצח 6 מיליון יהודים, רק משום שהיו יהודים, והזדהה לחלוטין עם דרישת מדינת ישראל לקבלת ערבויות ביטחון, לפני כל הסכם שלום עתידי.

נתניהו וליברמן לא הפסיקו כאמור להתפעל מהדברים. כל מי שחזה והזהיר מהצונאמי המדיני (אהוד ברק) התבדה. אם בעבר עוד רבו נתניהו וליברמן בינהם, מי יהיה שגריר ישראל באו"ם, הרי שאובמה הוכיח להם, שהוא יכול לייצג את מדינת ישראל, טוב יותר מכל שגריר ישראלי אחר. אובמה הפך בדבריו לשגריר ישראל באו"ם.

"הכל בגלל הבחירות"

מעניין היה לראות, כיצד רוב כלי התקשורת סיקרו את הנאום של אובמה. הדבר מעניין שבעתיים, לנוכח ארועי העבר, כאשר נתניהו ואובמה נפגשו כמה פעמים בבית הלבן. התקשורת דאגה אז להבליט את המתיחות בין השניים.

שוב ושוב דיברו על חוסר הכימיה, ועל כך שאובמה לא מאמין בשום דבר לנתניהו. אם ראה"מ יגיד לו שעכשיו לילה, יצא אובמה לבדוק בעצמו, שאכן חושך בחוץ. עד כדי כך קיים חוסר אמון בינהם.

הטענה נגד נתניהו היתה, כי הוא מדרדר את מעמדה של מדינת ישראל, כאשר מעז לריב בפומבי עם אובמה. טענה זו גברה ביתר שאת, כאשר השניים רבו בפומבי בפגישתם הקודמת, סביב דברי אובמה על הצורך לחזור למו"מ על בסיס קוי 67.

והנה הפעם, אובמה כלל לא הזכיר את קוי 67, לא דיבר על הקפאת הבנייה בהתנחלויות, לא דיבר בכלל נגד הבנייה מעבר לקו הירוק, ונקט בעמדות ישראליות מובהקות, כאילו הוא חבר ותיק בליכוד (ואפילו ב"בישראל ביתנו").

הכתבים והפרשנים עמדו נדהמים בדיוק כמו אנשי המשלחת. קשה היה להם לפרגן ולומר מילים טובות על התפנית של אובמה. לפיכך הם מיהרו למצוא את הסיבה שמאחורי הדברים. "הכל בגלל הבחירות המתקרבות בארה"ב בעוד שנה וחודשיים". "הכל בגלל המירוץ הצמוד מול הרפובליקנים". כך ניסו איפוא להסביר ולהמעיט מחשיבות דבריו של הנשיא.

נקל לתאר מה היו כותבים ומסבירים, לו היה אובמה מתבטא בחריפות נגד מדינת ישראל. ככה זה כאשר מגיעים עם סדר יום אישי מהבית. ככה זה כאשר מתקשים לפרגן. הטיעונים הקבועים מותאמים לנסיבות, ללא קשר למציאות.

עיתוי אומלל ביותר

הפלשתינים קבעו מראש תאריך יעד להכרזה על מדינה פלשתינית, והציבו אותו על ספטמבר. בכך הכניסו את כל המערכות המדיניות והביטחונית ללחץ רב. כולם דיברו על ספטמבר, ושכחו עובדה אחת: שנה וחודשיים לאחר מכן יש בחירות בארה"ב.

הפלשתינים לא לקחו בחשבון שהנושא הישראלי יתפוס מקום מרכזי במערכת הבחירות, כאשר הרפובליקנים ינגחו את אובמה על אי עמידה נחרצת לצד מדינת ישראל. אם היו לוקחים זאת בחשבון, לא היו מגישים היום את בקשתם להכרזה חד צדדית. את זה עושים בשנה הראשונה של נשיא אמריקאי מכהן, ולא בשנה האחרונה.

אי אפשר אמנם לתלות הכל בבחירות בארה"ב, כפי שמנסים חלק מכלי התקשורת לעשות, אבל כאשר מגיעים להכריז על מדינה, צריך לקחת הכל בחשבון. לא פלא שאבו מאזן תפס בידיו את ראשו, בעת הנאום של אובמה. הוא לא האמין למשמע אוזניו. עוד קודם הנאום ידע אמנם שהאמריקאים מתנגדים ליוזמתו, אבל לא תיאר לעצמו שאובמה מכין לו כזה נאום.

מאוחר יותר נפגש עם אובמה ושמע ממנו דברים נחרצים, לפיהם ארה"ב לא תתמוך במהלך להכרה במדינה עצמאית במועצת הביטחון. "אם אין ברירה, נטיל וטו", אמר לו אובמה. עם זאת, מהבית הלבן לא נמסר האם אובמה ביקש ישירות מאבו מאזן לסגת מהמהלך, אלא הובהר שהנשיא שב והבהיר את עמדת ארצו בנושא.

המתווה של סרקוזי

היו"ר הפלשתיני נראה נחוש להמשיך בפנייה לאו"ם. אולם לאחר התגברות הלחץ על הפלשתינים, בעיקר אחרי הנאום של אובמה, הוא מבחין כי התוכנית חומקת לו מהידיים. לפיכך הערכה היא שאבו מאזן ינסה לאמץ את המתווה שהציע הנשיא הצרפתי סרקוזי, ולתת למועצת הביטחון זמן כדי לבחון את בקשתם להכרה מדינה עצמאית.

הדברים באו לידי ביטוי פומבי, על ידי נביל שעת´, חבר המשלחת הפלשתינית שיצאה לניו יורק. "אנו נותנים קצת זמן למועצת הביטחון לבחון את בקשתנו לחברות מלאה, לפני שנעביר את הבקשה לעצרת הכללית", אמר שעת´.

במשלחת הישראלית עקבו בעניין רב אחר דבריו של סרקוזי. "החבר של נתניהו", הפנה לו עורף, ונקט בקו שונה מזה של הנשיא אובמה. וכך אם האמריקאים תמכו במדינת ישראל באופן מובהק, הרי שסרקוזי מוביל קו שונה. לעיתים נדמה שהאמריקאים והאירופים מתואמים בינהם. אובמה בחר להיות המקל החובט בפלשתינים, וסרקוזי נשלח להיות השוטר הרע כלפי מדינת ישראל.

בנאומו, הציע סרקוזי לקדם החלטה באו"ם שתעניק לפלשתינים מעמד של מדינה שאינה חברה מלאה באו"ם, אלא משקיפה בלבד. בד בבד תוצב מפת דרכים לחידוש המשא ומתן בין מדינת ישראל לפלשתינים בתוך חודש, השלמת השיחות על הגבולות והביטחון בתוך חצי שנה, והשלמת המשא ומתן בתוך שנה.

היוזמה של סרקוזי עשויה לשנות את כל מהלך הדיון באו"ם, כיון שהיא זוכה לתמיכה מצד רוב מדינות האיחוד האירופי.

היום: כוננות מיוחדת

נתניהו שינאם היום באו"ם, לבטח יזכיר את דבריו של אובמה. הוא יצטרך ללטש את הנאום, כיון שהרבה דברים שנאמרו על ידי הנשיא, מופיעות אצלו בטיוטה.

בסביבתו של נתניהו אמרו, כי אובמה בחר לקחת את הצד הישראלי בוויכוח באו"ם, עקב זהות אינטרסים בין ארצות-הברית לישראל. לדבריהם, גם אם נכנסו פה ושם שיקולי בחירות פנים אמריקאים, הרי שאובמה יכול היה להזכיר את קוי 67, ולא עשה זאת כבעבר, מה שמראה כי הוא אכן שינה את דעתו בעניין.

בכל מקרה, הם מדגישים כי המסר לפלשתינים מנאום הנשיא ברור: "אין קיצורי דרך לשלום". ההערכה עתה היא, שהפלשתינים ימתינו כמה שבועות ואז יפנו לעצרת הכללית כדי להעביר החלטה להכיר ברשות הפלשתינית בגבולו 67, כמדינה שאנה חברה מלאה באו"ם.

"תוך שלושה ארבעה שבועות תהיה פנייה פלשתינית לעצר הכללית, ושם אין יכולת אמריקאית להטיל וטו" אמרו גורם ישראלי. יש גם אפשרות שאובמה יבקש תמורה לנאומו בדמות הסכמה ישראלית לנוסחה מדינית, שיהיה קשה לקבלה.

"המלאכה רחוקה מסיום", משוכנעים אנשיו של נתניהו. אתמול, עוד המשיך נתניהו במאמציו למנוע מהפלשתינים להשיג רוב של 9 מדינות במועצת הביטחון, כדי למנע מהצורך של הטלת וטו אמריקאי.

בד בבד נמשכת הכוננות הביטחונית בארץ. במשטרה מעלים היום את רמת הכוננות לרמה גבוהה, במיוחד בירושלים. זאת מחשש לתרחישים שונים לקראת התיפלות בהר הבית ונאומיהם של אבו-מאזן ונתניהו בעצרת האו"ם.

כוחות משטרה מיוחדים, שאומנו וצוידו באמצעים מיוחדים להתמודדות עם הפרות סדר, כולל כוחות מג"ב ומתנדבים, יפגינו נוכחות במקומות הרגישים כמו עוטף ירושלים, קו התפר, הגבולות בצפון ובדרום וכמובן סביב הר הבית. המטרה: למנוע פריצת המונים לתחומי מדינת ישראל.